הקשר שלי עם הגאון הגדול הרב עובדיה זצ"ל החל לפני עשרות שנים, בקשר שלו עם אבי מורי הרב שלמה זלמן מוזס ז"ל ששימש כמזכיר מועצת גדולי התורה.
בצעירותו, עסק הרב עובדיה רבות בעניין הצלת יהדות המזרח. בעקבות החלטת הכנסיה הגדולה הרביעית, בשנת תשי"ד, והקריאה של מועצת גדולי התורה, הוקמה באגודת ישראל, מחלקה לעדות המזרח שמטרתה לקרב את הנוער, ולהקים מוסדות. את המחלקה ניהל בפועל חכם עובדיה ואבי המנוח הרב שלמה זלמן מוזס ז"ל שהיה כאמור מזכיר מועצת גדולי התורה.
עם כניסתי לתפקידי כחבר כנסת, לפני כחמש שנים, הגעתי אל הרב עובדיה והבאתי עימי את המסמכים. הוא לא האמין: "אתה בנו יחידו של שלמה זלמן?? אני זוכר כשנולדת! איזו שמחה וצהלה זו היתה". ואז, הראיתי לו שאת העותק הראשון של ספרו החשוב "יביע אומר" הוא הקדיש לאבי, עם הקדשה אישית, ואתמול, בעת הניחום, כשראה את ההקדשה האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שנכח במקום, נישקה באומרו שזה קולמוס הלב.
באותו הביקור, לפני חמש שנים, הוציא הרב עובדיה את ספרו טהרת הבית על שני חלקיו וכתב גם לי הקדשה: "לידידי הדגול".
לפני חודשיים הייתי אצלו, הבנים זוכרים, והוא אמר לי: "לשון רכה תשבור גרם" ואתה הרי ברא דאבוה, הולך בדרכי אביך. ובמתק לשונך, תשכנע, שיבינו ש"טעמו וראו כי טוב ה'". שיתגברו את כח התורה. זו תורה משיבת נפש. היא עתידנו". אמש בניחום, זכרו זאת הבנים.
אני אף זוכר שכשחיתן את בניו רבי אברהם ורבי יצחק, הגיע הרב עובדיה אל ה"אמרי חיים" זצ"ל מויז'ניץ, שאני שימשתי כמשמשו בקודש. הוא דיבר אז על כך שאילו היתה תמיכה רצינית ניתן היה להקים מוסדות לבני עדות המזרח. האדמו"ר הוציא "מטבע נאה" מכיסו ונתן לו.