יש לי מידת הכרת הטוב אישית למרן הגרע יוסף על שקרא לי לפני עשר וחצי שנים סמוך לכהונתי כרב הראשי לישראל ומלבד הבעת התמיכה הציע את עזרתו לפעול באופן מעשי לבחירתי.
הוא ביקש ממני לבוא אליו עם רשימת אנשים שרשומים אצלי כמתלבטים או כמצביעים למתחרים. ישבנו יחד על שולחנו והוא התקשר לאחד אחד ואמר שלום עובדיה יוסף לפני התגובה שנשמעה בצד השני היה זה הלם של ממש.
הרב ביקש באופן אישי והורה להצביע עבורי עבור הרב יונה מצגר לכהונה של רב הראשי לישראל. כמובן שהדבר השפיע על בוחרים רבים ואני מחויב בהכרת הטוב שבין היתר בזכותו נבחרתי.
דבר נוסף של הכרת הטוב הנה על תשובות רבות בהלכה ובהנהגה שנועצתי עמו במהלך כהונתי ונהניתי מעצותיו ומניסיונו כרב הראשי לישראל לשעבר. לדוגמה כיוון שהחוק קובע שרב עיר שהגיע לגיל 75 ומבקש להאריך את כהונתו בחמש שנים עד גיל 80 רשאית מועצת של הרבנות להיענות לבקשה ושאלתי אותו האם יש אולי להעדיף אנשים צעירים המשוועים לפרנסה ולרענן את המערכת.
הרב שקל את הדברים ולאחר רגע של מחשבה ענה: לדעתי רב זקן שעדיין מתפקד כראוי אין להסירו מתפקידו, אבל אם יש לו מגבלות מכל בחינה המונעות ממנו תפקוד מלא, ראוי להעדיף רב צעיר ומסור במקומו.
כשיצאתי מחדרו הוא שלח אליי את צבי חקק עוזרו המסור שאמר לי הרב רוצה לומר לך עוד משהו. חזרתי פנימה ואמר לגבי הנושא שדיברנו "אני ממליץ לכבודו שלא יעשה זאת לבד בכדי שלא יכעסו עליך אלא לכן תקים וועדה". בכך הרב הוכיח לי כי הוא מלווה אותי לאורך כל הדרך תוך דאגה אבהית שאני לא ייפגע מהצד על כך אני מכיר לו טובה.
הרבה תשובות הלכתיות שחתמתי עליהם רק לאחר שנועצתי בו והקדיש מזמנו כדי שחלילה לא תצא תקלה תחת ידי. הוא ליווה הרבה נושאים הלכתיים קשיים שעמדו על שולחנה של הרבנות הראשית לישראל שהלכנו אחר פסיקותיו עצותיו והלכותיו.
מה שהדהים אותי מעבר להתמדתו ושקידתו הוא הסיפור הבא: כשבאתי לנחם את משפחת הרב אלישיב זצ"ל וסיפר שם אחד מחתניו, שהוא הגיע לחמיו עם רשימה של שאלות ולאחר שהשיב לו, שאל הרב אלישיב: "האם אתה עם הרכב?" והשיב לו חתנו שכן.
אז ביקש הרב אלישיב ליסוע אל הרב עובדיה יוסף כדי לקיים מצוות ביקור חולים, אצל הרב שנפל מהסולם בשעה שעלה להוציא ספר מאחד המדפים הגבוהים בספרייתו.
הגר"ע, מתוך סקרנות פתח את הספר בעודו על הסולם כשהוא בדרגה העליונה, ומרוב עיון שכח שהוא על הסולם וחשב שהינו על הריצפה ונפל ושבר את ידו. אמר הרב אלישיב כזאת מסירות לתורה חייבים לבוא לביקור חולים.
אנחנו בוכים על אבדה עצומה, ושמחים שזכינו ולו במעט להיות קרובים אליו ולחיבה יתירה ממנו.