ילדים לבד במקווה? סכנת נפשות!!!

אני יהודי חסידי המתגורר באחת מן הקהילות החסידיות בארץ.

חשתי צורך לכתוב לכם על נושא שמטריד אותי מאוד. הוא הטריד אותי אף בעבר, בד"כ בתדירות של פעם בשבוע, אך לאחר מה שראיתי ביום שישי האחרון, אינני מסוגל להתאפק עוד, ועל כן, אני כותב.

למי שעוד לא הבין אני מתכוון לסוגיית המקווה. ואם לפרט יותר, לסוגיית "ילדים קטנים במקווה".

אין ספק שמקווה הוא מקום שמטהר, מקום שמזכך, ובפרט בערבי שבתות וחגים.

מעבר לכך, המקווה מסתבר ככזה היכול לשמש כמחזק לקשר ולעזרה שבין הבעל לאשתו. שהרי יום שישי - ערב שבת, הינו יום לחוץ, ואין דבר הגורם לנחת רוח לגברת, יותר מזה שהבעל המסור לוקח את הילדים למקווה, מקלח אותם שם, ומחזיר אותם כעבור 40 דקות, מקולחים, נקיים, מוכנים לשבת קודש.

אלא מה? ממה שאני רואה, חלק גדול מהילדים הולכים למקווה ללא אביהם. הגדילו לעשות אותם נשים, שכבר משעות הצהריים הן שולחות את ילדיהם למקווה, מייחלות כנראה שהילד יספוג מאוירת הקדושה והטהרה שבמקווה כמה שיותר...

וזהו דבר שחובה לדבר עליו, עם כל הקושי שבדבר!

מקווה הוא לא מקום לילדים! מקווה הוא מקום מסוכן לילדים! מישהו מכם ההורים, יודע מה עובר על הילד שלו בשעות שהוא כביכול "טובל" במקווה?
משהוא מכם חשב על זה אי פעם שהאנשים הכי מסוכנים! הכי לא בריאים! ינסו לפגוע בילדים היקרים שלכם במקווה?

גם בלי להיות גאון גדול, ניתן להבחין בקלות שאנשים מסוימים הנמצאים שם (במקרים רבים הם כלל אינם חרדים, אלא אנשים 'חולים' המחפשים טרף קל..) לא הגיעו בשביל להיטהר! אלא יש להם מטרות שונות לגמרי!!!
מפאת הבמה המכובדת, אני לא יכנס לפירוטים, עדויות, וסטטיסטיקות, אך כל בר דעת, שלשנייה אחת יחשוב על זה, יצטמרר!

בכל ערב שבת, משעות הצהריים, בורות המקווה והמקלחות מלאים בילדים קטנים הנמצאים שם ללא נוכחות ההורים ועצם המחשבה על מה שאפשר לעשות להם... מדירה שינה מעיני.

תתפסו שיחה עם כל בלן שעיניו פקוחות ושכל בקודקודו, תשמעו ממנו סיפורים מבהילים!

לי יש נכדים בגילאים האלו, וברור להם שעד השלב שהם מתחילים להניח תפילין, אין להם מה לחפש במקווה! וגם אז, הם הולכים ביחד עם אביהם! איפה נשמע ששולחים לבד ילד בגיל 6, בשעה 2 בצהריים למקווה? ולכמה שעות? מה עובר עלינו?

שאלתי פעם אבא שהגיע עם 4 ילדיו הקטנים למקווה, הקטן היה בקושי בן שנה! לשם מה הוא היה צריך לסחוב את כולם? והוא ענה לי בכזו פשטות: "זה בדיוק הזמן שאשתי שוטפת את כל הבית, וזה מאוד מקל עליה...". הוא כמובן היה גאה ביותר. אני לעומת זאת, עד היום לא מצליח להירגע!

בשבוע האחרון ראיתי גבר (שעל פי מראהו חסר קשר כלשהוא לציבור חרדי), שישב במקווה בדיוק ליד הילדים שלכם! וניסה לפתח איתם שיחה. בכל רגע שמבוגר נכנס לבור, הוא ניתק מגע והמתין עד שיצא, הוא התקרב לכמה ילדים והחל לשאול אותם איפה הם גרים? האם ההורים שלהם באזור? (כל זה מעדות ראיה ושמיעה). רק למזלם, הבלן שעבר שם וראה אותו, פקד עליו לצאת מיד ולא להגיע יותר למקווה! וחשבתי לעצמי:

א. מדוע, עשרות האנשים שנכנסו ויצאו בכל אותה שעה ארוכה לבור המקווה, לא נעצרו ושמו לב למשהוא מוזר?

ב. מה היינו עושים עם הבלן הנחמד, לא היה עובר שם באותו זמן ולא היה שם לב? מי היה אח"כ מרפא את הפצע שיחתוך בבשר החי של הילדים הללו?

אולם מעבר לזה, כשאבא מביא את בנו הקטן למקווה, הוא ללא ידיעתו מקל על פוגע עתידי! ואסביר:

ילד צריך לדעת שיש מקומות מוצנעים, שיש מקומות שרק הוא נוגע. ילד שיודע זאת באופן ברור - הוא ילד בריא! וכשמפגע, ינסה לפגוע בילד שכזה, הוא מיד יבין שנעשה כאן משהוא פסול. יתנגד, ידווח על כך להוריו וכדו' (לפחות בחלק מהמקרים זה נכון).

משא"כ ילד שמגיל צעיר מגיע למקווה, ורואה שם כל מיני דברים וכל מיני התנהגויות, אזי יכולת השיפוט שלו נפגעת. הוא יתקשה להבחין בין המותר לאסור, הגבולות אצלו היטשטשו. האבחנה נפגעה.

אם חלילה ינסה מאן דהוא לכפות עליו התנהגות בלתי הולמת, רוב הסיכויים שהילד יתבלבל ולא ידע האם אכן נעשה לו משהוא פסול? וודאי שלנו, להוריו הוא לא יספר כלום!

משא"כ ילד אחר שיודע שגבולות הצניעות הם ברורים, יקל עליו לדווח ויקשה על הפוגע לפגוע בו!

חשבתי לנכון לצטט כאן ממכתב שכתב מטפל חרדי המטפל בנערים שנפגעו:

"פגיעה בילד יכולה להתרחש כאשר נוגעים או חושפים את הילדים לצרכי המבוגרים.

אולי אתחיל עם דוגמה להמחשה:

אב לילד בן 10 מספר בטיפול, כי מאחר והוא חש כי ילדו לא ניגב את עצמו מספיק טוב, הוא נהג להעביר עליו מטלית לחה בתום כל פעם שהילד עשה את צרכיו. לימים נפגע אותו ילד על ידי בן דודו, והאב ישב בחדר הטיפול, כעס ונלחץ, אך עם הזמן הבין כי נפרצו הגבולות הגופניים בילדו שפתחו צוהר לפגיעה נוספת.

הגבולות של מותר ואסור היטשטשו והפגיעה של בן הדוד לא נחוותה כדבר אסור או בתחושה שגבולות גופו נפרצו. הוא היה מורגל בכך ולכן זה נראה בסדר, והמגע של הזולת היה היתר, בדומה למגע של אביו.

לכן, חשוב מאוד להרגיל את הילדים כבר מגיל קטן ללמוד את גבולות גופם והבנה לגבי פרטיות הגוף שלהם.

למשל אם אני חופף את שיער ראשו של בני בן הארבע אני אומר לו שאת שיערו אני אעזור לו לחפוף אבל את המקומות המוצנעים, הוא יסבן. לא צריך להסביר רק להדגים.

עם הזמן, הילד רוכש לעצמו הבנה והפנמה לגבי גבולות גופו. במצב זה, אם הוא ייתקל בסיטואציה דומה לזו של אותו ילד שהצגתי שנפגע על ידי בן דודו, זה ידליק אצלו נורות אזהרה והגבול יהיה ברור.

יש שהולכים עם ילדיהם למקווה. חשוב מאוד להיות עם היד על הדופק לגבי התחושות של ילדכם. להיות קשובים ורגישים אליהם. יהיו כאלה שזה יעורר בהם אי נוחות (הורים או ילדים) או תחושות של חרדה וצריך להקשיב לזה ולהפריד. באופן כללי יש לעשות הפרדה ולהעביר מסר של עצמאות ופרטיות.

זה טבעי שיש סקרנות אבל צריך להיות גבול ברור ומסר ברור. אם הורים מקפידים על הגבולות שלהם, כך גם הילדים מקפידים על הגבולות שלהם, כי כמו שאמרנו קודם לכן, אנחנו מהווים מודל לילדים שלנו".

עד כאן לעצם הנושא, ולמרות שבד"כ לא מקובל לדבר על הדברים הללו בפרהסיה, בוודאי שלא ברשת, מפאת חשיבות ודחיפות העניין חשבתי בכל זאת לשלוח לכם את המכתב הזה, ולקוות שתפרסמו אותו בהתאם לשיקוליכם.

דעו כי בנפשנו הדבר. וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

תודה מראש.

הערת המערכת: בבדיקה שערכנו, נאמר לנו כי בכל המקוואות בעיר בני ברק, ובמוואות רבות נוספות ברחבי הארץ, קיימים 'משגיחים' מיוחדים, שכל מטרתם מניעת תופעות מעין אלו. מכל מקום, בהתייעצות עם רבנים, הוחלט לפרסם את הדברים, ע"מ להביא לחידוד הנושא ולמודעות הציבור בדבר הסכנות האורבות לילדים.