הציבור החרדי אינו רואה בשלוחי דרבנן שלו מנהיגים, לכל היותר הם הלוחמים שנשלחו לזירת השוורים כדי להציל מידי הארי והדוב.
למרות זאת, הוא בהחלט מצפה מהם שייצגו את הציבור החרדי. והציבור החרדי הוא קודם כל ומעל לכל "תורה".
כמה מביך לגלות לעיתים שהח"כים החרדים מקדמים חוקים שאין בינם לבין תורה ולא כלום. קחו לדוגמה את הצעת החוק של ח"כ ניסים זאב בעניין כתיבת משפט של אמונה על שטרות הכסף של מדינת ישראל.
במבט ראשון נשמעת ההצעה פנטסטית. הלא לכך חלמו אלפי דורות, להוריד שכינה מתחת לעשרה טפחים.
עם יד על הלב. כאשר מזדמן לידינו שטר אמריקאי ירקרק (בתקווה שמדובר בהזדמנות חוקית כמובן...), האם לא מתגנב לליבנו קמצוץ של קנאה למראה המשפט המודפס עליו –"In God We Trust" , משפט שכל משגיח מוסרי היה חותם עליו בשתי ידיו.
עד כאן הכל נחמד. אך כאשר אנו פותחים את הגמרא במסכת ראש השנה, מתברר שהסיפור נראה אחרת לחלוטין.
"מותיב רב אחא בר הונא, בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא. שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהיו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא-ל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: 'למחר זה פורע את חובו, ונמצא שטר מוטל באשפה', וביטלום. ואותו היום עשאוהו יו"ט" (מסכת ראש השנה דף יח עמוד ב).
יש בכנסת יועצים משפטיים מעולים. האם לא הגיע הזמן להציב שם יועצים תורניים?!