איך נהנים מהעמל של לימוד גמרא?
ההסבר פשוט. כשיש לי כלים ברורים ומסודרים – אני נהנה. אני מוכן לכל מאמץ, כמו משחק כדורגל - להבדיל כמובן... שם צריך להתאמץ, לרוץ בכל הכוח, בכל הכוח! אלא מה? בדרך אתה עלול ליפול, לקבל מכה, אבל בסוף המשחק אתה אומר - 'תשמע, איזה משחק, ממש נהניתי - גם אם לא ניצחתי. כן. אני נהנה מהמשחק.
אני פוגש בחורים שקשה להם. הם שואלים - למה צריך ללמוד גמרא, מה יוצא לי מזה? ואני שואל אותו ולמה אתה משחק כדורגל? והוא עונה: "טוב, תשמע, אני נהנה מזה". אני אומר לו, בא אני אלמד אותך ללמוד גמרא ולהנות - כמו בכדורגל.
תקשיבו טוב - יש פה תובנה חשובה מאוד. אם אני נהנה - אין לי שום בעיה. אני רץ, מזיע, מתאמץ, נופל, מוכן לקבל מכה - העיקר שאני נהנה... כשאני לא נהנה, אז 'עזוב אותי, זה לא מעניין'.
ברגע שתלמיד מבין שהדבר אפשרי - להנות מלימוד גמרא, זה נותן מוטיבציה, רצון ודחף להצליח.
בחורים רבים שפגשתי, אמרו לי: 'תראה, נמאס לי מהגמרא. כל כך קשה, לא הולך לי...', עד שאותו בחור הבין שהוא פשוט לא מכיר את המשחק, הוא לא יודע איך ללמוד גמרא. ברגע שיהיה לו כלים וכללים מסודרים הוא לא יפסיק ללמוד.
בכדורגל יש הרבה מאוד ביטוי עצמי, איך לבעוט חזק, איך לעבור עם הכדור את היריב, איך לעצור את היריב, אתה יודע איך להכניס גול, אלה היכולות שלך וזו המוטיבציה שלך.
להבדיל, לומד גמרא שמבטא את עצמו בלימוד, נותן סברה - הבנה, יודע לחשוב, יודע לתת מהלך, זו חוויה עצומה שאי אפשר להסביר אותה...
צריך לנסות ולהרגיש!
ברגע שהתלמיד מגלה, מה התפקיד שלו בלימוד? מה התפקיד שלו מול הגמרא? לא סתם לקרוא או לדעת או להצליח במבחן, אלא להסביר - מה אני רואה? מה אני אומר? מה דעתי? - זה יוצר חוויה, חיבור, מוטיבציה ושמחה.
פגשתי לאחרונה בחור הוא הסביר לי שהוא שונא גמרא, ליתר דיוק - הוא אמר אני ששששונא גמרא. אחרי שעתיים הוא פשוט הוריד דמעות של חוויה ואושר. הוא אמר לי - אף פעם לא הסבירו לי איך ללמוד, לא ידעתי.
לסיכום, בלימוד הגמרא אני לא רק קורא או יודע, אלא אני חלק מהסיפור - מסביר, מפרש, מחדש, מבין וחושב.
תראו דבר מפליא – כשאתה לומד גמרא בורא עולם רוצה לשמוע אותך. חשבת פעם כמה אתה חשוב לפני בורא עולם? תחשוב על זה...
1 תגובות