יש רגעים שבהם ההשתייכות הזהותית שלנו מקבלת זעזוע, מכה אנושה שגורמת לנו לשאול על העבר ולתהות על העתיד.
אני גדלתי בבית דגלאי, לאבא מדור המייסדים, נושם את כל הניואנסים הקטנים של חיי המפלגה מאז הקמתה ועד היום, מעולם לא חוויתי כזו טלטלה. האם מדובר באוסף עסקנים שמשתמש ב״ועשית ככל אשר יורוך״?
אין חולק שהיה צריך להכניס דם חדש למערכת, להכניס צעירים שרעבים להישגים ולהחליף את מי ששקע בעור הצבי ושכח את המצביע הדגלאי הקטן בפריפריה, אבל לבעוט באנשים שבנו את המפלגה, הפיחו בה חיים ונתנו לה את צורתה - זה מעשה שלא יעשה, ואין שום דבר בעולם שיכול להסביר זאת.
אין לי שום קשר למשה גפני או אורי מקלב ואין לי אף קמצוץ אינטרס להגן עליהם - לא על הכישלונות ולא על הטעויות, אבל יש מינימום של אנושיות - לפני דרך ארץ וכבוד של בני תורה.
מלבד זאת, מדובר בחילול השם שלא היה כמותו, כל שונאי הדת והחרדים מחככים ידיים בהנאה על קרבות הסכינים שהתגלו הלילה במפלגה שהתהדרה בהנהגת גדולי ישראל. זו לא דרכה של תורה ואפילו במפלגות שאינן חרדיות נוהגים ביותר כבוד לפורשים.
העסקנים שהחליטו להרים ראש ולנצל רגעי חולשה גרמו לנזק בל יתואר למפלגה, הביאו לה תדמית של מפלגה בהתפרקות שמנוהלת בידי אישים חסרי כבוד ותאבי שליטה - והציבור נבוך.
כתושב הפריפריה, אני חב הכרת הטוב גדולה לאורי מקלב, האיש שחי את צרכי הפריפריה, היחיד שהיה זמין בכל עת ודאג לפתרון לכל קהילה באשר היא.
זכורני לפני מספר שנים כאשר באחת הקהילות ביקשו ממנו לדאוג לקו ישיר מהמרכז שכן כך היה יהיה ניתן לשכנע זוגות צעירים להצטרף לקהילה - אורי מקלב נרתם למלאכה ולאחר מאמץ רב נפתח קו חדש לקהילה. ובטוחני שזהו מקרה אחד מיני רבים.
לא בהספדים עסקינן, אבל הנציגים החדשים שייכנסו יידרשו לעשייה משמעותית - לפחות כמו הרף שבנו בעמל גפני ומקלב. להיות ״המקורב של״ או ״הנציג של בית הרב״ כבר לא רלוונטי יותר. תוכיחו לנו שהשינוי הזה היה נכון ואמיתי ולא רק חיסול חשבונות מעולמות מאפיוזים.
מצביע דגל התורה מאוכזב.
9 תגובות