אם יש רגע מכונן אחד, בו קיבלה פרשת עמנואל תפנית דרמטית, ביחסו של הציבור החרדי כלפיה, זה קרה השבוע.
"בית המשפט אינו זקוק לאישור מרבנים" הכריז השופט אדמונד לוי, נוכח בקשת חסידי סלונים להיוועץ באדמו"ר קודם שיענו, וקבע באחת, נושא ציבורי חדש לדיון.
זהו הרגע, בו איבד השופט אדמונד לוי את הכל. לא רק את שאריות ההבנה שרחשו לו אותם אלו שהאמינו כי אכן פרשיית אפליה גזענית לפנינו, אלא בעיקר איבד השופט המזרחי הבודד במגדל השן האשכנזי, את כוח הרתעתו. הרתעתו שלו, והרתעת בית המשפט העליון כולו.
מאותו הרגע בו העמיד השופט לוי – זה מול זה – רבנים ודעת תורה מול שופטים בשלטון הערכאות, אין לו שמץ של סיכוי.
אין לו סיכוי לא רק לכפות את דעתו, אלא אין לו סיכוי אפילו להרתיע בפסיקתו, תהא מלווה בסנקציה החריפה ביותר שתחת ידיו.
***
כל עניינו של יהודי חרדי, באשר הוא, המתנהל בבתי משפט, ניצב לו מותנה ועומד, תחת העיקרון של השלט הענק המונף מעל לראשו. "בורא עולם הוא הסמכות העליונה" כתוב על השלט הזה.
היכולת של בית המשפט לפסוק פסיקה שתקוים על ידי היהודי החרדי, עומדת אך ורק בתנאי שאינה סותרת את הקביעה דלעיל. כוחו של בית המשפט יפה, עד לרגע בו הוא חושב עצמו, לחזק יותר מאלוקים.
השופטים, לזכותם יאמר, מבינים בדרך כלל היטב, כי במקרה בו לנגד היהודי החרדי, יעמדו דבריהם בסתירה להוראתו של בורא עולם, שווה פסיקתם לקליפת השום.
את התובנה העדינה הזו, שידועה היטב, ובצילה חיים כולנו, שכח השופט אדמונד לוי, שעה ששיכרון הכוח הבג"צי עלה לראשו.
מהרגע בו העביר השופט – ברוב יהירות וחוסר רגישות, את שם המשחק מדיון בסוגיית הגזענות, לדיון בשאלה – שהתשובה בעניינה אינה מוטלת אפילו לרגע בספק: "רבנים או שופטים", איבד השופט לוי את קלפיו.
***
עבור הציבור החרדי, אין כיום שום סימן שאלה. רק סימן קריאה: משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים, זקנים לנביאים, וכן הלאה עד לימינו אנו.
השופט הנכבד מר אדמונד לוי, כלל אינו מופיע ברשימה זו. אף לא בעמדת מיעוט.
הטור פורסם ברשת 'קו עיתונות'