זה לא שאנחנו לא מבינים מה זה גיוס. אנחנו פשוט כבר מגוייסים. אנחנו, בלי שום מליצה, מגוייסים לרבונו של עולם. אנחנו מוכנים בכל רגע נתון לשנות את הרגלינו ולהקריב את הנוחות והרצונות שלנו רק כי ההשגחה העליונה החליטה כך. הגולש גל-חיים אזולאי כותב לתוכן גולשים
"בעודי מהרהר על שאירע לי, מתרחש דבר מדהים שלעולם לא אשכח. כמה שניות לאחר האירוע, נעצרה מכונית מאחוריי, ממנה יצאו שלושה גברים צעירים בשנות העשרים שלהם. האחד לקח את רכבי לצדו הימני של הכביש, השני אחז בי, ככל הנראה מפני שראה אותי מאוד מבולבל ונפחד, והעביר אותי את הכביש בזהירות. והשלישי לקח את רכבם בשולי הדרך הימניים כנדרש בחוק". גולש 'כיכר' מספר על התאונה שהחזירה אותו בתשובה (תוכן גולשים)
בטוחני, כי הרב סנדלר עצמו, לא היה אוהב ומחבב, בלשון המעטה, את הטקס הזה שנעשה לשמו ולזכרו, במסגרתו הדליקה רעייתו, אווה, נר, כשדמעות נשרו מעפעפיה. איך היא עצמה כתבה במכתב מיוחד שהנפיקה מתחת ידה המותשת?
אולי באמת הגיע הזמן שניקח אחריות ונפסיק להתפאר בזה שבזכותנו חיילים לא נהרגים. האם חשבתם פעם על הצד ההפוך? כמה חיילים יכלו חלילה להיהרג על חוסר הזהירות שלנו במצוות, על לשון הרע, חוסר צניעות, על זלזול בכבוד רבנים והורים? הרי אין אחד מאתנו שיתוודה ביום כיפורים לחינם. (תוכן גולשים)
בסופה של חופשת בין הזמנים זו נפלה ההחלטה בליבי שאפשר וכדאי להמשיך ללמוד וכלל לא לפחד מן החוק ה(לא) מתגבש. הרי כיום ישנו מצב שגדולי ראשי הישיבות מכתתים רגליהם בגולה המר על מנת להביא קורטוב של לחם צר ומים לחץ סלחו לי על השאלה. תוכן גולשים, בעקבות ביטולו של חוק טל
פרק תהילים אמרתי פעם לזכרם? התגעגעתי לאותם הילדים שלא הכרתי? לכל מאות הבני דודים שהיו יכולים להיות לי היום? נר נשמה? אולי משהו לעילוי נשמתם? והם רואים אותנו שם מלמעלה, הם גאים בנו כדור המשך? אולי הם פשוט מאוכזבים? ממני הם בטח לא מאושרים, אולי יש רק תקווה שפעם אני עוד יירווה אותם נחת
יום השואה העומד בפתח מגלגל לפתחנו כמעט באופן בלתי נמנע את העיסוק בשאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. האדם הערכי מעמיד את הערכים במרכז וכפועל יוצא הוא מקריב עבורם קרבנות כואבים. לעומת זאת זה המונחה על ידי אינטרסים אישיים מעמיד את האדם במרכז ורואה בערכים כלים לסיפוק צרכים ומאוויים אישיים
האם החופשיות ההחלטית במדינת ישראל, והדמוקרטיה שכביכול מתנהלת כאן היא באמת עצמאות ודמוקרטיה אמיתית? האם כשחייל (סא"ל שלום אייזנר) שבחר ללכת לצבא ולמסור נפשו למען ארץ ישראל ועם ישראל, במשך הרבה שניםמעד ונתן מכה בקט רובה לאנרכיסט אנטישמי מדנמרק שתומך בטרור אלים של פלשתינאים, ואותו סא"ל חוטף כל כך הרבה השמצות וגינויים מהתקשורת השמאלנית
רוב בני האדם, בכדי להבחין בכוחו ובשליטתו של הקב"ה על העולם זקוקים לכך שהקב"ה יבקע את הים לשניים, שהרי לדעתם בקיומו של הים עצמו אין כל רבותא. יש המתחייבים להתחיל לשמור תורה ומצוות באם הקב"ה יואיל בטובו לשדד לעיניהם את מערכות הטבע, לפחות כפי שעשה ליוצאי מצרים
אולי בעוד כמה שנים כשהסודנים יריצו מועמד לכנסת והסקרים יתנו להם 13 מנדטים (עיין ערך יאיר לפיד) זה ילחיץ את היושבים בבית המחוקקים לקום ולעשות מעשה. ככה זה במדינת ישראל-מדינה שמשופעת בכל מיני אירגונים של תנו לחיות לחיות ותנו למהגרים מקלט ואת אף אחד (כמעט) בממשלה זה לא ממש מענין
רעמים בחוץ, בירושלים גשם שוטף היום מראה לי את זעמו של האלוקים עלינו. שוב אלמנה לבד? שתי אלמנות בשבוע?
פתאום אני מתחילה לדמיין תמונות זוועה, שריפה פורצת, התינוקות צורחים, מנסים להתחבה מתלת למיטה, והאש לא מרחמת. בלתי ניתן לשאת. לדמיין. הרהורים אחרי האסון ברחובות
כשבאת לבקר את סבתך בדרום, מחבלים בני עוולה, שלחו טיל נגד טנק לאוטובוס שבו היית, והטיל פגע פגיעה ישירה והובלת לביה"ח במצב אנוש. אנא ממך אני פונה אליך בתחנונים, לך אל רבון העולמים ותגיד לו שיסלח לנו על חטאנו ואל יקח ממנו את גדולי הדור, ואל ישאיר אותנו יתומים, לך תגיד לו עוד, שפטירתך המוקדמת והכאובה צריכה להיות כפרה לעם ישראל
זהו צורך השעה, בדחיפות, שתלמידי חכמים גדולים ואפילו גדולים ממש ועל אחת כמה וכמה "מקובלים" - ילמדו ויעמיקו במיוחד בתחום הפיסיקה ועוד יותר במיוחד בתורת ה"על-מיתרים" ויעמידוה מול הידוע להם ממעשה בראשית ומעשה מרכבה. זאת כיוון שמהמעט הידוע לי עד כה במדע זה, קיימת סבירות גבוהה, שלו יעשו זאת, אחד מהם יעלה תרומה לכל הדורות העתידיים
בזכות הצניעותאנחנו לוקחים את מערכת היחסים הפרטית והאינטימית שלנו עם הקב"ה ומניחים אותה בפרהסיה, לעיני כולם – ומפקירים אותה, להבעת דעות של אחרים על התהליך שלנו לשיפוט חיצוני – שעשוי לשבח אותנו או להיפך.. וזה כלל לא משנה מה תחרוץ דעת הקהל, כי כך או כך אנו עלולים להיות מושפעים. וזו תהיה, באופן בלתי נמנע, השפעה ז-ר-ה
בפאנל בהשתתפות השר אריאל אטיאס והעיתונאים ארי שביט, בן כספית, יעקב ריבלין, אבי בלום ומרדכי לביא, ביקשו אנשי תקשורת חרדיים לדון ביחסי חרדים-חילונים בראי התקשורת. שאלה אחת ע"י משתתף מהקהל, כזה שמוגדר לעיתים כ"דובר" בציבור החרדי, הציגה לנוכחים באחת את הבעיה האמיתית של הציבור החרדי בישראל
נשיאת בית הבמשפט העליון דורית בייניש עוזבת את שולחן הדיונים בבג"ץ בשעה טובה ומוצלחת, אלא שהיה נדמה לה שהיא נמצאת במצב לא טוב: היא לא הספיקה להטביע את חותמה ולהסעיר את אמות הסיפין ואיך היא תוכל להרשם על דפי ההיסטוריה של מערכת המשפט בישראל? ואז החליטה גברת בייניש להסעיר את העולם כולו
כמי שהכיר אותך באופן אישי אין ספק שאתה סוג של קורבן שכיפר על עם ישראל, אמנם שבו את גופך אך לעולם לא יכולים לשבוא את רוחך, את כוחך, היית חסר לנו בכלל ולי בפרט, היום הוא יום שמחה עבור ציבור גדול מאוד, הוא חג עבורי חג פרטי שלי. לרגל חזרתו של שלמה בניזרי
קשה להתיחס ברצינות לטענה זו לפיה זכות הקיום המוסרי של מדינת ישראל הוא החוק הבינלאומי. הנסיונות הבלתי פוסקים לבסס את קיומנו כאן על ערכים ותפיסות חילוניות המנותקות מהתורה ומהיהדות לא יצלח. מי שמחפש לנתק את עם ישראל מסלע קיומו יתקשה למצוא תשובה טובה למיליארד הערבים השואלים אותו – מה אתה עושה פה?!
אבל אולי שכחנו פרט קטן - שגם איש תקשורת מהשורה ראשונה צריך להביא את הסיפור הבא ואם לא היום אז מחר על הציבור החרדי. מה לעשות אנחנו ציבור שאי אפשר להתעלם ממנו וצריך לעלות אותו מידי פעם לכותרות,ובמיוחד כשמריחים את ניחוח הבחירות, וזהו לחם חוקם וכל איש באמונתו יחיה וזהו אמונתם
את חילוקי הדעות הם משאירים בישיבה. כאן, זה לא מעניין אף אחד. כאן, כולם מתאחדים סביב הנושא ההלכתי עליו הם כתבו השבוע. זה תופס את כל כולם, מאתגר אותם. ואין זה המקום היחיד, זהו רק שיעור אחד מרשת שיעורי השו"ת של הארגון "שואל ומשיב". להצלחת הארגון שותפים שני יהודים חשובים, האחד עושה והשני מעשה