מה האינטרס האמיתי והכן להביאו לכאן. האם ניתן להגדיר בכלל את הכרה לעומק של הציבור החרדי כיעד קדוש? מה, למען השם, מחפש ח"כ שמאלני דומיננטי מהעבודה ואידיאליסט בכל ישותו בישיבה החרדית הגדולה בתבל? אבישי פרי הצטרף לביקורו של הח"כ בישיבת מיר, וחזר נפעם (תוכן גולשים)
"עוצמת השנאה בטוקבקים אליה נחשפתי בשעות האחרונות, עוצמת השמחה לאיד, היא בלתי נתפסת, היא כואבת, היא פוצעת. התעוררו נא אחים שלי. השנאה הזו תחזור אלינו כבומרנג. לא נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה... כותבת מתמצית נשמתי, על סף ייאוש, בתקווה לטוב!". א אידישע מאמא כותבת
בלי רגע אחד של התבוננות על זוווית של "חילול-השם" עט אמ-שלם על הטרץ הזה והציגו לראווה לעין כל בלהג אופייני, בכך הוא הצטרף, במעשה נבער זה, לגדולי מסיתי היהדות שבכל הדורות. תמיד ידענו שהאיש לא חכם, בלשון המעטה, היום, אחרי אינספור מהמורות שלא פסח עליהן, אנחנו יודעים בבירור: האיש לוקה בהפרעת ה"בהלה"
רמאויות, נוכלויות וניצול עבודתם של אחרים - זה העיסוק המרכזי של תוקפי הציבור החרדי. משה מור חושף את פרצופם האמיתי ומציג פתרון נגד המסיתים: תרופה יעילה ופשוטה להפליא שתפתור אחת ולתמיד את המצוקות הבלתי נסבלות של אלו המתפרנסים מן היללות על הפרזיטיות החרדית היא מתן אפשרות לכל משלם מיסים לקבוע לאלו מטרות שאינן משותפות לכלל הצבור הוא מבקש שיועברו כספיו
"היינו הראשונים בעולם שהציבו כיפות ברזל, עוצרות טילים." התפאר השבוע שמעון פרס בטקס יום הזיכרון. צורם, נלעג, מגוחך. זאת משום שיש גבול כידוע ליהירות וליוהרה. הייתה זו כמין סטירת-לחי, כביכול, לאלוקי ישראל במשכנו שלו. אילו יכולתי, אגלה באירוניה, הייתי מטפס במורדותיה של הבמה המזוככת ופונה לנשיא ולוחש לו בשקט: שמעון יקר, תרגיע!
בבוקר השכימו, הלכו יחדיו. כתף חבוקה, אב והרהוריו. גאה בבנו, לבוש מדים. הדור בנשקו, גֵו לוחמים. וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכם. קול רסיסי לילה. וְהָיָה הַשֶּׂה לְעֹלָה. אב שבור, לב רצוץ נדם. מבט צר לסלע, חרוט בדם: סרן יצחק בן אברהם. לקראת יום הזכרון, יצירה מרגשת (גולש)
"האם אברהם היה מרוצה מהמעגל של הרצח והתועבה ששורצים בארצו? ● את המורשת ההיסטורית באמת שכחנו מאחור והמרנו אותה במורשת בת 63. כשאתה תנפנף המנגל בגן הורדים או בגני-יהושע ותנעץ פיך בסטייק ובקבב, תחשוב רגע אם לא איבדנו דווקא בתוך מדינת היהודים, את העצמאות המחשבתית-יהודית הפורייה והבריאה"
לנו, ציבור בני התורה זה לא מתאים לנהוג כמנהגם הצעדות החגיגות וכדו משום ימי ספירת העומר שהם ימים מסוכנים, ובכלל כי לא מתאים לנו לנהוג במנהגי הציונות. רבותיי, במקום לחלל את שם בוראנו אבינו שבשמים ולשרוף דגלים באו ונתחזק באהבת ובלימוד התורה הקדושה וכפי שידוע מאמרו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל
מי באמת התחיל את הציונות היא שאלה חשובה ויסודית כי הכל הולך אחר הראש, בפלג מסויים של הציבור החרדי יש עניין להראות שהיו אלו אנשים טמאים. אמנם גם אם כך הדבר ואע"פ שכמו שהזכרנו הכל הולך אחר הראש אין בזה בכדי לפגוע בערך הנשגב של המפעל הגדול הזה של שיבת ציון
"רבותינו בעבר ובהווה סירבו לקרוא למחנה הנאמן לה´ לשלוח את בניו לצבא הציוני הכופר. מי שישתף פעולה עמם, יפול יחד איתם. הפלסטינים, לעומת זאת, אינם בוטחים בעצמם ובכוחם הם, שכן יודעים הם שמבחינה מספרית וצבאית, הישראלים עולים עליהם לאין שיעור". הגולש Novartza במאמר סוער
הוא ישב מול "הרב המנהל", פורש כפיו כלפי שמיא בצער. למרות רצונו הטוב ישנן "סיבות טכניות" שלפיהן אינו יכול לקבל את בנו המוגבל כתלמיד מן המניין, אך - באוויר הכתובת זעקה לשמיים ונכתבה בהבל פיו של המנהל על הקיר "עזוב אותי עם הבן המפגר שלך, אל תוריד לי את הרמה של המוסד החשוב שלי" (דעות)
"הגישה המתנצלת הזו של ´מה יגידו הליטאים´ מביישת את כולנו, וחבל שלצערנו העיוות הזה בא לפעמים גם מהקרובים למלכות" * לאחרונה, בא הדבר לידי ביטוי רחב בפרשת הגיור. במשך השנים האחרונות ניסו להציג את דעתו כמחמיר בענין, בעוד דעתו המפורשת היתה להקל, ובסוף כאשר הגיע הדבר לכלל מעשה, נגלתה לעין כל דעתו האמיתית
מהו הכבוד כשלעצמו? האם הוא דבר חיובי או שלילי? האם זה תלוי במינון, כמו שמידות מסוימות הכרחיות במינון קטן אך הריבוי בהם הוא אסור? * מצד אחד נדרש מאיתנו להיות "בורח מן הכבוד" אך מאידך "איזהו מכובד- המכבד את הבריות". וא"כ צ"ב, אם המושג כבוד הוא כל כך שלילי, מדוע אנו כן מחויבים לכבד את האחר?
"היהדות באירופה הוכתה מכה איומה בגלל הנטישה ההמונית את היהדות, בדיוק כפי שמבטיחה התורה אינספור פעמים. אותם מתבוללים טוענים שאם כך, אם השואה האיומה יכולה הייתה להתרחש, דווקא ממנה הוכחה שאין אלוקים. הם מסרבים להבין שלו יהדות אירופה לא הייתה נענשת באופן שהתורה מזהירה פעמים רבות – כי אז היהדות הייתה בבעיה!
איך בכלל יש התעוזה, היהירות וזחיחות הדעת ביד כמה בני-חלד לטפח שאלה שעצם העלאתה מעידה על רדידות ושטחיות? אבישי פרי על שאלת מיליון הדולר * שאלה אחת, כמדומני, עדיין לא עלתה על מזבח הדיונים: איך פתאום, כשמדובר על שואה, דווקא האינטליגנטים וטובי-המוחות הפכו לכאלו סכלים וטיפשים עילגים
"אתם ארכיאולוגים חרדים שחופרים איפה שמשלמים", אמר לי יזם חילוני שמצוי בעניינים. הוא גם סיפר בדיוק איך עובד המחירון: "יש לך מיליון דולר? מפנים כל יום שני קברים. יש לך רק חצי מליון? עושים כיפין. אין לך? שולחים מפגינים עם בקבוקי מים". אהרל´ה יקטר מוריד את הכפפות, ומספר הכל על אתרא קדישא (דעות)
הגולש אבישי פרי מביע התנצלות בפני נפגעי מאמרו האחרון, וכותב על צביעות השמאל בעקבות ההכרזה על הקמת מדינת פלסטין: "נחשוף את הכזב הנכלולי" * האירוע, רווי הצרמוניה התקשורתית, נסק לראש מהדורות החדשות בכל כלי התקשורת בהרמוניה אחת ושודר בהם בשידור חי. ההכרזה על מדינת פלשתינה.
תראו את הטרור תראו את מה שהלך הבוקר עם פיצוץ צינור הגז, תראו את הרצח של בן יוסף לבנת הי"ד, ואת הרצח המזוויע של בני משפחת פוגל * רבותי, באו ונתעורר היום בימי ספירת העומר צריך להתחזק באהבת התורה ביראת שמים ובמעשים טובים הכל בגלל חטאינו יהי רצון שנזכה לספירת העומר בבית המקדש לשנה הבאה בירושלים *