נפילת "יתד": טוקבקיסטים, כמה שנאה?

לשבת ולהעלות על הכתב את רגשות התסכול האינסופיים המפעפעים ותוססים בקרבי.

אולי ע"י הקשות המקלדת, משהו מהתיסכול והכאב ישתחרר החוצה.

אבל אולי, אולי יש מצב שהרגשות רק יעצימו תוך כדי הכתיבה..

דקות יגידו..

רוצה להגדיר את עצמי בכמה מילים, חושבת מה הסדר הנכון, זה לא ממש משנה... אני אמא, וחרדית, ועקרת בית, ורעיה, ובעיקר סתם אשה פשוטה שמנסה פה ושם לנסון להבין ולעשות סדר בבוקה ומבולקה מבית...

הציבור שלי, האחים שלי, העם ישראל שלי.. נראה כמו על סף פשיטת רגל..

קטונתי מלנסות להבין חשבונות בין ענקי רוח גדולי הדור, אבל לא יכולה באותה נשימה שלא לומר שהעסקונה שמסביב מחריבה והורסת אונתנו מבפנים..

מזו תקופה אני מנסה ולעיתים אולי מצליחה, בדרכים שונות ומגוונות לקדש מעט שם שמים, להאיר את הזוית היפה שיש אצלינו החרדים. (ויש) ובכל פעם שאני מרגישה שהנה... הנה הצלחתי ולו במעט לקלף את שכבות המגזר העלום... אזי מגיע מישהו מבית, ובהצהרה מטופשת מנסה כביכול להציג דעת תורה קיצונית, שאין בינה ובין ההלכה המקורית ולא כלום.

טמטום עם חותמת כשרות

זה מתבטא בהצהרות על פסקי הלכה הזויים שלא היו ולא נבראו, זה מתבטא בשערוריות אינסופיות על גזענות בקבלה לבתי הספר, זה...לא! אני לא רוצה להזכיר את כל העוולות מבית, לא לקטרג באתי..

מה גם, שאיתרע מזלנו ולאותם אנשים גסי רוח ניתנה האפשרות להפיץ את הטימטום בכל מדיה אפשרית, ולעיתים עם חותמת כשרות שנופלת בפח פעם אחר פעם אחר פעם...

ועוד משהו אחים יקרים שלי, היתה היום סערה גדולה, סערת המודעה ביתד נאמן.

אודה ואתוודה, אני אמא לכמה ילדים, איני נמנית על הציבור הליטאי, ואין לי שמץ של ידיעה או מושג מאין נובעת השנאה התהומית הזו כלפי העיתון (וזה ממש לא רלוונטי, גם אם יש סיבה כלשהי)

אבל עוצמת השנאה בטוקבקים אליה נחשפתי בשעות האחרונות, עוצמת השמחה לאיד, היא בלתי נתפסת, היא כואבת, היא פוצעת. נכון! התרגיל היה מבריק מבחינה קריאייטיבית, ואם רק ברעיון המבריק עסקינן דיינו, אבל למען ה´, מהיכן שואבים תעצומות שנאה ושמחה לאיד אינסופיים שכאלו????????

משהו נדפק לו אי שם בחינוך....ה-צ-י-ל-ו-

התעוררו נא אחים שלי. השנאה הזו תחזור אלינו כבומרנג. לא נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה...

כותבת מתמצית נשמתי, על סף ייאוש, בתקווה לטוב!

(ולא, לא השתחרר לי בנתיים, המועקה גדולה מאוד)