היחס למתבגר

אבא "מפקד", אמא "מעליבה" וילד שרוצה להיות פרח | סיפור מטלטל

זהו סיפור על ילד גיבור, ילד שבחר לצאת ממעגל הסבל שהיה נתון בו, ולהפריח בביתו - על ידי מעשה קיצוני שביצע - חיים חדשים שהצילו את משפחתו לטווח ארוך | כל ילד הוא עולם, שבונה עוד עולם, בואו נשמור עליו שיצליח לבנות עולם טוב, וישפיע על הסובבים אותו מהטוב שקיבל מאיתנו, ההורים | אל תעקור נטוע (משפחה)

(צילום: שאטרסטוק)

שלום אני יוני, כיום בן 24 מירושלים, הבן השני ממשפחה בת 6 נפשות. אחריי: אחות וארבעה בנים. הסיפור שלי הוא בנושא היחס בין ההורים לילד המתבגר. יש שינוי טבעי בהתנהגות של הילד המתבגר, וכשזה קרה לי, התגובות היו לא שגרתיות, בלשון המעטה. תמיד חשתי שכשאני קטן וחמוד כזה שלא דורש הרבה, הוריי היו מכרכרים סביבי, וממתינים למוצא פי ככל שיהיה. רק כשגדלתי, בגיל 9, והתחלתי לרצות קצת יותר - הכל נגמר. מאז, מבוקר עד ערב, הגיעו הערות, ביקורות, הרמת קול וביטויים, הדבקת תוויות שהפכו למציאות ולחלק מחיי.

>> למגזין המלא <<

על ההורים שלי כבר סיפרתי?

אז ככה: אבא שלי עובד קשה, מצאת החמה עד צאת הנשמה. יש לו לב טוב והוא מיוצג מדהים בעיני העולם. אבל בבית, הוא מתנהג אחרת: קשה, קצר רוח מהרגיל. אמנם בשונה מאמא אינו צועק, אבל הכל מתוך משטר והוראות ברורות. "על טעויות משלמים", נהג אבא לומר. והנורא מכל היה שהשתמש בכינויים, פגיעות, העלבות, ובכל נשק שעמד לרשותו. ואני, הייתי ילד טהור עם עיניים שותקות, שלא מצליח להבין את ההתנהגות שלו. ניסיתי בכל פעם לבקש מאבא להיות פחות לוחץ ומפקד עלינו, אבל זה לא עזר, והוא המשיך בשיטה וטיפח אותה.

אמא שלי גננת במקצועה, אבל תובענית ובוטה. במידה מסוימת הקושי ממנה גדול יותר. כי תמיד ידעתי שאמא שהיא רכה יותר, צריכה להיות יותר לבבית, ומאוד מכילה ומבינה לעומת אבא. אבל גם אמא הייתה פוגעת, מעליבה, ומצמידה תוויות שעד עתה לא יצאו ממני. גם ממנה הייתי מבקש שתעיר לי לא בצעקות, ולא באגרסיביות, אך לשווא. מיותר לציין שעקב המצב הזה הקשר עם הוריי היה מאוד טכני, ואותי זה היה אוכל מבפנים, ולא נותן לי מנוח. למה? למה אני צריך להיות עם כאב בלב הקטן שלי? והזעם הפנימי שלי גדל בפרט אחרי מה שראיתי...

שבת אחת בבוקר, לאחר תפילת שחרית ביציאה מבית הכנסת, פגשתי את בנימין חבר שלי יוצא עם אביו מבית הכנסת. התמונה שראיתי מול עיניי הייתה, אב ובן משוחחים בידידות ובאהבה. התמלאתי קנאה בו, הרגשתי כמה אני רחוק מאבא שלי, כמה אני רק עובר לידו, וזהו. כמה הכל בנינו הוא רק טכני. נכון, לימדו אותי ש"מה שרואים בחוץ זה לא מה שבפנים..." וגם "הדשא של השני ירוק יותר" אבל מה לעשות שזה היה נראה די טבעי הקשר הזה של בנימין ואבא שלו, היה נראה שהוא לא מתחיל עכשיו, אלא הוא קשר אמיתי ובריא שבטוח מישהו דאג לטפח.

זה אכל אותי, הרגשתי רע, מפסיד, מנוכר, תלוש ומנותק. "מה יש להורים שלי ממני?", שאלתי את עצמי בקול. "מה אני צריך לעשות בכדי להיות יותר רלוונטי עבורם, מדוע אני צריך להוכיח את עצמי בכל פעם בכדי לקבל ייחס הוגן, אוהב, מלטף ומחבק? למה לא אוהבים אותי כמו שאני? למה הכל צריך להיות בצעקות ובעצבים? למה?", סערו המחשבות והתהיות ולא פסקו. הייתי נכנס לשירותים ובוכה, ובלילות לא נרדם ממחשבות. הירידה בלימודים אצלי הייתה בעיצומה, החשק והמוטיבציה להצליח, היו בצניחה, אפילו מבחינה חברתית הייתה ירידה תלולה.

משה רבי (צילום: מ. מזרחי)

בעוד חבריי ממתינים להגיע הביתה בסיום הלימודים בידיעה שמישהו ממתין להם בכדי לקבל אותם באהבה, אני הייתי במערכת של ריצוי ומתפלל לסיבות ככל שיהיו בכדי לקבל ייחס אוהב. המעניין הוא שאמא שלי עוד הרגישה המחנכת הרשמית והצודקת, ואבא שלי הרגיש שזו שיטה שלו שהוא פיתח בחינוך. ועל זה אמרתי פעם לאחותי חדוה: "את פטנט החינוך של אבא, הוא יכול למכור לרפא"ל (רשת פיתוח אמצעי לחימה) זה שיטה שיכולה למגר כל אויב מזדמן". כך הרגשתי, זה הכאיב לי, ולא יכולתי עוד.

החלטתי לעשות מעשה.

בחצר ביתנו, הייתה גינה. על הגינה הזו אבא שלי השקיע את נשמתו. השקה, טיפח, ניקה, גזם, ולא עזב אותה בכל יום שישי עד שהייתה מושלמת. אוי לו למי שחלילה בטעות דרך שם, זרק לשם משהו, או סתם טעה בשטח הזה. ידעתי גם ידעתי, כי היא הייתה בנשמתו. תמיד חלמתי להיות פרח, בגינה הזו, כי ראיתי את היחס שכל פריט מקבל שם.

יום שישי בבוקר, כשאמא יצאה לעבודה, אבא עדיין בתפילה, בני הבית כבר במוסדות החינוך. נטלתי את המספריים הגדולות של אבא, וחתחתי כמה פרחים מהיפים שבגינה, אלו שאבא מטפח בזמן שאני נובל. לקחתי אותם והנחתי אותם אחר כבוד במחבוא שלי. כשחזרתי הביתה ביום שישי מבית הספר הפרצוף של אבא אמר הכל. פנים חתומות, דיכאון, ושתיקה ארוכה. "יוני, כנס לחדר שלך חכה לי שם", הוא פקד עליי. "ידוע לך מי אחראי על השחיתות הזו?", הוא שאל. "אין לי כרגע תשובה אבא, אבל ביום ראשון היא תגיע", עניתי בקול רועד. אבא היה בהלם מהתעוזה שלי, הוא לא הכיר אותי כך, כנראה ידע שאני מגיב ממקום אמיתי. ובכן, השבת עברה עם פנים חמוצות. אמא שלי כמובן דיברה במשך כל השבת על בל תשחית, ושכל פרח זה פריחה שאסור לעצור, ושאסור להשחית דברים וכו'.

ביום ראשון כשחזרתי מבית הספר המתנתי שהוריי יהיו בבית. ניגשתי למחבוא, נטלתי משם את הפרחים היפים שנבלו כבר ואיבדו את הצבע היפיפה שלהם, וכשהם בידי הרועדת ניגשתי לאבא ואמא בעודם אוכלים את ארוחת הצהריים, ובקול בוכים הכרזתי: "הנה הפרחים אבא, זה ממני, באהבה". אבא שלי, עדיין לא הבין את כוונתי. "תדע לך שעשית דבר חמור ואני כועס מאוד. פריחה יפה כל כך, צבעים נדירים כאלו, כבר לא אוכל להשיג. כואב לראות אותם ככה נובלים", אמר אבא בכאב. ואני, בדיוק למילים האלה חיכיתי. ופעם ראשונה בחיי, התחלתי לנאום בבכי חסר מעצורים:

"בדיוק ככה אני מרגיש! אני נובל מיום ליום, דוהה ומצטמק, ולא טרחתם לרגע להשקות אותי, לפחות כמו הפרחים הללו, הלוואי והייתי פרח בגינה הזו אבא, הלוואי שהייתי מקבל ממך ייחס דומה כמו שאלו הפרחים קיבלו".

בכיתי ובכיתי ולא הצלחתי להירגע.

ואז קרה הדבר, שמבחינתי היה נראה חלום: אבא שלי קם, ניגש אליי, וחיבק אותי חיבוק חם ואוהב, כמו אז כשהייתי ילד קטן. הצלחתי לשמוע אותו בוכה יחד איתי. אמא הביטה בנו בעיניים אדומות, ניגשה אליי, ליטפה אותי וחיבקה בחום שגם אותו כבר הספקתי לשכוח.

זו הייתה הדרמה הגדולה ביותר שייצרתי בחיי, אבל דרמה שהביאה לי את הרגע המרגש והנפלא ביותר בחיי. כן, זה יכול להישמע קיצוני, אבל למי שלא קיבל חום ואהבה תקופה כל כך ארוכה, זה היה רגע אדיר עבורי.

מאז, חלה תפנית. קרו שינויים. הרגשתי שאני חוזר לחיים, הרגשתי ביטחון ואהבה, הרגשתי איך הצבע חזר לי אל הפנים. האור חזר אליי, החשק והמוטיבציה להצליח, ולהרגיש שיש מישהו שאוהב אותי ככה כמו שאני. כשאני חושב על זה תמיד אני נרגש דווקא בגלל שאני חש שאחיי ואחיותיי שכבר גדלו מאז, ניצלו בזכותי.

אולי זה נשמע קסם, אבל הבית הפך להיות רגוע, מבין, תומך, מכיל, ואין בו יותר 'זוג הורים ממורמר' שמרגיש תמיד צורך להתנצח עם ילדיו, או זוג הורים שמרגיש שככל שהם יהיו קשים וחסרי סבלנות, הם חזקים ואם להיפך אז לא, אלא פתאום יש בבית זוג הורים שמעוניין למלא את זכותו להיות שותף לגידולם של ילדיו. כנראה הם היו צריכים את הדוגמא הזו בכדי להשתנות.

אחרי מה שעברתי הבנתי היטב, כל ילד הוא עולם שבונה עוד עולם, ולנו כהורים חשוב לשמור עליו שיצליח לבנות עולם טוב, וישפיע על הסובבים אותו מהטוב שקיבל מאיתנו.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (76%)

לא (24%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

12
הורים נפלאים של הבן הנפלא והחכם, עשו חשבון נפש תוך מעשה נועז אחד שטילטל אותם. אם היו מפלצות באמת, בטח היו מקסחים אותו אחרי כזה מעשה. כאמא יכולה להגיד, שמאוד קשה להיות אוהבת, מטפחת, משקיע ומכילה ילדים מתבגרים, שבעיקר ממוקדים בעצמם, עם אפס הכרת טובה, שפוגעים ומשפילים ותוקפים מילולית על כל צעד ושאל. ג
בטי
בתור מי שמגיעה מבית מאוד דומה למתואר בכתבה, ושאכן לא היתה יכולה לעשות כזה תרגיל להוריה.. היה לי מאוד חשוב לבנות בית אחר וכמו שאת מתארת - נתתי את הנשמה והלב - הפכתי לסמרטוט רצפה רק בטיפול הבנתי שאת המקומות החלשים שלי כילדה מול מבוגרים הבאתי מול הילדים.. והם כילדים - לא המציאו גבולות מעצמם... אכן, כמו
מזדהה לשעבר..
ואאוו,,, אני קוראת את המילים שלך ומאוד כואב לי. אבל דווקא בגלל שאני עוסקת בנושא, אני חושבת שהכל תלוי בגבולות. סליחה אם אני צודקת, אבל תרשי לי לנחש שגבולות לאר נתת להם, ובכדי להיות אמא טובה עשית הרבה טעיות של חוסר גבולות ודחיות סיפוקים. הדרך בה את מתארת היא תוצאה של ילדים שרק קיבלו וקיבלו ללא גבול כ
בינה שוהם
11
התחלתי לכתוב תגובה מתגוננת כמו שעולם לחוץ והסדר יום עמוס אבל אז מחקתי אותה... הכותב צודק!, יחס!! חום!! אהבה!!, זה חשוב לא פחות מאוכל!! מי שלא מוצא את הזמן והיכולת לזה יצטרך למצוא את הזמן לקחת את הילדים לטיפולים רגשיים או לבזבז כוחות על לנסות להחזיר אותם לתלם בלימודים וכו', ובהמשך ח"ו גם לשמוע על בעי
אני אומרת לעצמי בתור אמא...
10
הלואי וההורים שלי היו קוראים את הסיפור הזה ואולי מסיקים ממנו מסקנות נחוצות..... אם אני יראה להם את זה הם יתחילו לצעוק ולהתעצבן ולהגיד לי שאני לא מעריכה את מה שהם עושים בשבילי! ושהם בכלל לא כאלה אבל הם כאלה בדיוק!!!! וזה מה שהכי מעצבן!
מתבגרת
וואי מאמי מבינה אותך מאד!!!! גם המצב שלנו בבית מאד מאד לא רחוק ממה שכתוב בכתבה וממה שאת תיארת
שיר
צריכים כבר משיח עכשיו שיגאל אותנו גם מגלות הגוף ובעיקר בנפש!!!
שהשם יעזור לכולם!!!
לצערי לא נוכל לשנות את ההורים. נוכל לעשות הכל - שזה רק עם טיפול מקצועי - בשביל להיות הורים אחרים לילדינו
לכי לטיפול
עצוב לי לאמר שאני מרגישה שאני כתבתתי את התגובה הזו...
באלי חיבוק.
שולחת לשתייכם חיבוקמפה זה באמת קשה 😔
.ץת.ץת
9
אחלה אחלה כתבה. אני עם דמעות בעינים... בתור אבא 'מפקד' אני מרגיש כמה שזה נכון. הריני מקבל על עצמי בל"נ להשתנות לטובה מהיום! שלא יהיה יום בלי מילים טובות וחיבוק אמיתי לכל הילדים. תודה שפקחת את עיני.
בועה
8
לתגובות 1.. הכאב שלכם מובן אבל רק תיזכרו שהכל מאת ה' וההורים הם רק השליח
יויו
לומר שהכל מה' - זו טעות בגישה. ברור שה' מנהל את העולם על כל קוצו של יו"ד, אבל הוא נתן לאדם בחירה חופשית, ואם האדם בחר להתנהג בצורה לא טובה, הוא ייתבע על כך. הורה שמתנהג בצורה לא טובה לילדיו - טועה. ואם זה בכוונה - הוא ייתבע על כך.
יש בחירה חופשית
7
הרב הזה ממש כל פעם מחדש נוגע בנקודות כאלה חשבות ואוו איך הוא שינה לי את הראש
אבא שכואב לו
6
האמת תיאר אותם כאילו זרים לו לגמרי. ואני רק שאלה, יכול להיות שהורים עושים טעויות, אבל איך זה שהוא לרגע לא חשב להזכיר את הטוב שקיבל מהם. הם לא גידלו אותו? לא טיפלו? לא כלכלו? לא קנו? ויותר מזה כצה קשה לשנות מידה אחת ואם הוא מעיד שאחרי הדרמה שיצר הם בכו והשתנו אז איפה מילה טובה להןרים על כך. לא מזלזלת
לא קונה
אתה בעצם לא מקבל סבל של ילד שנהרס נפשית כי הוא בן להורים שהתנהגו בתקיפות? הבעיה שאתה לא מבין מה ההשלכות או היית יודע מה הן היית יותר מזדעזע. ועוד דבר, אם היה אבא שפגע בילדים שלו, להרביץ להם מכות רצח בזמן שאתה ישבת עם עיתון בסלון, גם אז היית מנסה לחפש את הדברים הטובים? הא? אם הבן שלך היה מקבל ייחס כז
פסיכולוג
כשלבנ"א בריא מאד כואבת מאד מאד הרגל הוא יזכיר את זה בכל רגע נתון. למה אתה לא מודה שלא כואבת לך הבטן? כי ככה אנחנו כבני אנוש. הכאב זועק חזק יותר לא נותנת לגיטימציה. חשוב מאד להודות על הקיים, אבל המניע הוא טבעי
קונה או לא?
5
רק אני מרגיש צרימה מהדרך שבה הוא מתאר את ההורים שלו?? מה הולך בעולם הזה מה הציג אותם לא פחות מגיסטפו ואת עצמו טהור זה מנקודת מבט של אדם בן 24 קשה לי להאמין שההורים שלו היו כאלה מפלצות באמת
תוהה
צודקת לגמרי! תיאור ההורים אכזרי מידי, גם להם יש את העניינים שלהם ואת הקשיים והילדות שהם חוו. מותר גם להסתכל בעין טובה על ההורים שהצליחו לעשות שינוי כה משמעותי בחייהם רק על זה מגיע להם תודה עצומה. כולנו יודעים כמה כשה לשנות הרגלים. מותר גם לבן היקר לומר מילים טובות על הוריו. בסופו של דבר הגלגל חוזר ו
איילת
כן. רק אתה מתפלא. כנראה שלא גדלת עם הורים קשים.
מיכל
בתור בחור אני יודע שהוא צודק וככה ראיתי את ההורים שלי
משה
כן מאמין לו לכל מילה תתפלא יש הורים יןתר גרועים שלא תדע. אבא שלי שה' ישמור אותו היה לא פחות. אבל אנחנו עם הפנים קדימה
יויו
בדיוק! גדלנו עם הורים קשי יום שלא פעם היו קשים איתנו מעולם לא חלמנו לדבר עליהם סרה ולא לדון לכף זכות לאן הגענו בושה לדור
חוצפה תשגה
גדלתם גם עם זוגיות רעה והשלמתם עם זה. הגישה היום היא לטפל ולהביא את המציאות למחוזות יפים וטובים יותר במקום לסבול. יתכן וזוהי חוצפה לחנך את ההורים. חשוב להתייעץ עם בר סמכא האם זה מכובד ונכון וכיצד לעשות זאת. אבל הצפת הנושא מעל במה זו היא קריטית להצלת מקרים דומים.
שרה
תאמין תאמין... מניסיון מר
אביטל
אשריך שאתה לא מסוגל להאמין שיש דברים כאלו. גם אני חלמתי להיות פרח בגינה של אמא שלי..
עצוב אבל אמיתי
זו אינה הגזמה .מכירה מפלצות גדולות מאלו. וילדהם לא יודעים כיצד להתמודד ופשוט הולכים ונהיים כמותם. לא כולם מסוגלים להסביר את כאבם ופשוט ממשיכים לסבול.
דבורה
4
הסיפור הוא מסר (ואיני יודע אם מעשה שהיה הוא) ואין צורך להתקטן על ההתנסחות עצם הדיון על הנוסח וכו' הוא נסיון בריחה מהמסר הפשוט והנכון (והוא נכון גם עם ההורים לא ממש גסטפו)
אני
3
וואווו דמעות וצמרמורת ה' יעזור שנדע לשמור ולטפח את הפקדונות שלנו בלי לגרום חס וחלילה נזקים בנפש הכל כך רכה וחסרת אונים שלהם הורים יקרים! הילדים האלו הם מתנות! כל ילד- מתנה פרח מדהים שרק אם נטפל בו בזהירות בחום ובאהבה, הוא יצמח לפרח יפהפה ומושלם!! בבקשה, אל תזיקו לנפש שלהם! תשמרו עליהם, הם לא בגילכם
תהילה
צודקת לגמרי! רק צריך לזכור שגם אדם מבוגר לא אוהב ביקורות ותוקפנות וגם אליו יש להתייחס בחום ואהבה! לכולם יש נפש שזקוקה לכל מה שהזכרת ולא משנה הגיל... צריל לזכור זאת!
חני
אינו דומה אדם מבוגר ובנוי שחוטף מכה, לילד בראשית התפתחותו שחוטף כזו מכה..
משנה מאוד
בהחלט צודק!!
מיכל
גם להורים מגיע כבוד וחמלה
אמת
2
בכיתי!!! בתור אמא "מפקדת" אבל גם מאוד אוהבת ומטפחת רק שקשה לי לחבק ולנשק אותם... ובעיקר אותן.. נתת לי שיעור ומסר וכאפה!!! מקווה להישתנות בגלל בסיפור. תודה!
......
כל הכבוד לך! המרוויח הראשון מכך יהיו את וילדיך!!! צריך לזכור שחום, חיוך, חיבוק, מילה טוה לשני בלי הפסקה ואהבה לא עולים כסף, רק מחשבה על השני! מברכת אותך שתצליחי!
חני
1
וואו מודה לה' שגדלתי בבית חום ואוהב!! תודה להורים. בעלי גדל עם אבא קשה ברמות של מכות, חוסר כבוד, חוסר ביטחון עצמי ועוד....וכל הזמן הוא מספר לי את המשקעים שלו ואני בתור אישה צריכה להכיל ולעודד. כל הכבוד על הכתבה!!
מיכל

אולי גם יעניין אותך:

עוד בהורים:

כשההורים מתבגרים... 

הזכוכית התנפצה בעיצומה של השבת והסבא קם והחל לצרוח על נכדיו | סיפור מטלטל

הילדים לא ציפו לשמוע צעקות כאלה מסבא שלהם, ואנחנו שלא הלכנו לישון בכדי לשמור על השקט של ילדינו, לא ציפינו למהומה הזו שתקרה. אמא שלי גערה באבא שלי שיירגע ויפסיק לצעוק, אבא שלי הגיב לה כדרכו, ואנחנו רצינו פשוט לברוח משם (משפחה)

משה רבי||
22

ההתעסקות בעצמי - גאולה לסביבה שלי

שלושה חודשים אחרי החתונה, אבישג הפכה את עורה | סיפור מטלטל 

בליל שבת לאחר הדלקת הנרות, אבישג יצאה מהחדר אבל בלי החיוך הידוע שלה. זו לא הייתה אבישג שהכרתי עד עתה. ישבנו על הספה ודיברנו קצת, אבל אבישג הייתה מאוד עניינית וענתה לי בתשובות קצרות. גם כשהצעתי לה לשבת על הכורסא הידועה שלנו, היא אמרה בחיוך פוליטי: "זה בסדר, נוח לי כאן" (משפחה)

משה רבי||
34

תשמרו על אווירה טובה

רגע לפני החג: אל תרצחו את הילדים שלכם - הם לא חמץ! 

בין שלל עבודות הניקיונות לפסח, מדריך טיפים לשיתוף הילדים בהכנות לפסח בצורה חיובית ומהנה, תוך הימנעות מלחצים ומריבות | אל תגרמו לילדים למאוס מהחג, תנו להם ליהנות מכל דקה איתכם (חרדים)

חיים רוזנבוים||
5

הנושא בעול עם משפחתו

אחיי וגיסותיי התרגלו לא לעזור - עד שקרה מה ששינה את הכל | סיפור מטלטל לערב פסח

גיסה אחת הייתה מאוד אנושית. היא לא יכלה לראות אותנו קורסות, והייתה תמיד תופסת יוזמה וקמה לארגן ולסדר, ולסייע לנו בכל מה שנדרש. חוץ ממנה, שתי הגיסות הנוספות היו יושבות ואנו משרתות אותן. כל אחת מהן הייתה מסוגלת לשבת על הספה ולבקש מאיתנו דברים בזמן שאנו עובדות (משפחה, מגזין)

משה רבי||
36
ש

תסתכלו מסביב

אל תנפצו את הפורים: מומחי 'טיפולי' מזהירים מנזקי הנפצים והחרדה

פורים כבר ממש כאן, וכולנו רוצים לשמוח | אבל מה קורה כשהנפצים פוגשים מציאות שהנפש לא מסוגלת להכיל? מומחי 'טיפולי' מדגישים כיצד רבים מאיתנו, גדולים וקטנים, עדיין רגישים במיוחד לרעשים פתאומיים בעקבות המלחמה (ילדים)

כיכר בשיתוף טיפולי|מקודם

אל תעקור נטוע

אחרי הבלורית והסיגריות - זלמן סולק מהבית לצמיתות | סיפור מטלטל עם סוף טוב

הלחץ של האמא רק הלך וגבר, זלמן לא ידע את נפשו מרדיפה על כל דבר שלא היה לפי התוכנית שלה. הבלורית שלו, הבגדים שלו, הסיגריות שהיה מעשן, אלו היו החטאים שלו. היא בחרה לחנך אותי על-פי דרכה, וזה רק הלך והחמיר. עד שהגיע היום הזה: זלמן סולק מהבית לצמיתות (משפחה)

משה רבי||
29

מוגנות היא לא מילה גסה 

הוא ניגש לדודי ולחץ את ידו בחיבה; "אני אחתוך אותך לחתיכות", איימתי | סיפור מטלטל

דודי היה ערני למצב, הוא הספיק לשתף אותי. הוא אמר לי שהוא חושש שהוא בחור בעייתי, שמתקרב אליו יותר מדי ונוגע בו נגיעות של חיבה. זה בדיוק מה שרציתי מהילדים שלי, את הערנות הזו. לא בפאניקה, לא בדמיונות, אלא מתי שזה נראה מוזר לבוא ולשתף את אבא (מגזין כיכר)

משה רבי||
50

אהבה כמניע לצמיחה

מיכאל אכל כל בוקר שוקולד - ולא הפסיק לקנא בפרוסה עם חמאה של חברו | טור מטלטל 

שמתי לב למשהו שחזר על עצמו מדי בוקר: כשהייתי מוציא מהתיק שלי את הכריכים ומתחיל לאכול, מיכאל לא היה מוריד את העיניים שלו מהם. ואני מהצד השני, מנסה לדמיין מה היה קורה אם לי הייתה פיתה כמו שלו (משפחה, מגזין)

משה רבי||
11

איך שגלגל מסתובב 

חמי לא הפסיק לעקוץ אותי - עד שהוא החל להסתבך ופשט את הרגל | סיפור מטלטל

אם היו מדברים בבית חמי על ביזנס, והייתי מביע דעה כזו או אחרת מתום לב, חמי היה מסתכל עליי במבט כזה של: "ילד, מתי ספרת כסף בחיים שלך, וממתי אתה מבין בעסקים?". זה היה פרצוף כזה שהופך אותי ללא רלוונטי בנושאים מעין אלו (משפחה, מגזין)

משה רבי||
15
ש

כלי קודש

אברכים טוענים: זאת השיטה להישאר בכולל ולהתפרנס בכבוד

שיטת שש הנקודות נועדה לאפשר לכל אחד ללמוד ולהצליח במבחני הרבנות הראשית, הן לדיינות, הן לרבנות והן לתעודת הסמכה כטוען רבני. מאות בוגרים של מל"מ כבר מכהנים כרבנים וטוענים רבניים. עם הצלחה לא מתווכחים (לימודים)

כיכר בשיתוף מלמ|מקודם

"החתן שלנו"

גיבור תנ"כי | חתן התנ"ך הראשון שניצח את מגבלות הגוף כנגד כל הסיכויים

מנכות קשה, ייסורים ובדידות צורבת – ועד לתהילה עולמית | הנער היתום, שגדל בסמטאות ירושלים בעוני מחפיר נעשה לגיבור נערץ | אהבתו העמוקה לתנ"ך שימשה לו ככוח מניע לשאוף הכי גבוה שאפשר | עמוס חכם, חתן התנ"ך הראשון – מסמל של מאבק אישי לגאווה לאומית | "הַמְשַׂמַּחַת לֵב וְעֵינַיִם מְאִירָה" (מגזין כיכר)

קובי אטינגר||
25

כוחה של אמונה תמה

"רצוני וחפצי לעשות רצונו" • 'הנוסע המתמיד' בשיחה מטלטלת עם הורים שכולים

ריאיון מרגש עם ר' מרדכי ואפרת רביד, הוריו של האברך הרב משה רביד זצ"ל, שנפטר בתאונת דרכים כארבעה חודשים לאחר חתונתו | מסע מרתק מימי ילדותו דרך שנותיו המוצלחות בישיבה ועד לחתונתו המאושרת | על התמודדות עם השכול, דרכי חינוך, כוחה של אמונה בשעת משבר, ועל המשמעות העמוקה שמצאו ההורים בהפיכת הכאב הפרטי לברכה לרבים דרך ספר הזיכרון ועידוד ללימוד התורה | הנוסע המתמיד הפרק העשירי (מגזין כיכר)

אבישי לוי||
3

טור חינוכי

הילדים הללו: עשרת הדברות שלי לחנוכה | משה רבי

כשאומרים 'חנוכה' מה זה אומר לנו? חג האור, חג האורות. חניכה, פתיחה, הקדשה | איך כל זה קשור לילדים שלנו ומה אנחנו לומדים מהחג המיוחד הזה? | משה רבי עם עשרת הדברות שלו לחג החנוכה (מגזין כיכר)

משה רבי||
17

שליטה מכיוון אחר

ה'שווער' הבטיח חצי מיליון שקל - ואחרי החתונה סירב לשלם את הכסף | סיפור מטלטל

הורדנו את העיניים מעיניו של חמי, וחיכינו לשמוע איזה צחוק מתגלגל או לפחות את המשפט: "סתם סתם, נראה לכם? מה שהתחייבתי אני נותן" | אבל זה לא קרה, חמי המשיך לדבר על דירות באזורים שונים, ואנחנו יושבים קפואים על מקומנו ולא מאמינים (מגזין כיכר)

משה רבי||
83

מנהג בפרשה

זכות קדימה ב'פרשת ויצא' | מי קובע את שמו של הילד הראשון שנולד?

פרשת ויצא עוסקת סביב לידת בני יעקב ומעוררת שאלה נודעת: למי הזכות לבחור את שם התינוק - לאב או לאם? | מנהגים שונים מעוררים דיון לגבי זכות הבחירה, תוך התייחסות לכבוד הורים וגם צער הלידה | והאם יש למנהג הגדרה בחוק הישראלי? (יהדות)

כיכר השבת|

סיפור לא שגרתי

מזעזע | האברך יצא מהשבעה על אביו וזעק: "כל חיי הייתי יתום חי, עכשיו אני יתום אמיתי"

המטפל הרגשי מרדכי רוט היה מופתע, כאשר היהודי שנכנס אליו לטיפול, סיפר לו שהוא מגיע יומיים אחרי פטירת אביו ובעיצומה של 'השבעה', למה ומדוע? הסיפור הבא מוגש בפניכם (מגזין כיכר)

מרדכי רוט||
36

אני לא מפחד מאשתי...

אמא שלי נכנסה לפתע לחדר הלידה ונאלצתי לקרוא לאחות שתוציא אותה | סיפור מטלטל

הגענו הביתה לאחר נישואינו – חתן וכלה בליל הכלולות שלהם. "זהו" חשבתי לעצמי, "השתחררתי מהכלא, אני עם אשתי עכשיו – יצאתי לחירות". הקלה אפפה אותי, הרגשתי כמו חדש, אבל לא להרבה זמן (זוגיות, מגזין)

משה רבי||
47

כשבלילה יורד גשם

כל האמת על הרטבת לילה – ומה עושים עם זה

הרטבת לילה היא אחד מאותם נושאים שהורים אוהבים לשנוא: היא מפתיעה, לא נעימה, ובעיקר מלווה בהרבה כביסה. אבל לפני שאתם נלחצים, כדאי לזכור- הרטבת לילה היא לא בעיה אלא שלב התפתחותי נורמלי לחלוטין, ולעיתים קרובות היא פשוט עוברת מעצמה. אז למה זה קורה? מתי צריך להתחיל לדאוג? ומה אפשר לעשות כדי לצלוח את התקופה הרטובה? בואו נצלול פנימה- ולא על מזרן רטוב, מבטיחים (מאמע, נשים, ילדים)

טובה אור||
3

כשהשמיכה הופכת למערה

מה יקרה אם תיכנסו לעולם הפנטזיה של הילדים שלכם?

במרכז הסלון עומדים שני ילדים. אחד חובש מסננת על ראשו ומכריז בגאווה שהוא מפקד ספינת החלל. השני מחזיק במגב כאילו היה חרב ואומר בקול דרמטי: "אנחנו יוצאים להציל את כוכב הפיצה!" אין קהל, אין בימוי, אבל הבמה נפתחה, ואנחנו עדים להצגה של החיים (מאמע, נשים, ילדים)

טובה אור|

הכבוד והלב ומה שביניהם

"אתה פושע גדול", הטחתי בגיסי שהפך ל'מחמיר' ופגע באמא שלו | סיפור מטלטל

חמותי הגישה לו מנת בשר משובחת שהוא אוהב במיוחד, עליה טרחה ועבדה. "בתאבון בן שלי" אמרה בהתרגשות. אבל מלכיאל לא נגע בצלחת ובסיפוק אדיר אמר לפני כולם בחיוך: "אני חלבי" (מגזין כיכר)

משה רבי||
22