פרשת חיי שרה: שרשרת של חסד, בזכות פתק אחד קטן

מה הקשר אליה? ממתי יש לה קשר לנצרכים?

הפתק הקטן שעל העץ

לפתע משהו בתיקה הגדול החל מכביד עליה. פתק קטנטן שרק הבוקר תחבה – משך את כל תשומת הלב האפשרית.

היא החלה לנבור בתיק, והנה נמצא הפתק האבוד. היתה זו פניה מרגשת לתרומה של ריהוט מינימלי. "שולחנות כסאות או מדפים – יתקבלו בברכה".

הפניה היתה נרגשת. רוני תלשה פיסת נייר עם מספר הטלפון . למרות שאין לה שום אפשרות לתרום ריהוט לישיבה.

עכשיו, היא נגשה למנהל הלוגיסטיקה: כן יש מי שצריך את הריהוט הזה.

בשעת ערב הגיעה משאית גדולה והחלה להעמיס את הרהיטים. תמונה מרהיבה, של היכל הישיבה עם השולחנות הרחבים, מנציחה את אותו בוקר מופלא.

הספריות של הקלסרים, התאימו בדיוק לגודל של מהדורות הגמרא הגדולות. הכסאות השחורים, זכו ל'ישיבות' מסוג חדש. והמנהל הלוגיסטי? גם הוא הרוויח. מיד קבע שיעור שבועי עם ראש הישיבה כדי להעשיר את הידע היהודי שלו. הרי גם לו מגיע משהו על הטירחה. הלא כן?!.

ולאיפה יצאו המשאיות הבאות?

כשהחליפו את הריהוט בסניף הבנק בעכו, כבר ידעו אל מי לפנות. רוני הרימה טלפונים למוסדות חינוך שבסביבה. היא הצליחה למצא את המקומות הכי ראויים לריהוט הישן.

נכון לעכשיו בתוך מספר חדשים – הצליחה רוני לרהט שמונה עשרה (!) מוסדות חינוך.

הנה, איך עובדת רגילה במשרד ענק, יכולה להיות חלק משרשרת העשייה הקדושה.

כששואלים אותה, איך הצליחה ככה, היא אומרת: המון סיעתא דשמיא וקצת איכפתיות. "אם לא הייתי תולשת את אותו פתק קטנטן – לעולם לא היה יוצא הסיפור הזה לפועל". התרומה שלנו היא הרבה לפני המטבע שבארנק. היא באיכפתיות שבלב.

●

פרשת חיי שרה, מסכמת את שנותיה הנפלאות של שרה ומלמדת אותנו מה ערכם של חיים. שרה היתה מלאה חיוניות ונתינה בלי גבולות. בישלה אפתה, אירחה וויתרה על כל 'גרם של אנוכיות' למען סביבה יפה יותר. כמה פיות יכול בן אדם אחד להאכיל? זה דורש תקציב ענק? מסתבר שיש ברכה בעיסה.

כי כשענן קשור כל הזמן . ומרגישים שמיימיות בכל מעשה, הרי שהשכינה נמצאת במעשים הטובים

מעל האוהל של שרה , אומרים חכמינו היה נר דלוק כל הזמן. הנר הזה – ממשיך להאיר את הדרך הטובה כדי שנזכור גם אנחנו כמה יהיה העולם מתמתק בחסדים עם הנתינה לזולתינו.