בפרשת השבוע – פרשת מדבר נאמר בתורה: "איש על דגלו באותות לבית אבותם – והנה במדרש פליאה דרש על הפסוק - אל תיקרי באותות אלא באותיות. לפיכך אמר בלעם מה אקוב לא קבה ק-ל".
הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע (כמובא בליקוטים חדשים בסוף ספרו) מבאר: חז"ל אמרו שכאשר ירד הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות מלאכים – כולם ערוכים דגלים דגלים. כשראו זאת ישראל, התאוו גם הם לדגלים. מידאמר הקב"ה למשה: "לך עשה אותם דגלים כפי שנתאוו"
ומה היה כתוב על הדגלים?
המקובל האלוקי, הרמ"ע מפאנו, כותב בספרו עשרה מאמרות ששמות האבות – אברהם, יצחק ויעקב – חולקו באותיותיהם על פני ארבעת הדגלים, והאות ה"א משמו של אברהם לא שויכה לדגל מסוים, אלא הייתה מרחפת מעל המחנה כולו, כסגולה לשמירה ורחמים – "שלא ישלוט בו שום רע".
והנה שואל ה"אוהב ישראל": בזוהר הקדוש נאמר שהאות מ"ם סתומה שבפסוק "לםרבה המשרה" (ישעיה ט, ו) רומזת למסע הדגלים במדבר, שצורתו הייתה כמעין מ"ם סתומה – מרובעת, עם ארבע דפנות. אם כך, מדוע נבחרה דווקא האות ה"א משמו של אברהם לרחף מעל המחנה? מדוע לא נבחרה המ"ם – שהיא הרומזת למבנה המחנות ולסוד המסע כולו?
ותירץ האוהב ישראל: לו הייתה האות מ"ם נבחרת לרחף מעל המחנה במקום הה"א, הייתה הה"א משויכת לפי סדר השם "אברהם" לדגל מחנה דן. ושם, כפי סדר האותיות על הדגל, היו מופיעות האותיות ק, ב, ה – המרמזות (חלילה) לתיבת "קבה" – ביטוי המזוהה עם קללתו של בלעם: "כה קבה לי את העם הזה". דבר כזה – אין הקב"ה חפץ בו. אין הוא חפץ שמשמעות של קללה תשתרבב, אף ברמז, לדגליהם של בניו אהוביו.
לכן, הה"א – סמל החסד והרחמים – נשארה לרחף מעל כולם, ואילו המ"ם, רומזת למסע, נותרה בגוף הדגלים. וזהו פתרונו של המדרש שפתחנו בו: "איש על דגלו באותות לבית אבותם" – אל תיקרי באותות אלא באותיות – אותיות שמות האבות הקדושים. וכשראה בלעם זאת, נרתע ואמר: "מה אקוב לא קבה א-ל" – הקב"ה מנע אפילו רמז קללה על דגליהם.
מרן הגה"צ בעל ה"מנחת יצחק" הוסיף פרפרת נאה, שלפי האמור יתבאר הדקדוק בפסוק 'נשא את ראש בני גרשון גם הם', דהיינו שאף מטה הלויים שלא היו תחת הדגלים, יהיו בכלל השראתו של אות הה"א החופפת על המחנה ואות המ"ם-סתומה הרומזת לסוד מסע הדגלים...
0 תגובות