סערה זוטא עוררה היום שרת המשפטים לבני בוועדה לבחירת דיינים, כשהחליטה לא לאפשר לקרובי משפחתם של חברי הוועדה להתמנות לדיינים. מבחינות רבות, ניתן לראות את הדיינים כמשפיעים ואף וכמשקפים של הרקמה החיה של יחסי הדת והמדינה בישראל, וככאלה, ברורה חשיבות זהותם ואופן בחירתם. אך יותר מכך, מעניינת ההודעה שהוציאה השרה לבני בנושא בעמוד הפייסבוק שלה, בהּ היא כרכה את הצעד הנוגע לקרבה המשפחתית של הדיינים, להעדפות אחרות לגביהם, בין השאר, להעדפתהּ ל"דיינים שמעורים בחברה, שלמדו באוניברסיטה ושירתו בצבא". השילוב, הלכאורה שולי, שיצרה לבני בין מנהל תקין וזהות ערכית של הדיינים יוצר עבורינו מקרה מבחן מעניין לגבי טיב היחסים בין הדת והמדינה בישראל.
מערכת הדיינות של משרד המשפטים היא בראש ובראשונה מערכת בירוקרטית פוליטית, וככזו היא מעניקה כח עצום לפקידים המרכיבים אותה, ובהם הדיינים. את מערכת בירוקרטית זו, כמו גם אחרות, צריכים להפעיל אנשים בשר ודם שמשכורתם תינתן להם על-ידי המדינה ותמומן על ידי הציבור, כשמצב זה מועד לפורענות: מה יהיו תנאי הקבלה? מה יהיו זכויות המועסקים? מה תהיה משכורתם? מי יחליט אם לקבל או לא אדם לעבודה? מעבר לכל אלה, בכל ארגון ינסו להנחיל מעין "רוח המפקד" – אווירה כללית שתשרה בארגון ותרחף מעל כל השאלות ששאלתי. למרות שהתשובה לכל אחת מהשאלות הללו היא סיפור מורכב בפני עצמו, המשותף לכולן הוא שהמכריעה בהן היא שרת המשפטים ציפי לבני – פוליטיקאית העומדת בראש מערכת פוליטית המכריעה בסוגיות תורניות.
השרה לבני היא פוליטיקאית שנמצאת בשירות הציבורי על-מנת לקדם את תפיסת עולמהּ, וככזו, שיקוליה כשהיא מנהלת את מערך הדיינות הם לא שיקולים תורניים אלא ציבוריים-פוליטיים. ייתכן שבראש מעייניה עומד הרצון לקדם שוויון מגדרי, וייתכן שברצונהּ להתרכז במעמד העגונות; ייתכן שהיא מעוניינת להתמקד במנהל תקין ובירוקרטיה בריאה ואולי פשוט להתנגח בחרדים נפשהּ חפצה. בכל מקרה, העדפות אלה, כמו גם העדפותיה לדיינים בוגרי אוניברסיטאות וצבא משקפות את תפיסת עולמהּ. על בסיס תפיסה זו היא נבחרה, על בסיסהּ היא תיבחר שוב וניתן גם לצפות שעל בסיסהּ היא תנהג.
לכאורה, מתנהלים כאן שני דיונים נפרדים לחלוטין. האחד, דיון חול הנוגע באופן שבו אמור להתנהל משטר וארגון תקין, בעוד השני נוגע לזהות הדיינים, וכנגזרת מכך, להשקפה ההלכתית בהּ יאחזו. גם אם חולקים על דעותיה של לבני בנושא מנהל תקין בוועדה למינוי דיינים, קשה יהיה לחלוק על כך שהדבר נמצא בתחום אחריותהּ. לעומת זאת, הדיון בנושא זהות הדיינים, השתתפותם בצבא והשכלתם נדמה רחוק בהרבה מהגדרת תפקידהּ של שרת המשפטים. אך כשמערכת המשפט החילונית והדתית שרוגות זו בזו, הפרדה שכזו אינה אפשרית ואף לא לגיטימית.
רצה הגורל, והמקום שזומן לשרה לבני לממש את תפיסת עולמהּ הוא במשרד המשפטים, בזרועות הכפופות לו וביניהן מערך הדיינות. אם הייתי מבוחריה של לבני, הייתי מצפה שתשתמש בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותהּ על מנת להצדיק את הסיבות שבגינן בחרתי בהּ. בין אם מסכימים ובין אם חולקים מכל וכל על השקפת לבני, הניסיון להפוך מערך דתי לחלק אינטגרלי מפעילות המדינה מתגלה כאן כחרב פיפיות: אלו שביקשו בעבר להשפיע על סדר היום הפוליטי-אזרחי על ידי שילוב הדת כחלק בלתי נפרד ממנו, קיבלו מערך תורני שבראשו עומדת אישיות פוליטית המממשת את תפיסת עולמהּ הלא תורנית, באולמי הדיינים פנימה.
שני קינן הוא סטודנט בתוכנית אמירים של האוניברסיטה העברית.