ישנו את המשל 'זאב זאב' על הילד שצועק על הסכנה המגיעה, ובסוף כשהיא מגיעה, אף אחד כבר לא מתייחס אליו. אז נראה שזה הסיפור בממשלת בנט-לפיד: אחרי שהכתבים והפרשנים הפוליטיים, כולל כותב שורות אלו, כבר הספידו את הממשלה הזו די מזמן, ואפילו היו שעשו זאת עוד לפני שקמה, נראה שבשבוע האחרון, שהיה הדרמטי והקשה מכולם עבור בנט ולפיד, כבר אף אחד לא מאמין לנו.
חרף הפסקה הראשונה, ניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת: בלי שינוי דרמטי (!) בהתנהלות הקואליציה, הממשלה הזו תסיים את ימיה בהקדם. לא ברור מה החלופה - ממשלת ימין בראשות נתניהו ובשיתוף סער ואולי גם בנט כבר בכנסת הזו או בחירות נוספות - אבל היא תסיים את ימיה.
הליך קריסת הממשלה לא החל בפרישת ח"כ ג'יידא רינוואי זועבי ומצד שני הוא גם לא החל במשבר חוק האזרחות, אי אז בכנס החורף. הוא החל באותו בוקר בו הודיעה יו"ר הקואליציה, ח"כ עידית סילמן, כי "אינה יכולה עוד" ועברה לשורות האופוזיציה. היה זה מהלך שלכד מספר דברים בו זמנית: הוא הפתיע את בכירי הקואליציה, ריסק את האמון של בנט בחברי מפלגתו והפך את שעון החול של הקואליציה לקצוב עד מארס 2023 לכל היותר, המועד האחרון להעברת תקציב המדינה.
למרות זאת, בכירי הקואליציה ניסו לשדר ביטחון שהעסק יכול להמשיך: נפתלי בנט לכאורה התנהל כרגיל, יאיר לפיד התגאה בכל ערב בו הקואליציה צלחה הצבעות ואביגדור ליברמן התעקש שתקציב המדינה יאושר בממשלה כבר בסוף יוני.
אלא שהשבוע האחרון, על שלושת הרגעים הדרמטיים בו מבחינה פוליטית, היו יותר מדי עבור כולם, והראו שבלי חישוב מסלול מחדש, הקרון תיכף מגיע לתהום. זה גרם ללפיד לא לקיים מסיבת עיתונאים אחרי חודשים רבים, ואפילו ליברמן נאלץ להודות כי דיוני התקציב הוקפאו "עד שנעשה סדר".
הרגעים היו אלו: נפילת חוק יהודה ושומרון עליו הציב שר המשפטים גדעון סער אולטימטום; נפילת מינוי מתן כהנא לשר לשירותי דת; העברת הצעת חוק העלאת שכר המינימום ל-40 שקלים.
שלושת הדברים הללו מעידים על קואליציה מתפוררת לא רק בגלל התוצאה - אלא גם בגלל הדרך:
הארכת התקנות המשפטיות ביהודה ושומרון נמנעה בגלל התנגדות מופגנת ושחצנית של הח"כים מאזן גנאים מרע"מ וג'יידא רינוואי זועבי ממרצ, שמשפת הגוף שלהם ניתן ללמוד: אנחנו כבר לא מפחדים מכם, קובעי המדיניות בממשלה, אנחנו עצמאים לחלוטין.
מינויו המחודש של כהנא נפל בהתנגדות עידית סילמן, שהוכיחה שסילמן אכן חצתה את הקווים ושיהיה קשה מאוד לעשות איתה עסקים, כפי שלא הצליחה אותה סילמן לעשות עם עמיחי שיקלי בימיה הראשונים של הממשלה.
העברתו בטרומית של העלאת שכר המינימום נעשתה כאשר חברי מפלגת רע"מ ורינוואי זועבי תמכו בצורה פעילה, וכל חברי מפלגת העבודה וחמשת חברי מרצ הנוספים נעדרו מהמליאה, מה שמראה שההתפרקות היא כבר ברמת המפלגות.
שלושת הרגעים הללו, שמגדירים כל אחד בעיה אחרת בקואליציה המתפוררת, מעידים כי הטקס תם וכל מה שקורה כרגע הוא סוג של היערכות נכונה לסבב הבחירות הקרוב מאוד, איש איש לפי תפיסתו הפוליטית.
הזכרנו למעלה שהקואליציה תוכל להמשיך לתפקד רק עם שינוי דרמטי. אותו 'שינוי דרמטי' הוא לגרום לח"כים גנאים ורינוואי זועבי להתפטר מהכנסת. המהלך הזה תלוי, מבחינה פוליטית לפחות, אך ורק ביו"ר רע"מ מנסור עבאס. רה"מ החליפי יאיר לפיד הרים ידיים בניסיונות להבין את התנהלות שני הח"כים הערבים, וכעת הכל נתון לעבאס. אם יצליח לגרום להם להתפטר, ישיב לקואליציה 60 אצבעות "אמיתיות" ולא על הנייר. מהלך כזה יאריך את ימיה של הממשלה, אבל כמו שלמדנו: בקואליציה כזו צרה - כל יום הוא פסטיבל.