יעקב ריבלין על חוק טל: חוק ז"ל

אבל בתוך הלב פנימה כולם אכולים מעצבים ומפחד. העצבים הם על התנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בפרשת חוק טל והפחד הוא מיום הדין של הראשון לאוגוסט, בו פג תוקפו של החוק הנוכחי. בשבוע שעבר הם גזרו על עצמם תענית דיבור בנושא זה תמורת הבטחה מעורפלת שאם ישתקו יתאפשר לנתניהו לעשות משהו מאחורי הקלעים. בעודם נוצרים את הלשון ומצפים לישועה טרח הנ"ל לשפוך נפט על המדורה שהוא עצמו ביקש מהם שלא ללבות אותה.

האירוע שהרתיח אותם התרחש בישיבה השבועית של סיעת הליכוד. פעמיים בתוך שבועיים בחר נתניהו בזירה זו להצהרות מיותרות בפרשת חוק טל. לפני שבועיים הוא הודיע כי בכוונתו להעלות את הנושא בישיבת הממשלה הקרובה. ההודעה נתנה למתנגדי החוק פרק זמן של שלושה ימים להפעיל את הנוסחה שתמיד גורמת לנתניהו לזגזג ברגע האחרון: מתקפה תקשורתית מרוכזת. נתניהו כצפוי הוריד את הנושא מעל סדר יומה של הממשלה וסימן לכל מי שצריך לסמן שהוא לא הולך לשבור עצמות על החוק הזה לטובת החרדים.

ביום שני השבוע העניק נתניהו לשותפיו החרדים סטירת לחי מצלצלת נוספת. בצעד יוצא דופן הוא הזמין לישיבת הסיעה כמה מחברי מאהל המחאה של המילואימניקים בתל אביב נגד חוק טל. מול אוזניהם הכרויות בתמהון של חברי הסיעה הוא הכריז שם שממשלתו לא תאריך את חוק טל בחמש שנים ובנוסף יוכנסו בו שינויים מקיפים. נתניהו כנראה חשב שאחרי ההבטחה יחזרו המילואמניקים למאהל ויקפלו אותו. בפועל הם אמרו לו תודה רבה וחזרו עם אנרגיה מחודשת להמשך המאבק. לא תיקונים הם רוצים אלא ביטול מוחלט.

"למה הוא עושה לנו את זה", תהה בקול רם ח"כ חרדי בולט שישב באותם רגעים במזנון הח"כים ושפך את ליבו באוזני הנוכחים (לא לפני שהשביע אותם בנקיטת חפץ – כף של מרק – בשבועת האוף- דה-רקורד שאין לה התרה). "למה הוא חוזר שוב על הטעות שעשה בפרשת הדרת הנשים כאשר תגבר את ההסתה במקום להרגיע אותה".

נתניהו, כזכור, פתח אז שתי ישיבות ממשלה רצופות בנושא זה. האחת בעקבות הכותרות בעיתוני יום ראשון דאז על הסיפור של טניה רוזנבליט בקו המהדרין באשדוד. השנייה לאחר השידור ב'אולפן שישי' על הילדה הירוקה בבית ספר 'אורות' בבית שמש. אמרתי לו, כך הח"כ הנ"ל, שהקדשת ישיבות ממשלה לשני סיפורים אזוטריים ברי חלוף היא שהפכה אותם לאירועים לאומיים שייזכרו בתולדות ישראל.

מה ענה לו נתניהו על כך הוא לא רצה לומר מפורשות. מתוך הדברים ניתן היה להבין שקיבל תירוץ מהסוג ששומעים במוקדי שירות הלקוחות של החברות הסלולריות כשמתקשרים למחות על הבטחה של סוכן מכירות שלא קוימה. מי הבטיח, מה הבטיח, אין אצלנו בכלל מסלול כזה. בהקשר של נתניהו זה בטח נשמע כך: אני הבטחתי לכם אי פעם להגן עליכם מפני מתקפות תקשורתיות? גם לי יש דעת קהל וגם אני לא צריך להפסיד קולות למפלגות אחרות.

כך או כך, ההתנהלות של נתניהו ביום שני השבוע תמוהה פי כמה וכמה. בפרשת הדרת הנשים הוא הסלים את האווירה ופגע בחרדים אך הוא עצמו יצא ממנה עם נקודות בונוס תקשורתיות: הנה, גם ראש הממשלה מוקיע את ההדרה הנוראה.

לעומת זאת, בהצהרה באוזני המילואימניקים בפרשת חוק טל הכניס נתניהו את עצמו לדרך ללא מוצא. הסעיף הראשון בהסכם הקואליציוני שחתם עם המפלגות החרדיות הוא שמירת הסטטוס קוו בנושא גיוס בני הישיבות – שאין לו פירוש אחר אלא המשך חוק טל במתכונתו הנוכחית. ההזמנה של המילואימניקים לישיבת הסיעה וההתחייבות לשנות את החוק מעלות אותו על מסלול התנגשות בטוח עם החרדים. האם באמת זה מה שהוא רוצה?

לכמה מהח"כים החרדיים יש תחושה שנתניהו אולי לא מעוניין בהתנגשות גלויה אך לא ממש יצטער אם הנסיבות יובילו אותו לכך. בשבוע שעבר דווח ב'בקהילה' על השיחה שקיים נציג חרדי עם נתניהו. נתניהו ביקש ממנו לא לדחוק אותו לפינה בפרשת חוק טל והזהיר כי יש בליכוד הטוענים כי עליו לחזור על מודל שרון דוחק החרדים ובכך לזנק בסקרים לשלושים וחמשה עד ארבעים מנדטים. הנציג החרדי הבין אז שנתניהו מנסה לתמרן בין הלחצים מבית ומחוץ ובין המחויבות הקואליציונית לקראת איזושהי פשרה על משך החוק. לא חמש שנים כמו בעבר אך גם לא שנה כמו שדורש ברק.

כעת הוא מתחיל להבין שנתניהו לא מתמרן עם הלחצים אלא נסחף איתם. בדיוק כמו שעשה במחאה החברתית וממש כמו שכשל בניסיון שלו לסגור את ערוץ 10 (אחרי שכבר הטיל משמעת קואליציונית נגדו בוועדת הכלכלה והתבזה). ככה זה עובד: התקשורת תוקפת, הסקרים שהרל"ש לשעבר נתן אשל (אין כל סיבה להצטער על הלשעבר) מניח לו על השולחן מצביעים על שינוי בדעת הקהל – והנה הפליק-פלאק המפורסם לאחור. לוליין בקרקס לא עושה זאת טוב יותר.

חוק ולא יעבור

כנס רגע לנעליים של ראש הממשלה, ביקשנו מאותו ח"כ חרדי, ונסה לחשוב מה היה עושה אם לא היו קוראים לו ביבי נתניהו אלא אהוד אולמרט או אהוד ברק, שהקים בשעתו את ועדת טל. איך יכול ראש ממשלה בישראל לעמוד מול רחוב שמכתיב את סדר היום במדינה ולהעביר חוק ששמונים אחוז מתושבי המדינה מתנגדים לו בחריפות – שאלנו.

"למוח האנליטי והפוסט-אוטיסטי של ברק אני לא יכול להיכנס", השיב הנ"ל, "אבל אני יודע בדיוק מה אולמרט היה עושה. הייתי שם בהארכה הקודמת של חוק טל בשנת תשס"ז ואני זוכר מה אולמרט אמר אז בדיון בכנסת. הוא הסביר כי בחמש השנים הראשונות של חוק טל (תשס"ב-תשס"ז) אמנם לא הייתה מהפכה בגיוס מרצון של חרדים אך יש סימנים מעודדים (מזווית הראייה החילונית, י.ר.) של שינוי מגמה. הוקמו מסלולים שונים, יש חצי גדוד עם נוטשי ישיבות וצריך לתת לזה להמשך. בכפייה, אמר אולמרט, לא מגייסים ציבור שלם לצבא".

אם נתניהו היה אולמרט, הוא היה עומד היום על במת הכנסת ומציג נתונים מהפכניים (שוב מהזווית החילונית) של גיוס חרדים שלא חלמו עליהם לפני מספר שנים. תנו למגמה הזאת להימשך ובלי כפייה שתביא לתוצאות הפוכות לחלוטין – היה אומר בפני הנוכחים ומטיל מיידית משמעת קואליציונית על אשרור החוק לחמש שנים נוספות. מי שיצביע נגד – שיקום ויעזוב את הממשלה והקואליציה.

ומי היה קם ועוזב? אף לא אחד. לא ליברמן, שהצהיר חמישים פעם שהוא לא יתן לקריטריונים החדשים של דיור מוזל לעבור אם לא יכללו מיצוי כושר השתכרות. הצהיר – וחטף אותם בפנים ביום שני מאריאל אטיאס. אם ליברמן היה מחפש תירוצים לעזוב את הקואליציה, כמו שמנסים כמה פרשנים בגרוש להציג אותו, הוא היה עושה זאת כבר ביום שלישי השבוע.

היה לו קייס ציבורי רציני מאוד לעשות זאת. לליברמן יש הסכם חתום עם נתניהו על מיצוי כושר השתכרות בנושא הדיור המוזל. נתניהו הפר אותו כי מנגד היה לו הסכם בעל פה עם אטיאס שסעיף כושר ההשתכרות לא ייכלל בקריטריונים. בין ההתחייבויות הסותרות העדיף נתניהו לקיים את זו שנתן לשר השיכון ולא לשר החוץ.

אבל ליברמן הסתפק במחאה – ונשאר. כל זמן שגורלו תלוי בידיו של היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין (שהוכיח בפרשת אשל כי הוא הפרקליט הפרטי של משפחת נתניהו) הוא לא יעזוב את הקואליציה ויהי מה.

כל מהותה של ישראל ביתנו היא סיפוק צרכיו האישיים והפוליטיים של אביגדור ליברמן ולא שום דבר אחר. מאז הקמתה של מפלגה זו אין באמתחתה הישג אחד עבור ציבור בוחריה הגדול מארצות חבר העמים. אין הטבות של ממש לעולים חדשים, ויש הקפאה כמעט מוחלטת של הבנייה בשטחים והצהרה על שתי מדינות לשני עמים. כתוספת, נתניהו גם לא רואה אותו ממטר בניהול מדיניות החוץ. למה הוא לא קם ועזב את הממשלה כבר לפני שנה? היועץ המשפטי ונתניהו יודעים בדיוק את התשובה.

זאת ועוד. מזווית ראייתו של ליברמן, הארכת חוק טל היא לא הפרת הסכם כמו הקריטריונים לדיור. חוק טל מופיע בהסכם הקואליציוני עליו הוא חתום בשתי ידיו. אם הוא בלע את הרוק בגין הפרת ההסכם בנושא הדיור הוא היה עושה זאת וביתר קלות בחוק טל. מקסימום היה מורה לח"כיו לצאת מהאולם בזמן ההצבעה. הוא עצמו ויתר שריו לא היו יכולים להצביע נגד החלטת ממשלה בלי לפרוש ממנה לאלתר.

עם ברק הסיפור פשוט הרבה יותר. לפגר פוליטי זה, שלא עובר בסקרים את אחוז החסימה, אין עתיד ותקווה בלי השריון שהבטיח לו נתניהו בליכוד לקדנציה הבאה, אם כמועמד משוריין ברשימה ואם כמינוי אישי של שר ביטחון לאחר הבחירות. שהוא יקום ויפרק לנתניהו את הקואליציה בגלל התנגדות לחוק שהוא עצמו רשום עליו כמי שהקים את הועדה שניסחה אותו בתקופת כהונתו? מי שמתגורר בקומה השלושים של מגדלי אקירוב לא חושב לרגע לבלות שם את שארית ימיו בפריטה ענוגה על פסנתר או בפירוק שעונים.

מעקב אחרי ההודעות של ליברמן וברק בפרשת חוק טל מלמד כי הביטוי 'משבר קואליציוני' לא מוזכר בהן. הם לא מעוניינים במשברים ובנושא זה הם גם לא צריכים לאיים. הם יודעים את נפש בהמתם, את הכניעה הטוטלית לדעת הקהל עליה הכריז נתניהו במהלך המחאה החברתית ואת החולשה לפתרון משברים רק ברגע האחרון.

לחוק טל יש מועד תפוגה של עוד חצי שנה. נתניהו לא יעשה עד אז שום דבר וספק גדול מאוד אם גם במועד זה, כמה חודשים לפני הבחירות הצפויות, הוא ייצא למאבק נגד דעת הקהל. במצב זה השניים צריכים להיות מטומטמים גמורים כדי לא להצטייר כבר עכשיו כאלה שסיימו את עידן הפטור לבני ישיבות במסגרת החוק הנוכחי ואפשר שאף בכלל.

שלא יהיו ספקות בעניין זה. חוק טל הוא חוק ז"ל. המפלגות החרדיות לא תוכלנה להסכים לחוק שאינו כולל את האפשרות לכל בן ישיבה להמשיך וללמוד עד זקנה ושיבה. שום מפלגה חילונית שלא מאולצת מכוחו של ראש ממשלה חזק והחלטי לא תתמוך בחוק מהסוג של חוק טל, שרק מציע תמריצים למתגייסים אך מותיר עדיין את חופש הבחירה. האפשרות היחידה היא הארכת תוקפו לשנה אחת (הצעת ברק) וגם אותה ספק רב מאוד אם נתניהו יוכל להעביר. במובן זה, השנה הנוכחית היא שנת ההכרעה על המשך קיומו וצביונו של הציבור החרדי בישראל במתכונת שקיימת זה 63 שנה.

לא שירות ולא כושר

מי שמודע לחולשותיו של נתניהו הוא שר השיכון אריאל אטיאס, שרשם בשבוע זה את הניצחון החרדי הבודד מאז הקרב הגדול על הבטחת ההכנסה לאברכים. במובן מסוים, תוצאות הקרב השבוע קריטיות לציבור החרדי אף יותר מהראשון. אז היה מדובר בתוספת של אלף ש"ח לחודש לעשרת אלפים משפחות חרדיות. עכשיו המאבק היה על כל הקופה: להיות, או להיעלם ממפת הזכויות האזרחיות בישראל.

וזאת כי הדרישה למיצוי כושר השתכרות היא הקוד המחוצף והמרושע ביותר להדרת חרדים. אם היא הייתה מתקבלת, אפילו חלקית ביותר, בתחום הדיור, היא הייתה פותחת דלת לדרישה שכבר מושמעת על ידי הכתבים הכלכליים הבולטים המדבררים דרך קבע את אגף התקציבים: להיות תנאי סף לקבלת הנחות בארנונה, בחינוך, בקצבאות ילדים ואפילו בתחבורה ציבורית. תעבדו – תקבלו. לא תעבדו – לא תקבלו. זה היה מתחיל עם 125 אחוז מיצוי כושר השתכרות (בן זוג אחד במשרה מלאה, בן זוג שני ברבע משרה) ונגמר במאתיים אחוז (שני בני זוג במשרה מלאה).

ביום ראשון השבוע קיבל אטיאס הצעה מפתה מבכירי משרד ראש הממשלה. ההצעה דיברה על כך שכושר ההשתכרות שיידרש לצרכי דיור יהיה של שבעים אחוז בלבד. כלומר: די בכך שבן זוג אחד עובד במשרה לא מלאה. ההצעה התבססה על נתוני הלמ"ס המלמדים שלרוב המוחלט של המשפחות החרדיות יש לפחות מפרנס אחד במשרה חלקית: מורות, גננות, מזכירות ושאר מקצועות חרדיים מעוטי הכנסה.

הסכמה לכך, הפצירו הבכירים, תפתור את המשבר עם ישראל ביתנו (שיש לה התחייבות לכושר השתכרות כתנאי להנחות בדיור) ותאפשר גם לך להצטייר בעיני הבוחרים כמי שהסיר מעל ראשם את הגזירה.

אטיאס דחה את ההצעה כמעט על הסף. הוא העריך שליברמן לא בשל כעת למשברים קואליציוניים וכי יסתפק במחאה חריפה בלבד (וכך אכן קרה). הסירוב שלו נבע מהחשש האמור ליצירת תקדים. ברגע שמיצוי כושר השתכרות מכניס רגל לדלת, אי אפשר לדעת מתי היא תפתח לפניו לרווחה.

הבעיה הייתה נתניהו. ביום ראשון השבוע הוא עוד שלח את כחלון לתקשורת להודיע כי מיצוי כושר השתכרות הוא תנאי ולא יעבור. אטיאס, שכבר שוחח עם נתניהו קודם לכן ושמע דברים קצת שונים – נדהם. בתגובה אמר לו מי שאמר שהייתה אי הבנה. ההנחיה לכחלון הייתה לדבר על שינוי הקריטריונים לטובת יוצאי צבא. כחלון מצדו הבהיר שאמר בדיוק מה שנאמר לו. והבוחר יבחר.

כאן בוצע תרגיל שאפשר לדבר עליו רק משום שהקרב כבר הסתיים. אטיאס ויתר לראש הממשלה בסוגית העדפת יוצאי צבא (תוספת של 30 נקודות במדרג הזכאות) וקיבל בתמורה את ביטול הדרישה למיצוי כושר ההשתכרות. בפועל הוא לא נתן מאומה. לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לא ניתן להעדיף את יוצאי הצבא בכל הפרויקטים של משרד השכון מחשש לאפליית המגזר הערבי, המנוע מלשרת בצבא. הרף שקבע ויינשטיין הוא 50 אחוז. כלומר: על כל דירה שתשווק בעדיפות ליוצאי צבא, יש לשווק דירה ללא עדיפות שכזאת.

בהנחיה של ויינשטיין לא נאמר כיצד תבוצע החלוקה – האם בכל פרויקט, או בסך הכולל של הדירות המשווקות על ידי משרד השיכון. אטיאס הבחין מיד בפרצה שלפניו. אם הנוסחה הראשונה היא הנכונה, אי אפשר לייעד פרויקטים מסוימים לחרדים, מאחר וחציים יאוכלסו על ידי זוגות יוצאי צבא עם עדיפות בניקוד. לעומת זאת, אם הנוסחה השנייה של חלוקה כלל ארצית היא הנכונה, אין כל בעיה. בראש העין, בחדרה ובגדרה ישווקו דירות עם עדיפות ליוצאי צבא. בבית שמש, באלעד, בחריש ובנצרת עילית ישווקו דירות ללא ההעדפה האמורה. העיקר הוא שבמכלול הכלל ארצי תהיה החלוקה במספרים חצי חצי. אטיאס בדק אצל ויינשטיין וקיבל את התשובה שמבחינת החוק הוא יכול לבחור באיזו נוסחה שירצה.

המשמעות ברורה: הציבור החרדי ניצל מההתניה של מיצוי כושר ההשתכרות וחמק גם מתחרות על דירות במחיר למשתכן מול זוגות יוצאי צבא עם ניקוד עדיף. בפרויקטים החרדיים לא תהיה עדיפות ליוצאי צבא על אלה שתורתם אומנותם.

בימים קודרים אלו של כישלונות ואכזבות, ההישג של אטיאס הוא קרן אור בוהקת אחת באפלה.