המשמרת שלנו!
גל הטרור בצפון, בדרום, ביו"ש, בירושלים, ובישראל הקטנה, מתרחש עכשיו במשמרת שלנו. אנחנו אלה שמופקדים על התגובות, וחשוב יותר: על המניעה והסיכול מראש. חשוב עוד יותר: על הטוויית מדיניות בטחונית אחרת, כי זו הקיימת היא בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת.
נכון, אנחנו נדרשים "לרקוד על רצפה עקומה" שלא אנחנו עיקמנו.
לא אנחנו הקמנו את הרש"פ, לא אנחנו הבאנו לכאן גדודים של מחבלים, מסרנו להם חבלי ארץ, וחימשנו אותם. את זה עשה השמאל + הערבים לפני 30 שנה על בסיס של 61 קולות בלבד. זעקנו אז ומחינו ועשינו כל שביכולתנו נגד אוסלו. לשוא. הרש"פ קמה, ומיד עם הקמתה חוקקה את חוק משכורות-מחבלים, והקימה מערכת חינוך שהיא מערכת-הסתה. גם היום, אחרי מבצע "חומת מגן" שתיקן חלק מנזקי אוסלו, עדין כל המציאות הבטחונית האיומה ביו"ש ובישראל בכלל היא תוצאתית לאותה החלטה אומללה.
לא אנחנו החלטנו על מדיניות הסרת המחסומים ביו"ש. 140 מחסומים הוסרו ב 2009 כמחווה לברק אובאמה. מאז, בכל פיגוע כמעט, זעקנו ודרשנו החזרת המחסומים, לפחות חלקם, לפחות באופן ראנדומאלי שלא יאפשר את המציאות ההזויה בה מחבל יכול ליסוע בכל רחבי יו"ש בלי להיבדק אפילו פעם אחת ע"י כחות הבטחון שלנו.
לא אנחנו הוצאנו את צה"ל ממרכזי הערים שכם וג'נין לפי בקשת אבו מאזן, ולא אנחנו ביטלנו למספר חודשים את נוהל "כיסוח הדשא" שהתבצע שם מאז "חומת מגן". ההחלטה האומללה הזאת איפשרה לקבוצות-טרור כמו גוב האריות לצמוח ולטרור להתפרץ בעוצמה ביו"ש וגם בישראל הקטנה. מבצע "שובר גלים" נולד כמענה לטעות האיומה הזו, הוא נותן תוצאות אבל בהחלט לא מספיק.
לא אנחנו איפשרנו לחמאס להשתלט על עזה. את זה עשו מחוללי תוכנית ההתנתקות במסגרתה נעקרו ונחרבו הישובים שמתוך השטח שלהם יורים עלינו היום. חוק ההתנתקות עבר ב 59 אצבעות בלבד, באישור בג"צ כמובן.
לא אנחנו נקטנו במדיניות "שקט מדומה" מול עזה אחרי מבצע שומר חומות, שקט שאיפשר לחמאס להתחמש מחדש ולבטל את הישגי המבצע שפגע קשה ביכולותיו הצבאיות. הממשלה הקודמת התהדרה בשקט המדומה הזה, שקט-מתחמשים. רק במבצע "עלות השחר", לאחר התפרקות הממשלה והיציאה לבחירות, העזה אותה ממשלה לירות על עזה (מנסור עבאס הודה אז, שירי כזה היה מפרק את הממשלה), וגם אז הקפידה לירות בפינצטה רק על הג'יהאד, ולאפשר לחמאס להמשיך להתחמש. לא אנחנו המצאנו את המדיניות הבטחונית המופקרת הזו
(אבל כן נכון שבמשמרת שלנו היא לא שונתה).
לא אנחנו ניהלנו את מלחמת לבנון השניה, ולא אנחנו הבאנו את צה"ל למלחמה הכושלת ההיא במצב של חוסר-מוכנות טוטאלי, לאחר חודשים בהם טובי קציניו ולוחמיו התאמנו על עקירת יהודים מביתם. לא אנחנו אשמים בהחלטת האו"ם 1701, שהתקבלה בתום אותה מלחמה אומללה, ושאיפשרה לחיזבאללה להתחמש מאז במימדים שמסכנים את מדינת ישראל, ומותירים לנו אך ורק את ההרתעה, שאסור היה שתישחק.
לא אנחנו חתמנו על הסכם הגבול הימי עם לבנון, הסכם שמשדר בקולי-קולות רתיעה שלנו מהחיזבאללה, במקום להפך. זה נעשה בממשלה הקודמת - בשלב ממשלת מעבר נטולת רוב קואליציוני, מול ממשלה לבנונית לא-קיימת, ובאישור בג"צ כמובן. החיזבאללה חגג אז את ההסכם הזה. השבוע ראינו את האפטר-פארטי. לפני שנתיים, כשהחמאס הצליח להדליק את השטח על רקע הר הבית בדרום, ביו"ש וגם בישראל הקטנה - הגזרה הצפונית היתה כמעט שקטה. עכשיו זה השתנה, 4 חודשים בלבד אחרי חתימת ההסכם האומלל ההוא. ישובי הצפון חזרו לימים האיומים בהם מותר היה לירות עליהם מלבנון. אני זוכרת שכשהתחילו לירות טילים על שדרות, אורי אורבך ז"ל כתב מאמר תחת הכותרת "שדרות התקרשמנה" (מלשון קרית שמונה). היום ישובי הצפון מאוימים להפוך ל"עוטף לבנון"...
לא אנחנו גררנו רגליים בהיערכות ל"שומר חומות 2" במגזר הערבי ביו"ש, אחרי ש"שומר חומות" הראשון התפוצץ לכולנו בפנים. לאורך התקופה הזו ניסינו שוב ושוב להאיץ בממשלה, שנשענה על התנועה האיסלאמית, לגבות מחיר מהפורעים, ולהערך לבאות. לשווא. שנתיים אחרי, כמעט שום דבר לא מוכן למרד ערבי אלים ורווי-נשק בתוככי מדינת ישראל. אנחנו דווקא התחלנו לתקן.
לא אנחנו יצרנו לאורך השנים צמרת בטחונית שגדלה וחונכה על ברכי קונספציית אוסלו, שמתקשה לחשוב ולפעול ללא הבסיס האוסלואידי, צמרת שהיום כשאנחנו פוגשים את בוגריה ב"מחאות" מתברר למפרע שרובם-ככולם שמאלני-קצה. לא אנחנו נמנענו לאורך השנים האחרונות לדרוש בתוקף מאותה צמרת בטחונית תכניות אופרטיביות לימים בהם כל זה יתפוצץ, ביו"ש, בישראל הקטנה, בעזה, בלבנון. (אני לפחות יכולה להעיד שבפורומים בהם הייתי חברה כן דרשתי זאת שוב ושוב, למרות הזלזול של חלק מחברי הכנסת בועדה) .
לא אנחנו החלטנו על הרצפה המאד-עקומה הזו, ולא אנחנו אשמים בקיומה.
אבל אנחנו כן נדרשים לפעול על גביה, כי עכשיו זו המשמרת שלנו.
ואנחנו ממש לא עושים מספיק!
חובה עלינו לפעול לשינוי המגמה, לשינוי תפיסת הבטחון, בכל הגזרות: צפון, דרום, יו"ש, ישראל הקטנה, ובכלל.
אנחנו חייבים להשמיע קול ברור, לדחוף לתפיסת בטחון אחרת, לעשות כל מאמץ לחבר אלינו ח"כים ושרים ממפלגות אחרות, ולהוביל שינוי.
זו המשמרת שלנו, וחובה עלינו להחזיר את המחסומים ביו"ש. להחזיר את צה"ל לפעילות הרבה יותר אפקטיבית מול קיני הטרור, ולא רק בפינצטה. לבצע צעדי ענישה והרתעה גם מול המחבלים וגם מול שולחיהם ומתקצביהם. לייצר תכניות אופרטיביות להשתלטות על הכאוס שעכשיו אנחנו נתקלים "רק" בסממניו, אבל אין ספק שהוא עתיד להתפוצץ לנו בפנים בענק. וגם לחזק את ההתיישבות באותם מקומות מהם מנסים לעקור אותנו.
זו המשמרת שלנו וחובה עלינו לייצר הרתעה מחודשת שתוציא ללבנונים, לא משנה מאיזה ארגון או ללא-ארגון, את החשק לפגוע בתושבי הצפון. ובמקביל לייצר תכנית אופרטיבית לפגיעה משמעותית בארסנל הנשק של החיזבאללה.
זו המשמרת שלנו וחובה עלינו להבהיר לעולם, וקודם כל לעצמנו, שברף-המינימום עזה אכן צריכה להיות לפחות מפורזת. לא לאפשר יותר את ה"שקט-מתחמשים" המסוכן הזה, שיתפוצץ לכולנו לא רק בשדרות אלא בתל אביב ובירושלים. לפגוע אנושות בחימוש החמאסי, וגם במנהיגי החמאס עצמם, שמייצרים בהבל-פיהם את הטרור בכל הגזרות, ונהנים מחסינות חסרת-הצדקה.
אנחנו יושבים סביב שלחן הממשלה, וחובה עלינו להרעיד את השלחן הזה עם הדרישות הכ"כ קריטיות הללו. עלינו לעשות כל מאמץ למצוא שותפים נוספים סביב השלחן הזה, ולהניע שינוי בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל.
כי גם לכך נבחרנו.