לכבוד חברי הכנסת היקרים של מפלגת ש"ס. זכיתם, ובמשך שנים רבות אתם זוכים לשמש שלוחים נאמנים של גדולי ישראל, בהחזרת עטרה ליושנה ובהרמת קרנה של יהדות ספרד; הנכם מקדמים עניינים נעלים וחשובים בעבור עולם התורה, בעבור ענייני ארץ ישראל, בעבור השכבות החלשות, בעבור ילדי ישראל ובעבור נושאים רבים וראויים, ועל כך ננצל את ההזדמנות הזו לומר תודה גדולה בשמם של רבים־רבים.
בשנים האחרונות הוכחתם, ובפרט יו"ר התנועה הרב אריה דרעי, שאתם משתדלים מאוד ועושים מאמץ עליון להיות צמודים לצד הימין־אמוני בענייני שלימות הארץ, ולא בכדי. המצביעים שלכם, כמו גם הרוב היהודי בארץ ישראל, הבין בשנים האחרונות שגישת השמאל מסכנת את עמו ומולדתו. הרעיונות האוויליים, של הסכמי שלום מדומים ומדממים, נשארו נחלת חלקם של קבוצות בודדות בעם, ובפרט לאחר הטבח הנוראי, שניפץ את האשליות גם לאחרוני הנאיביים.
'ביבי צריך אריה חזק', צעקו הכותרות משלטי הבחירות בשנים האחרונות, והמחישו את המהפכה החיובית והמבורכת שעוברת על התנועה הספרדית החשובה שהקמתם. יו"ר התנועה אף התגאה בקידום ענייני ההתיישבות ביהודה ושומרון, וחברי הכנסת שלכם הפכו באופן גורף לבני בית בקרב ההתיישבויות הברוכות. בשמאל לא סלחו לרב דרעי על האחיזה העיקשת בצד הימני של המפה, ותקפו את ש"ס בכל הזדמנות. הסיבה ברורה: לא נתתם שום אופציה להקמת ממשלת שמאל בשנים האחרונות, הקשות, ונשארתם צמודים לגוש הימין יחד עם יהדות התורה, ואף תחזקתם אותו לכל אורך הדרך. הביקורות והמתקפות עליכם רק הוכיחו לכולנו שאתם בצד הנכון, שאתם עקביים, שאתם על המסילה הטובה והבריאה.
*
ואולם משהו קורה אצלכם, במפלגה החשובה, בתקופה האחרונה – יותר ויותר גורמי שמאל מתחילים פתאום לפרגן לכם; באולפנים מלטפים את השרים שלכם, הכותרות בעיתונות הכללית עושות אתכם חסד, אנשי תקשורת – שמשדרים לכל אורך הדרך תבוסתנות בלתי נתפסת – מאירים לכם פנים בראיונות. הפרגונים החריגים האלה הדליקו אצלי נורה אדומה. אין ארוחות חינם, אומר הפתגם, וכשאנשי ציבור חרדים מקבלים לפתע פרגונים מיושבי האולפנים, שלא חשודים בענייניות ובמקצוענות, צריכים לעשות בדק בית.
אז בדקתי, וגיליתי שאכן מתחת לפני השטח, ואני נוטה להאמין שממש לא במכוון, ישנן תזוזות ששוות התייחסות. לא ננקוב בשמות, רק ננקוט בדוגמאות מדגמיות בלבד, שיש בהן כדי לחוש הרבה יותר מאי־נוחות על הכיסא. זה התחיל באחד השרים החשובים שלכם, שכבר מתחילת הקדנציה שלו מנפק אמירות תמוהות במיוחד, ודווקא בנושאים החשובים לנאמני ארץ ישראל. אחד האירועים המוזרים היה, כשאותו שר ניפק מכתב נזיפה לראש עיריית גבעתיים, שלאחר הטבח החליט להשבית את אתרי הבנייה בעיר בגלל נוכחות פועלים ערבים. הסקרים, מה לעשות, הראו שבקרב ערביי ישראל יש אחוזים לא מבוטלים שתומכים במעשי חמאס, וראש העיר החליט לא לקחת סיכונים ובטח לא בשבועות הראשונים לטבח המחריד.
"החלטות מעין אלו", כתב אותו שר, "מרסקות את מרקם החיים המשותפים במדינה, ופוגעות לא רק בפרנסתם של אותם עובדים (וכן של עובדים רבים אחרים שאינם ערבים), אלא בעיקר בכבודם ובזכותם החוקתית לשוויון. בכך ההחלטה משחקת לידי אויבינו, שמבקשים לזרוע פירוד ואיבה בין אזרחי ישראל".
מה, מה?! מה פתאום שר חרדי נוזף בראש עיר שדואג לשלום תושביו? מה פתאום שר חרדי טורח לשגר איגרת מפורטת עם דאגה לזכויות השוויון לערבים, כשיש כאן מלחמה על הבית?! עוד כתב השר במכתבו: "דווקא בתקופה קשה זו בתולדות עמנו ובתולדות המדינה על כלל אזרחיה, חשוב לשמור על זכויות כלל אזרחי המדינה, להרגיע ולתמוך בציבור ולא לשלהב ולהסית. בין קורבנות מתקפת הטרור הרצחנית ביום שבת השביעי באוקטובר ושיגור הרקטות היו ערבים ישראלים לא מעטים".
הבטתי על המכתב שוב ושוב, מתקשה להבין איך בדיוק הפכה החלטה שקולה של ראש עיר לשלהוב והסתה? מזל באמת שלא שולבו צמד המילים הקלאסי 'מכונת הרעל'.
*
זו הייתה רק דוגמית לפעילות היתר המוזרה של אותו שר בעניינים הללו, שזיכו ומזכים אותו שוב ושוב בשפע פרגונים מצד אחד של המפה, ולא מימין. קצרה היריעה מלפרט את המשך הפעילות הלא משמחת הזו, ונעבור לשר הבא. זהו שר וותיק ומוערך, שעושה את עבודתו נאמנה באופן יוצא מן הכלל. בשבוע האחרון החליט אותו שר לערוך ווידוי על חשבון גוש הימין־האמוני.
בכנס בוועדה המיוחדת לטיפול בניצולי השואה, הוא דיבר על חשבון נפש: "בפרשת זכור, שנקראת בשבת לפני פורים", פתח בדבריו, "אנחנו מצווים 'זכור את אשר עשה לך עמלק מתחת השמים לא תשכח'. לכאורה, אם 'זכור', למה צריך עוד פעם ציווי 'לא תשכח'?
"ואני רוצה לומר בצורה קטגורית: אני לא אותו אדם אחרי ה־7 לאוקטובר. אני איש של ממסד, של אמונה, של אמון. חשבתי שאני חי בעולם נאור. אני, בכל הנאומים שלי בימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל, תמיד הזכרתי 'לא עוד'. את החשבון הפנימי שלנו בתוך מדינת ישראל נעשה, חשבון נוקב".
הדברים היו קצת עמומים, ואני ניסיתי קצת יותר להעמיק, ועברתי לצפות בריאיון של אותו שר בתוכנית מוכרת של אחד מאנשי התקשורת, המזוהה עם השמאל. שם צפיתי בפסטיבל דביק של מחמאות. המגיש פונה לשר ואומר לו: "מעשיך זוכים לשבחים מקיר לקיר, וגם על שורה של עמדות מאוד מפתיעות בעיניי ואשמח לשמוע פירוט עליהן. אמרת", המשיך המגיש בעיניים נוצצות, "אני אדם אחר, ואפילו אמרת שאתה מרגיש אחראי למה שקרה, כי הריבון – שהוא הממשלה – לא היה לצידם של משפחות הנרצחים אפילו בשעה הקשה ביותר. אנחנו נתנו להם במשך שנה דוגמא רעה, ואני מצטער על זה".
השר לא הכחיש את הדברים, ונפל למלכודת: "אנחנו, כנבחרי ציבור, חייבים לשמש דוגמא אישית, ואנחנו לא שימשנו דוגמא טובה לאזרחים. השיח, רמת השיח, הירידה לפסים אישיים, זו התנהגות לא הולמת של נבחרי ציבור". המגיש כמובן נהנה מדברי השר, ומיהר לומר ש"לא שמענו הרבה שרים שמדברים ככה, וחבל", והמשיך להביא עוד ציטוטים "מתפכחים" של השר הנבוך משהו.
בשם מי בדיוק נאומי הווידוי המוזרים האלה נאמרים? ברור לכל בר דעת, שהדברים האלה הם לא מה שיוביל לאחדות בעם – מצרך סופר חשוב בעת הזו.
נאומי ווידוי חד צדדיים, מימין בלבד, יגרמו לגורמי השמאל הקיצוני להתעודד ולהמשיך במלחמתו. נזכיר, שלא ראינו עד לרגע זה גורם אחד משמאל, שמכה על חטא על שנה של מלחמות אימים ברוב היהודי, על הסתה בלתי נגמרת, על שיסוי, כאוס ואנרכיה, שדרדרה אותנו למצב הקשה אליו התגלגלנו. מותר להוביל קו של פיוס, נחמה וקירוב – אבל להתנצל, על מה? שהרוב היהודי בחר בממשלה שתוביל אותו?
הציטוטים האלה, חלקיים בלבד, הצטרפו לעמדות רכות ומכילות בנושאים ביטחוניים בפורומים הרגישים, ואנו מקווים ומייחלים שמדובר בשמועות בלבד, ושאין חלקיכם ח"ו בשום פשרות בשלימות הארץ ובביטחון היושבים בה, ובכניעה נוראית שעלולה רח"ל להוביל לטבח נוסף היל"ת.
חברי הכנסת היקרים מש"ס: דווקא מכם, שזכיתם להיות ממובילי גוש הימין־אמוני שחיבר את כלל המפלגות האמוניות בעם, יש לנו ציפיות. בבקשה, אל תאכזבו אותנו!