יש רגעים כדובר שאתה מבין שהם הרבה מעבר לעוד ויכוח בין שרים.
זה כבר לא עניין של ימין ושמאל, ולא עוד מחלוקת על סגנון או ניסוח. זה רגע שמחדד שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין על איך מדינת ישראל צריכה להיראות מול אויביה.
הבוקר הזה היה אחד מהרגעים האלה.
בזמן שכוחות הביטחון של מדינת ישראל השתלטו על כלי שיט שניסה להגיע לחופי ישראל במסגרת פרובוקציה מתוכננת היטב, נשמעו שוב אותם קולות ישנים. קולות של לחץ. קולות של התנצלות. קולות שיותר מודאגים מהתמונה שתצא בעולם מאשר מהמסר שיועבר לאויבים שלנו.
ואז אתה מבין כמה ה-7 באוקטובר עדיין לא חלחל אצל כולם.
יש עדיין מי שחושבים שישראל צריכה להסביר את עצמה בלי סוף. להתנצל. להכיל. לרכך. לחשוש איך זה יראה ב־CNN או באולפנים באירופה. כאילו שאם רק נהיה "נחמדים" מספיק - האויבים שלנו יניחו לנו.
אבל המציאות של השנים האחרונות לימדה אותנו משהו אחר לגמרי: במזרח התיכון חולשה לא קונה שקט. היא מזמינה התקפות.
מדינה שלא יודעת להציב גבולות, לאכוף אותם ולהגן על הלוחמים שלה - מאבדת את ההרתעה שלה. וברגע שמאבדים הרתעה, הדרך לפגיעה בביטחון האזרחים קצרה מאוד.
אני עובד שנים בתקשורת, ויצא לי לראות לא מעט פוליטיקאים מקרוב. אבל אחד הדברים שהכי בולטים אצל השר איתמר בן גביר הוא הסירוב להתנצל על עצם הזכות שלנו להגן על עצמנו.
כשהלוחמים שלנו פועלים - הוא נותן להם גב.
כשהשוטרים שלנו מסכנים חיים - הוא מגבה אותם.
וכשיש מי שמעדיפים למצוא חן בעיני העולם במקום לחזק את ההרתעה הישראלית - הוא אומר את הדברים בצורה ברורה. בלי להתנצל ובלי גמגומים.
כי נגמרו הימים שבהם מדינת ישראל הייתה "ילדת הכאפות" של המזרח התיכון. נגמרו הימים שבהם כל מי שרצה להתגרות בנו, לאיים עלינו או לפגוע בחיילים שלנו, ציפה שנוריד ראש ונחפש איך להתנצל.
עם ישראל עבר טבח אכזרי ב-7 באוקטובר. מאותו יום הציבור בישראל דורש דבר אחד בסיסי: שמדינת ישראל תחזור להאמין בעצמה.
לא להתרפס.
לא להיבהל מכותרות בעולם.
לא להתנצל על זה שאנחנו מגנים על החיים שלנו.
וכן - יהיו תמונות שלא כולם יאהבו. יהיו כאלה בעולם שימתחו ביקורת. אבל התפקיד שלנו קודם שנעמוד איתן מול אויבינו. לא למחיאות כפיים מאירופה.
בסוף, הרתעה אמיתית לא בונים בדיבורים רכים. בונים אותה במדיניות ברורה, וביכולת להגיד לאויבים שלנו: מדינת ישראל השתנתה
אריאל אלחרר הינו הדובר של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר
0 תגובות