העולם אולי נושא עיניים בחרדה לעבר המערבולת בוושינגטון, אך כאן, בין עשן המלחמה לניסיונות השיקום, צומחת תמונה אחרת. ישראל לא רק שורדת את הטלטלות מעבר לים - היא בונה מחדש את יסודותיה. בזמן שהחרדה מאפיינת את הדרמה האמריקאית, את ימי הקיץ האלו אנחנו מקדישים לבנייה מחודשת של הבית הכלכלי, עם חוסן שמוכיח כי החוזק הישראלי חזק מכל סערה מעבר לאופק.
העולם מצדיע לכלכלה הישראלית
סוף החודש שעבר סימן נקודת מפנה בשיח הכלכלי הגלובלי ביחס לישראל. בוושינגטון, בכירי קרן המטבע הבינלאומית (IMF), גוף הידוע בשמרנותו ובבחינה דקדקנית של נתונים, פרסמו דוח שהותיר רבים בקהילה הכלכלית בהלם חיובי. המסר המרכזי ששיגרה הקרן היה חד וברור: "גם אחרי שלוש שנות מלחמה, המשק הישראלי לא הגיע למשבר".
יתרה מכך, המומחים ציינו כי כלכלת ישראל ממשיכה להפגין "עמידות יוצאת דופן" שאינה מובנת מאליה במציאות של עימות מתמשך.
השבחים לא עצרו שם. גם המגזין הבריטי היוקרתי "האקונומיסט" הצטרף למקהלה וקבע כי הכלכלה הישראלית משגשגת, שוק המניות המקומי משדר אופטימיות לעתיד, ונתוני האינפלציה והאבטלה נשמרים ברמות נמוכות שמעוררות קנאה במדינות רבות.
ההתאוששות המהירה הזו אינה מקרית. כפי שראינו בניתוח המגזיני המקיף שלנו, היא נובעת מיכולת האלתור הישראלית והתלות האסטרטגית ההדדית בינינו לבין השווקים בארצות הברית. בעוד ישראל נדרשת לנהל "כלכלת מלחמה ושגרה" במקביל, היא מצליחה לשמור על עקומת יצוא בעלייה, עובדה המעידה על כך שהמוח הישראלי והטכנולוגיה המקומית נותרו מוצרים מבוקשים בעולם.
דוח נוסף של ה-OECD חיזק את המגמה הזו והציב את ישראל כסיפור צמיחה ייחודי במערב. הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף כאשר מביטים במפה הכלכלית העולמית הנוכחית; בעוד מדינות אירופה המובילות, ובפרט גרמניה, נאבקות לשמור על הראש מעל המים, המצב באירלנד מדאיג במיוחד. צניחה של 12% בתוצר המקומי הגולמי האירי גררה את גוש היורו כולו אל סף המיתון, מה שמחדד עוד יותר את הניגוד הדרמטי ליציבות הישראלית.
ביום שאחרי הלחימה, הנתונים הללו מהווים תעודת כבוד למשק הישראלי, שמוכיח כי השקעה בחדשנות ובביטחון היא לא רק נטל, אלא מנוע צמיחה אדיר.
האסטרטגיה שתקבע את דמותה של המדינה
לפני כחצי שנה, באחד השקפים הראשונים במצגת שהכין בנק ישראל עבור ועדת הכספים של הכנסת, הוצגה תחזית אופטימית באופן מפתיע. הכותרת בשקף הייתה חד-משמעית: "הכלכלה הישראלית התאוששה בעבר במהירות ממשברים גאו-פוליטיים. גם כעת, לאחר הפגיעה הניכרת עם פרוץ המלחמה, המשק הפגין עמידות".
בבנק המרכזי נוהגים להדגיש את מה שהם מכנים "אפקט הפיצוי" – התפיסה לפיה תקופות של צמיחה מואצת המגיעות מיד לאחר מבצעים צבאיים או סבבי לחימה, מצליחות לאזן ולפצות על הנסיגה הכלכלית שאפיינה את תקופת המשבר. גם באוצר מאמצים קו דומה, המנסה לאזן בין החששות הכבדים מבריחת משקיעים זרים לבין הזדמנויות אסטרטגיות שעשויות להיפתח, כגון האצה בייצוא הביטחוני, נורמליזציה אזורית ורגיעה במלחמת הסחר הגלובלית.
כחלק מהניסיון לעודד את השוק, בנק ישראל ביצע סדרת הורדות ריבית מצטברות בשנה האחרונה, כאשר הריבית ירדה מרמה של 4.25% ל-3.5% כיום. עבור בעלי משכנתאות, מדובר בהקלה מוחשית - חיסכון ממוצע של כ-300 שקל בחודש בהחזר החודשי. עם זאת, כל מי שמנהל משק בית ישראלי מבין שהתמונה מורכבת הרבה יותר.
המצגות של בנק ישראל והאוצר, מקצועיות ככל שיהיו, משקפות לעיתים את ה"מקרו" בלבד, בעוד המציאות ב"מיקרו" של האזרח הפשוט נראית שונה לחלוטין.
כפי שניתחנו בפרק הקודם, הכלכלה המקומית אמנם מפגינה עמידות טכנית, אך הלחצים הפיננסיים על האזרחים הופכים למורכבים יותר מאי פעם. הפער בין הנתונים הסטטיסטיים המעודדים לבין התחושה בכיס של הציבור הוא נקודת מפתח להבנת הכלכלה שאחרי המלחמה. בעוד המערכת הכלכלית מנסה לשמר את יציבותה, החיים הפיננסיים הופכים למאתגרים יותר, וההקלות בריבית הן רק טיפה בים אל מול גלי ההתייקרויות והלחץ הפיסקאלי שרק מתעצם. את המציאות הזו, שלא תמיד מקבלת ביטוי בשקפים, ננתח לעומק בהמשך.
מפת התגובות של המשק הישראלי
במשרד האוצר מתעקשים לדבוק באמונה שיום אחד אחרי המלחמה יביא איתו פריחה כלכלית בלתי נמנעת. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בריאיון שהעניק ל'מקור ראשון', הציג חזון שבו המלחמה הופכת למקפצה. "המלחמה תיתן המון, התעשיות הביטחוניות בתצוגת תכלית מדהימה. ההייטק יתפתח בכל כך הרבה תחומים. יש כאן ביקושים כבושים", הבטיח.
אלא שעל פי הניתוח המעמיק שלנו, נראה כי ישנם משתנים קריטיים שהדרג הפוליטי מתעלם מהם. בטווח הקצר, לא נראה שגשוג, אלא התפכחות כואבת. האדוות הכלכליות של המלחמה מתפשטות לכל בית בישראל: העלאת המע"מ באחוז אחד כבר מייקרת כל מוצר ושירות, בעוד הזינוק בתעריפי החשמל, המים והארנונה אינו עוצר בפתח הבית, אלא מחלחל לכל סל קניות ולכל עסק שמגלגל את העלויות לצרכן הסופי.
לצד אלו, אנו חווים "התייקרויות שקטות" - ביטול מבצעים, הקטנת אריזות (Shrinkflation) ועלייה בנטל התשלומים לביטוח הלאומי, שחונק בעיקר את העצמאים והעסקים הקטנים. גם ענף הנדל"ן, הקטר של המשק הישראלי, עדיין מתקשה להתאושש מהיעדר פועלים ומעלויות בנייה מאמירות שמתגלגלות לרוכשי הדירות.
התמונה הופכת למורכבת עוד יותר בתעשיית ההייטק - הקטר הטכנולוגי שאמור להוביל אותנו לצמיחה. לפי נתוני מחלקת המחקר והמדיניות, מספר דורשי העבודה בהייטק צפוי לזנק באוגוסט לשיא של כ-19,700 איש. גם אם תירשם התמתנות בסוף 2026, המספר יתייצב על כ-16,800 - נתון המעיד על אתגר מתמשך של פי שניים ממה שהכרנו ב-2019.
המהפכה המואצת של הבינה המלאכותית מחייבת את העובדים להתאים עצמם במהירות, כאשר דווקא במגזר החרדי אנו עדים למגמה הפוכה - שילוש מספר העובדים בעשור האחרון, הישג מרשים שנשים חרדיות מובילות במסלולי תכנות.
בסופו של יום, למרות הבטחות האוצר, הכלכלה לא תתאזן מעצמה. דרושה מדיניות אמיצה כדי להפוך את השורדים מהמשבר הנוכחי למנוע הצמיחה של העתיד.
נתיב עצמאי או תלות עולמית?
בעוד משרד האוצר בירושלים מנסה לצייר תמונה של צמיחה מובטחת, המציאות הגלובלית מגלה עד כמה הכלכלה הישראלית והעולמית כולה - תלויה על בלימה. המערכת הבינלאומית נוטה להתעורר אל קיומו של מצר הורמוז רק ברגעים של משבר, אך המציאות הנוכחית מוכיחה שזהו "העורק הראשי" של העולם המודרני.
מתברר כי דרך נתיב המים הצר הזה לא עוברים רק 20% מהנפט והגז העולמיים, אלא גם נתח אדיר מהדשנים, האלומיניום וחומרי גלם קריטיים שבלעדיהם הכלכלה האמריקאית והישראלית פשוט נעצרות. כפי שנחשף בדרגים האסטרטגיים, דונלד טראמפ ואנשיו גילו בדרך הקשה את המשמעות העצומה של הנתיב הזה; חסימתו בידי איראן אינה רק מהלך טקטי, אלא מנוף לחץ המנצל באופן מתוחכם את נקודות התורפה הגיאוגרפיות של המערכת הכלכלית העולמית.
עבור הכלכלה האמריקאית, המנסה כעת לנווט בין חובות עתק לבין מלחמה באינפלציה, השיתוק בהורמוז הוא "פצצה מתקתקת". כל עלייה במחירי האנרגיה שנובעת מהמשבר הזה מחלחלת ישירות למדדי המחירים בארה"ב, מה שמאפשר לפדרל ריזרב פחות מרחב תמרון בהורדת הריבית.
עבורנו בישראל, מדובר במעגל קסמים. ככל שהכלכלה האמריקאית נחלשת תחת הלחץ הגלובלי, כך השקעות הון בטכנולוגיה ובביטחון הישראלי הופכות להיות תנודתיות יותר. מנקודת המבט הפרסית, המרחב שבין הודו למזרח התיכון היה תמיד מרכז הסחר העולמי, והיום, איראן מבקשת להשיב לעצמה את השליטה במוקדי הכוח הללו.
למרות הצרות הכלכליות המעיקות על המשק הישראלי, מבט חטוף אל מעבר לים חושף מציאות פיננסית מאיימת אף יותר עבור הממשל האמריקאי. על פי ניתוח חדש של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS), המלחמה עם איראן עלתה למשלם המיסים האמריקאי לא פחות מ-40 מיליארד דולר. סכום עתק זה כולל הצטיידות מחדש בתחמושת יקרה, שיקום בסיסים וכיסוי נזקים לציוד שהושמד, וזאת עוד לפני שמחשבים עלויות מבצעיות שוטפות שכבר בלועות בתוך תקציב הפנטגון המפלצתי לשנת 2026, החוצה את רף הטריליון דולר.
ממשל טראמפ, הניצב בפני שוקת שבורה, פועל כעת לאישור תקציב חירום בקונגרס. בקשה מיוחדת בסך 672 מיליון דולר למשרד האנרגיה מיועדת למשימה חסרת תקדים: נטרול תשתיות טכנולוגיות ופינוי חומרים גרעיניים מאיראן, פעילות הכוללת הרחבה דרמטית של צוותי חירום ומערכות לגילוי הברחות, כפי שדווח ברשת פוקס ניוז.
אך את מי זה באמת מדאיג? את טראמפ עצמו. הזיכרון הציבורי מהקדנציה הראשונה, שהתרסקה ב-2020 על רקע ניהול כושל של משבר הקורונה, עדיין טרי. אז, היו אלו הזלזול במדע, הדיכוי של קולות ביקורתיים והחיפוש הבלתי פוסק אחר מחמאות שהובילו לכישלון בקלפי.
כעת, המלחמה המתארכת והמשבר הכלכלי העולמי הנלווה אליה מהווים תזכורת מצמררת לממשל הנוכחי. אם לא תחול תפנית חיובית ומיידית, המשבר הכלכלי עלול להטיל צל כבד על הקדנציה השנייה של טראמפ, בדיוק כפי שהקורונה חיבלה בכהונתו הראשונה. עבור הרפובליקאים, מדובר בסכנה קיומית לקראת בחירות האמצע לקונגרס בנובמבר הקרוב.
בשורה התחתונה, בעולם שבו השגשוג האמריקאי תלוי יותר מתמיד ביציבות המזרח התיכון, טראמפ מגלה כי גם המעצמה הגדולה בעולם אינה חסינה מפני "אפקט הדומינו" של המלחמה. הכישלון בהורמוז או ההידרדרות הכלכלית מבית עלולים להפוך את המדיניות המפוארת שלו למכשול הפוליטי הגדול ביותר בדרכו לשמור על שלטונו.
בשורה התחתונה: הניסיונות של שר האוצר לשדר אופטימיות אינם מופרכים מיסודם, שכן התעשיות הביטחוניות הישראליות הן אכן נכס אסטרטגי בעולם שבו כל מדינה מחמשת את עצמה מחדש. עם זאת, האמונה ש"המלחמה תחזיר לכלכלה במכפלות" תלויה בתנאי הכרחי אחד: יציבות נתיבי הסחר העולמיים.
בעולם שבו מצר הורמוז יכול להיסגר בלחיצת כפתור, הכלכלה הישראלית צריכה להפסיק להסתמך על הבטחות לעתיד, ולהתחיל לבנות "חומות הגנה" כלכליות - ייצור מקומי, עצמאות אנרגטית וגיוון שותפויות, שיאפשרו לנו לשרוד גם כשהמערכת הגלובלית רועדת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הדרך לצמיחה אמיתית ביום שאחרי לא תבוא מקיצוצים בלבד, אלא מהיכולת שלנו להיות השותפים הטכנולוגיים של ארה"ב בעידן שבו הביטחון הפך למוצר המבוקש ביותר בעולם.
0 תגובות