זה היה בחודש אב האחרון, יום חמישי בערב, בשערי כלא 10. מרנן ורבנן גדולי ישראל, אדמו"רים ורבנים הגיעו למחות מחאה נמרצת והתנגדות למעצרים של תלמידי ישיבות בעוון לימוד תורה. המחאה, שהתקיימה לאחר עצרת של ראשי הישיבות, הדגישה את זעקת היהדות החרדית נגד רדיפת לומדי התורה בארץ ישראל.
העצרת כללה תפילות, נאומים חוצבי להבות וזעקות מחאה, והמשתתפים קראו לשחרורם של האברכים העצורים. אלא שדווקא משהו אחר - ביזארי, ולא מכובד - הוא זה שתפס את הכותרות.
בשל כך שכל רב הגיע מלווה במשלחת נרחבת של משב"קים, גבאים ועוזרים, במהלך עצרת המחאה, נרשמה צפיפות רבה ודחיפות מבישות על יד שולחן המזרח. בעקבות כך, במטרה להקל על העומס וכדי לשמור על כבוד התורה הכריז המנחה: "משב"ק אחד לכל גדול"...
גם במערכת הבחירות הנוכחית, בכל הכינוסים ואסיפות הבחירות מצפון עד דרום, התמונות והתיעודים מראים עומס אנושי שמצטופף ונדחק כדי לעמוד מאחורי הרבנים ולהיראות בסמוך אליהם.
מהרגע שהכינוס מתחיל, האזור שמאחורי הרבנים הופך לשטח V.I.P שכולם כביכול 'משתוקקים' להיכנס אליו - אך רק יחידי סגולה ובודדים חשובים זכאים לשהות בו בשיא האירוע.
באופן כללי, מדובר בתופעה ייחודית אך ורק לציבור החרדי, בשאר הציבורים והסקטורים הדבר אינו מוכר כלל. לעולם לא תראו כנס של הליכוד שאנשים מתגודדים בבמה מאחורי נתניהו והשרים וגם לא בעולמות אחרים.
מדד המעמד והכבוד
אם פורטים את הנושא לפרוטות, למעשה רמת הכבוד והמעמד בציבור החרדי מתחלקת בשטח לארבע רמות שונות:
- אנשים קלאסיים: רוב הקהל, היושבים מהסוף ועד השורות הראשונות (לא כולל). בדרך כלל אנשים פשוטים שבאו להשתתף במעמד.
- אנשים מכובדים: היושבים בשורות הראשונות בקדמת הבמה, לעיתים יונח על כסאם הפתק 'שמור'. אנשים מכובדים או שחפצים ביקרם והם יושבים הכי קרוב לבמה.
- אח"מים דרג ב': לא יושבים עם הקהל, אלא עומדים בצידי הבמה מאחורי גדרות האבטחה. הם כן (מרגישים) אנשים חשובים אך לא ברמה של לעמוד על הבמה. לרוב מדובר בעוזרי רבנים או אישיות חשובה כלשהי.
- אח"מים דרג א': אלה שזוכים לעמוד ולהיראות בבמה מאחורי הרבנים. בדרך כלל האנשים החשובים ביותר אחרי היושבים על הבמה.
למה זה קורה?
מכיוון שטרם בוצע מחקר פסיכולוגי שכזה בציבור החרדי, יצאנו לבדוק מה אומרים המחקרים על תופעה דומה בעולם - הרצון להיראות בסמוך למפורסמים ו'סלבס'.
כבוד והצלחה: מפורסמים נתפסים בחברה כבעלי סטטוס גבוה. הפסיכולוגיה האנושית נוטה לרצות "להתחכך" במרכז העניינים. כאשר אדם נכנס לפריים שלהם, נוצרת אשליה של "קרבה מיוחסת" או שותפות לרגע.
הפסיכולוגיה החברתית מראה שאנשים נוטים להשתמש ב"תהילה משוקפת" (Basking in Reflected Glory) - כלומר, ניסיון לקשור את עצמם להצלחה או לסטטוס של אחרים כדי להעלות את הערך העצמי שלהם.
כוח והשפעה: בחברה החרדית (כמו זו הכללית) ישנו ערך רב למושג "מקורב" - אדם שיש לו גישה ישירה לרב (או לאישיות המפורסמת). הידחקות לפריים מייצרת הצהרה של אדם שנמצא ב"סביבה הקרובה" של הרב, מה שמשדר כוח והשפעה ברחוב החרדי.
הכרה ציבורית: בעידן של היום, שבו תמונה שבה אדם המופיע לצד רב נחשב, מתפרסמת במהירות בקבוצות או באתרים החרדיים, עבור אנשים רבים זוהי הדרך המהירה והקלה ביותר "להיכנס לפריים" ולזכות בהכרה ציבורית, ולו לרגע קט, מבלי להשקיע מאמץ או להחזיק בכישרון מיוחד.