נמאס לי, בעלי אף פעם לא מקשיב לי

אחת התלונות המוכרות והשכיחות ביותר שהנני שומעת מגברים הינה "היא כל הזמן מתלוננת, נמאס לי". לעומת זאת מהנשים נשמעת טענה הפוכה לחלוטין "הוא בכלל לא מקשיב לי!". אם ניקח את שתי טענות אלה ונבדוק אותן לעומקן ולרוחבן אולי נמצא את הפתרון לחידת הזוגיות שהיא: מדוע נשים חשות רוב הזמן כי בעליהן אינם מקשיבים להן כפי שהיו רוצות שיקשיבו, בעוד גברים חשים תסכול רב מכך שאינם מצליחים לרצות את נשותיהן שמתלוננות ומתלוננות ומתלוננות....."

בכדי להבין את התשובה לחידה חשוב שנכניס את חווה אימנו לתמונה. שמה של חווה אימנו, אם כל חי, מלמד על טבעה ומהותה של האישה והיא שיש בה צורך פנימי חזק מאוד לחוות ולשתף בכל העובר עליה. אישה היא שותפה מטבעה ועל כן היא חשה צורך עמוק לשתף את בעלה בתחושותיה וברגשותיה תוך שאיננה לוקחת בחשבון את טבעו של בעלה, שהוא ההיפך הגמור משלה. שמו של אדם נבע בין היתר ממהותו הפנימית לשתיקה, ואכן לו נביט בשם "אדם" נראה כי אם נשנה את הניקוד נקבל את המילה "אדם" (ד' מנוקדת בחולם חסר) מלשון דממה.

ז"א שבכדי שנוכל לחיות בשלום האחד עם השנייה עלינו להבין ולקבל את השוני שבינינו, והוא שהאישה 'מחווה' את דעתה, ודעתה בד"כ אומרת עד כמה היא עייפה, עד כמה קשה לה ועד כמה הילדים שיגעו אותה, בעוד שהגבר שותק ומנסה לבחון דרכי פתרון יעילים שיוציאו אותו מעמדת האשם במצב. אז זה השלב בו אוסיף ואומר כי אל לנו לחפש לפרש ולסייע לשני/ה דרך שכלנו ונקודת מבטנו משום שאין זה משנה עד כמה נדמה לנו שאנחנו צודקים, האחר לא יראה זאת כי שכלו, ההפוך משלנו מראה לו תמונה שונה לחלוטין.

אחד הדברים המרכזיים עליו אני שמה דגש עם מטופליי זה שחשוב להבין שזוהי דרך הטבע של כל אחד אז על מה יש לנו להתרגז? זאת אומרת, אי אפשר להפוך נמר לאריה כפי שאי אפשר להפוך אריה לנמר, זה לא ישיל חברבורותיו בדיוק באותה מידה שהאחר לא ישיל רעמתו וכפי שכל אדם בר דעת לא יתעקש עם הנמר שיעטה על עצמו רעמה כשל חברו הנמר, כך איננו יכולים להתעקש עם בן זוגנו להיות משהו שהוא פשוט לא לו.

על כן בנקודה זו חשוב שהגברים יזכרו שכאשר נשותיהם מתלוננות, הן בסה"כ מקוות ומפללות לשמוע משפט עידוד "אני רואה שניקית את הבית ומעריך זאת מאוד" או שותפות מילולית בקושי "אני שומע שקשה לך, זה בטוח לא פשוט". רוב הגברים, בשלב בו נשותיהם מתלוננות נכנסים למצב מגננה ("מה את רוצה ממני? אין לי כבר כוח") או מתקפה ("את כל הזמן רק מתלוננת!") במקום להשכיל ולספק לנשים שלהם את הדבר היחיד שעשוי להניח את דעתן וזוהי שותפות בקושי שלהן ולא, ואני חוזרת, לא לחפש להן פתרונות הגיוניים, שהרי אישה שכואב לה הראש לא יודעת שישנם משככי כאבים? היא יודעת גם יודעת אלא מחפשת מענה נפשי והזדהות עם קשייה, ובד"כ אין בכוונתה להנחית את משימותיה על בעלה ("היא אומרת לי שהיא עייפה בכדי שאני יעשה את זה") אלא להנחית את קשייה על אוזנו הקשבת, רק בכדי להרגיש שהוא מבין אותה.

גברים יקרים, פה המקום לומר שככל שתנסו להשתיק יותר את נשותיכם, כך הן תלך ותתלוננה יותר ויותר. הרצון שלכם בשקט מביא לכם רעש גדול ומכופל. אישה שחשה שמקשיבים לה ומזדהים עם רגשותיה (ושוב אני מזכיר – לא לתת פתרונות), לא תצטרך עוד לחזור על דבריה שוב ושוב ושוב.... ואולי אף תלונותיה יתמעטו מעט עם הזמן.

ואתן נשים יקרות, זכרו שבעליכן בטבעם שתקנים, מי יותר ומי פחות ובכל אופן, מכיוון שהתחייבו בכתובה לזון (פיסית ונפשית), לפרנס, לכלכל ובעצם לתת לכן כל צורכיכן, אזי תלונותיכן ננעצות כסכין חדה בלב בעליכן החשים שהם עצמם אינם מצליחים "לספק את הסחורה" ולעמוד בהתחייבותם לכן, מה שיוצר אצלם תסכול רב וגורם להם לא לרצות להקשיב לדבריכן שנראים להם כמראה העומדת לנגד עיניהם ומשקפת במדוייק את כל פגמיהם וכישלונם בריצוייכן. ועוד חשוב שתדעו שאין גבר שלא רוצה באמת ובתמים לשמח את אשתו, וכאשר הם רואים שאינכן שמחות קשה עליהם הדבר עד מאוד מאוד.

אסכם ואומר: אם נקבל את העובדה שגברים ונשים שונים במהותם וננסה להשתמש בכלים ובידע שברשותנו או אז נוכל לעשות קצת סדר בחיינו. שהנשים ייקחו אחריות על עצמן ויתלוננו קצת פחות ושהגברים יפסיקו לתת עצות ורק יזדהו עם הרגשות, אז נוכל להביט האחד לשני בגובה העיניים ונמצא שחיינו יכולים להיות טובים גם ובעיקר בשניים.

תרגיל ליישום: "בכל פעם שאתה שומע את אשתך מתלוננת אמור לה: "אני רואה שקשה לך", או "זה בטח לא נעים להרגיש ככה", או "אני שומע את מה שאת אומרת". (גם נשים יכולות להשתמש במשפטים אלה) אולי בהתחלה זה ירגיש מאולץ ומלאכותי אך כמו שריר, ככל שנרבה להשתמש בכך זה יהפוך טבעי ואמיתי.

ולכן נשים חביבות, בכל פעם שבא לכן לשפוך את ליבכן באוזני בעליכן, נסו להתמקד ולשאול את עצמכן מה בעצם אתן רוצות שישמע ומה באמת כדאי להגיד ורק אז תשתפו בכדי שדבריכן לא ישמעו כבליל של תלונות מכבידות על גבם ובעיקר על ליבם של בעליכן והכי חשוב, לחכות כמה דקות (לפחות רבע שעה) אחרי שהם נכנסים הביתה ולאחר שנרגעו והתרעננו קצת מהיום שעבר עליהם בחוץ, וזאת בכדי שיהיו פנויים יותר ושלווים יותר להיות שם בשבילכן. בהצלחה!

חגית אמאייב, מהתוכנית "אשת חיל" בערוץ 10, הינה מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" היחידים מסוגם המותאמים גם לציבור החרדי הבאים לתת פתרון לבעיות בתקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולחיזוק הקשר. חדש! ניתן לקבל ייעוץ טלפוני חינם! פרטים באתר הבית "בשניים ויותר" www.b-two.co.il