"אני לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה" פתחה שירז בתסכול.
"כל פעם שאנחנו רבים, אני מרגישה שאני הפוגעת" המשיכה.
"למה את מתכוונת?" שאלתי.
"אני מגיבה למה שחן עושה ואז הוא מתרחק ואני נשארת לבד עם הכאב הזה, איך אפשר לבנות ככה קשר?" שאלה.
"זה נכון" אמר חן בשקט.
"אבל, תמיד את מאשימה אותי, כאילו הכל באשמתי.
אני מרגיש שאין לי מקום להגיד את מה שאני מרגיש כי מיד זה הופך את הכל לוויכוח על מי צודק".
זה היה רגע קלאסי של כשל זוגי - אותו ריקוד הישרדותי חוזר - פגיעה, האשמה והתרחקות.
"בואו נעצור רגע.
רגעי הכשל האלה הם לא הבעיה בזוגיות שלכם אלא בעצם הזדמנות" אמרתי.
"הזדמנות?" שאל חן בפליאה
"הזדמנות לצמיחה, ריפוי ובניית קשר יציב ואוהב יותר.
אבל, זה דורש אומץ" עניתי לו.
"איזה אומץ?" שאל בחשש.
"אומץ לשאול את עצמך: איך אני פוגע במי שאני אוהב?"
"אני כל הזמן שואלת את עצמי מה אני עושה לא בסדר…אבל הוא? הוא אף פעם לא מודה בפגיעה שלו ומתעסק כל הזמן בהתגוננות והסברים" אמרה שירז.
"בואי נראה שירז אם אנחנו יכולים להסתכל על זה קצת אחרת.
הזוגיות שלכם לא התחילה כמתאימה ומושלמת, אבל היא יכולה להפוך לכזאת דרך הריקוד הזה, רק צריך להחליף את הצעדים ל: כשל, תגובה ותיקון.
רק בקשר משמעותי כל כך כמו זוגיות אתם חושפים חלקים לא מודעים בעצמכם, אלו חלקים שלא תפגשו אותם לבד"
"למה את מתכוונת חלקים לא מודעים? אני יודע בדיוק מה אני עושה.
כששירז צועקת עלי, אני מתרחק על מנת לא להסלים את הריב" אמר חן בסקפטיות.
"בדיוק. הכעס, ההתרחקות והפגיעה הם לא מקריים אלא הם חלק מ'הפגישה'" עניתי לו.
"הפגישה?" שאל.
"פגישה עם הפצעים, האיומים, ההכחשות ודפוסי הילדות.
זו קריאה לריפוי מלא".
"אבל איך אפשר לעבור פה תהליך של ריפוי כשהוא בכלל לא מודה ומתמודד?" שאלה שירז בכעס
"המכשול הגדול העיקרי הוא ההאשמה, כשאתם מאשימים זה את זו התהליך נתקע וזה משמר את אותם דפוסים פוגעניים".
"אז איך יוצאים מזה? איך מתקנים?" שירז נשמה עמוק והבינה את המסר
"דרך תהליך של תשובה ותיקון: תשובה (חקירה פנימה), תיקון (יציאה אל הקשר) ואז נוצר חיבור (קרבה מחודשת)"
"תוכלי להסביר?" שאל חן.
"שלב התשובה. זה לא שלב של שינוי מיידי אלא שלב של חקירה.
אתה שואל את עצמך: מה המעשה הפוגע שלי? מה בתוכי גורם לי לעשות אותו?"
"כשאני מתרחק זה כי אני פוחד מהכעס שלה וזה מזכיר לי את אמא שלי שהייתה צועקת תמיד על אבא שלי ואז הוא היה נסגר בתוך עצמו.
אני לא רוצה להיות כמוהו, אבל אני שם לב שאני עושה את אותו הדבר" אמר חן.
"נכון, אבל עצם ההסכמה הזו לראות את זה כבר מייצרת בהירות וחיבור פנימי" עניתי לו.
"אני צועקת כי אני מרגישה בודדה ומרגישה שכאילו רק לי איכפת ויכול להיות שזה דפוס מהילדות שאבא שלי עבד כל היום ואמא שלי נשארה לבד לטפל בהכל ומפחיד אותי שגם לי זה יקרה". ענתה שירז.
"ואז אפשר להגיע לשלב התיקון שבו אני צריכה לצאת אל הקשר עם אמירה ברורה, עם ביטוי מפורש:
'פגעתי', 'הייתי לא בסדר', 'הכאבתי'.
צריך לקחת אחריות מלאה, בלי הצדקות ובלי האשמות.
בנוסף, אפשר לשתף בחקירה הפנימית את הפחדים שלכם, זה יוצר כנות, עומק ואיכפתיות אמיתית".
"שירז, אני מצטער, פגעתי בך כשהתרחקתי, הייתי לא בסדר.
אני מבין היום שזה בגלל הפחד שלי מהכעסים שלך ואני רוצה להיות שם בשבילך" אמר.
"תודה, גם אני פגעתי בך כשצעקתי, הכאבתי לך כי פחדתי להיות בודדה כמו אמא שלי, אני לוקחת על זה אחריות מלאה" ענתה לו דומעת.
"מעולה, בדיוק לזה התכוונתי.
הפגיעה תמיד נובעת מניתוק מעצמי, מהלב שלי ואז כמובן גם ניתוק מבן הזוג ומהקשר.
התיקון מחבר אותי מחדש לעצמי דרך מודעות לכאב הפנימי.
אל תברחו מהר מהכאב - ההסכמה לשהות בו יוצרת אינטימיות עמוקה ואהבה מחודשת.
חשוב גם שתבינו מה לא לעשות.
- האשמות כמו אתה גורם לי לפגוע,
- הצדקות כמו עשיתי את זה כי הייתי חייב או רצון לסיים מהר,
- עיוורון פנימי כמו ניסיון להתנצל בלי בכלל לראות את החלקים הפוגעים ולברוח מהכאב בשביל להרגיש טוב"
"אני עכשיו מבינה שאני עושה את זה, אבל אני לא מזהה ורואה את הדפוס שלי"
"תראו, תהליך התיקון הוא לא אירוע חד פעמי אלא דרך חיים.
דווקא מתוך רגעי הפגיעה והחיכוך נבנים הקשר, האינטימיות והאהבה.
אומץ להסתכל פנימה עם אחריות אמיתית וחיבור אלו יסודות של סליחה, אמון וקרבה זוגית יציבה".
כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות
חנה דיין
טיפול פרטני לנשים במשברי חיים
פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש
קליניקה פרטית בשפלה
אפשרות גם בזום
054-4480705
מייל: hanna.tipul@gmail.com
לכל המאמרים : www.hannad.co.il
(טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל)
0 תגובות