זוגיות אמיתית לא נשמרת רק בזכות העבר – היא נבנית מחדש בכל יום.
נועם התיישבה על הכורסה מולי, הכתפיים שמוטות. ודניאל ישב לצידה, זרועותיו שלובות, מבטו ברצפה.
"אני לא יכולה בלעדיו," נועם אמרה לבסוף, בקול כמעט שבור. "אני לא רואה את עצמי ממשיכה לבד."
"וגם אני לא רואה טעם ללכת. השקענו כל כך הרבה… שנים, ילדים, בית… זה לא משהו שזורקים לפח." דניאל אמר.
הרמתי מבט אל שניהם. "אני שומעת את שניכם מדברים מהמקום שבו הכול מרגיש קבוע, כאילו אין לכם באמת בחירה. כאילו זה הגורל שלכם, לטוב ולרע."
נועם הנהנה. "בדיוק. כאילו זו גזירה משמיים, ואני רק צריכה ללמוד לחיות איתה."
"זו תחושה של 'הכול כבר נקבע מראש'," הסברתי. "כמו תלמיד שיודע שהציון שלו כבר קבוע מראש לפני שהוא ניגש לבחינה, אז הוא לא טורח ללמוד. אם אין לי השפעה למה להתאמץ? אבל זוגיות לא יכולה לחיות במקום שבו אין בחירה. היא צריכה חמצן של בחירה יומיומית. לא בחירה חד פעמית, אלא בחירה בכל יום מחדש."
דניאל הרים מבט. "אבל זה קשה. אני לא מבין איך אני יכול לבחור? מצד אחד עברנו כלכך הרבה ביחד ובנינו בית ומשפחה ומצד שני נראה שהצלקות והשריטות לא מחלימות."
"זו באמת חוויה של חוסר בחירה," עניתי. "זוהי מלכודת מחשבתית שנקראת ‘כשל העלות השקועה’. נניח ששילמתם הרבה כסף על הצגה, אבל אחרי עשרים דקות אתם משתעממים. אם הייתם מקבלים את הכרטיס בחינם, הייתם קמים והולכים בלי היסוס. אבל כי שילמתם אתם נשארים, לא כדי ליהנות, אלא כדי לא 'לבזבז'. בזוגיות זה בדיוק אותו עיקרון: ההשקעה הרגשית והזמן שכבר הושקעו הם לא אמורים להחזיק אתכם אם ההווה לא טוב. ההחלטות צריכות להסתכל קדימה ולא אחורה."
נועם נשמה עמוק. "אז את אומרת שאנחנו צריכים לבדוק אם אנחנו רוצים לבחור זה בזה עכשיו, לא בגלל כל מה שהיה?"
"בדיוק," חייכתי. "כשבוחרים מתוך חופש, יש מקום לתנועה ולצמיחה. זו לא בחירה שנובעת מפחד או הרגל, אלא מהבנה עמוקה: אני יכול/ה לבד ובכל זאת, אני בוחר/ת בך."
דניאל שתק, אבל משהו בעיניים שלו התרכך.
"הבחירה היא החלטה של רגע אחד, אך כדי להגיע לזה צריך הרבה פעמים לעבור תהליך שמחזיר את המפתח לידיים שלכם."
0 תגובות