הכתבות האחרונות על תופעת ההסתרה עוררו סערה. קיבלתי אינסוף פניות מרווקים שמסתירים, נשואים שהסתירו, וגרושים שאני מקווה שחדלו להסתיר.
>> למגזין המלא <<
והיו את האנשים שהתנגדו להצפת התופעה. אלו שטענו שעדיף שלא לדבר על תופעות שוליים בכדי לא להוסיף להן נפח נוסף. לרוב - אנשים שלא נחשפו לבעיה או שלא הצליחו להבין את משמעותה.
- "הסתרתי מי אני - ואשתי לא ידעה עם מי היא מתחתנת" | מכתב לישיבישע'ר
- מסתירים משהו בזוגיות? כך תחשפו נכון את הסודות
החלטתי לשוחח שיחת עומק חשופה עם אחד ממושאי הכתבה: אדם שחי במשך שנים ארוכות בהסתרה, ולא היה מסוגל להתמודד איתה. פניתי לכמה אנשים שהגיבו לי על הכתבה האחרונה, וכמו בכתבות הקודמות – בחרתי לדבר על אנשים שהסתירו 'סמארטפון' כי זאת ההסתרה הכי מצויה, אולם כמובן שהסתרת 'אייפון' זה רק שם קוד לתופעה עמוקה יותר - של אנשים שמסתירים את מציאות חייהם מהאנשים היקרים להם מכל.
אחד מהם נאות להתראיין בעילום שם. האותנטיות זעקה מדבריו – אתם מוזמנים לשמוע את הזעקה שלו.
• • •
שלום לך מוישי (שם בדוי, נשוי, 27, ירושלים).
"שלום וברכה".
קראת את הכתבות ב'כיכר השבת' שבהן הצפתי את נושא ההסתרה?
"בהחלט, לכן פניתי אליך... הכתבה תיארה את המציאות שאני חי בה, והיו רגעים שאמרתי לעצמי כזה 'הוא מגזים, זה לא כזה נורא', ורק אז קלטתי שאני ממש לא מודע לסבל שעובר עלי, ואני מנסה לא לחשוב עליו יותר מדי".
רוצה לספר לי מאיפה הכל התחיל? הרי כשהיינו ילדים היינו שקופים מול ההורים שלנו, מתי הפעם הראשונה שאתה זוכר שהתחלת להסתיר?
"שאלה טובה. אני לא זוכר בדיוק מתי הייתה הפעם הראשונה, אבל יש לי זיכרונות שקשורים להסתרה מגיל 14 כזה. אני חושב שתמיד חשבתי שאני ילד קצת שקרן, ותמיד כששאלו אותי שאלות שפחדתי לענות עליהן הייתי משקר כי פחדתי לקבל סטירה או עונש חמור.
"אני זוכר שהלכתי פעם ברחוב יפו בירושלים בתור בחור צעיר, ולא שמרתי על העיניים, ומתישהו הרגשתי שאני מסתכל בכוונה על מראות אסורים, ואני אומר לעצמי כזה 'מוישי תפסיק מיד, אתה בחור טוב וזה אסור', ואני זוכר שלא הצלחתי להפסיק. זאת הייתה חוויה מסעירה מאד, ואני זוכר שהייתי מאד מאוכזב מעצמי כי תפסתי מעצמי בחור טוב ולא הבנתי איך זה קורה לי. אני זוכר שחזרתי הביתה מבולבל והמום ולא דיברתי על זה עם אף אחד. יכול להיות שזה מוגדר כהסתרה?".
יכולת לגשת לאבא שלך או לרב שלך ולדבר איתו על החוויה המסעירה שעברת של ההתמודדות מול היצר הרע, או שיכולת לדבר רק על האסור והמותר?
"יכולתי לדבר איתו אבל לא מהמקום של החוויה שלי, אלא ממקום של איך מתמודדים. אמרתי לאבא שלי פעם משהו על זה והוא נתן לי ספרים שיעזרו לי לשמור על העיניים, אבל אם דיברת על החוויה של האסור והמותר, זה לא משהו שנעים לך לדבר עליו עם אבא שלך".
ברשותך נחזור שניה להסתרה שעליה דיברת, אמרת שההסתרה הכי משמעותית שלך היא סמארטפון... מתי בפעם הראשונה בחיים שלך נחשפת לאינטרנט?
"הייתי בחור בישיבה גדולה, נכנסתי לישיבה מאד גדולה ותחרותית ואני בחור מאד שקט וביישן. נכנסתי לישיבה עם לחץ חברתי ותחרות מטורפת, ולי לא הייתה שום דרך להתבלט - וכשאתה לא מתבלט באווירה תחרותית אתה מרגיש חסר כל ערך. זה לא משנה כמה אתה טוב לב, זה לא משנה כמה אתה רוצה לעשות טוב, זה לא משנה עד כמה אתה תורם את החלק שלך - הרגשתי מרוקן וחסר כל ערך".
והרגשת שהקב"ה מרוצה ממך או לא?
"הרגשתי שלא. אולי בגלל שהערך החברתי שלי שהיה ירוד, הרגשתי שגם הקב"ה לא מדי מתלהב ממני"...
אז איך התמודדת עם התסכול הזה? פנית לצוות הישיבה? להורים שלך?
"בהתחלה פניתי לצוות הישיבה, אבל לא הייתי מסוגל לדבר איתם על התחושות שלי ועל זה שאני מרגיש שאין לי חברים. שאלתי אותם שאלות פלצניות כמו 'מה דרך הלימוד הנכונה?', או 'איך אפשר לנצל את הזמן יותר?', וכל מיני שאלות שמקובל לשאול – במקום לבוא ולומר 'אין לי חברים, ואני מאד עצוב'.
"כשאתה נמצא במסגרת שמבוססת על כמה אתה שווה ולא על איך אתה מרגיש – אפילו בינך לבין עצמך אתה לא מוכן להודות שאתה מרגיש חסר כל ערך. זה לא קל לומר 'נכשלתי' במקום שמקדש את המצוינות".
אז עברת לעמדה של 'הישרדות'?
"אפשר לומר שניסיתי לשרוד, אבל הנפש לא מוכנה להיות במצב הזה, ואם אתה לא נותן ביטוי לרגשות מסוימים הם כנראה קופצים ממקומות אחרים.
"התחלתי להישאב לעולמות אחרים שמחוץ לישיבה כי הרגשתי שבישיבה אין לי אפשרות למצוא את עצמי. בהתחלה עוד שמרתי על קשרים עם חברים מהישיבה קטנה, אבל מתישהו הקשר הזה הפך לחסר משמעות. זה גם לא שהקשר שלנו היה קשר פתוח שבו יכולתי לספר להם כמה קשה לי בישיבה. כל אחד מאיתנו שיחק אותה המוצלח, התותח, וכל אחד השתדל לספר כמה הוא מצליח בישיבה שלו"...
אני מניח שאם לא מעריכים אותך בישיבה שבה אתה לומד – והחברים מהישיבה קטנה כן מעריכים אותך, אתה לא תרצה שגם הם יראו בך את הבחור הלא מוצלח...
"אולי".
לאן הכאב הזה לקח אותך?
"התחלתי לחפש. לא ידעתי אפילו מה, אבל כל הזמן חיפשתי הזדמנויות לברוח. את זה אני מסביר היום אבל אז עדיין לא ידעתי למה היצר הרע כל הזמן מושך אותי החוצה, ישבתי שעות ושמעתי רדיו שזה נחשב למשהו מאד בעייתי והרגשתי ממש רע עם זה, קראתי עיתונים, ספרים, והיום אני מבין שעשיתי כל דבר שרק יכולתי בשביל להתנתק מהמציאות שאותה היה קשה לי לשאת".
וזה עשה לך טוב?
"כשאתה בורח ממשהו, אתה אף פעם לא תרגיש טוב ואף פעם לא תרגיש שובע. החיפוש רק גדל ויום אחד הבנתי שהאינטרנט הנורא שעליו כולם מדברים בישיבה יכול דווקא להיות מסקרן במיוחד. מצאתי מקום שבו הייתה עמדה של גלישה ומאז החיים שלי השתנו".
אני מקווה שלטובה?
"הכי לרעה שיש. אתה זוכר את הפעם ההיא שאמרתי לך שהלכתי ברחוב ולא שמרתי על העיניים ולא ידעתי להתמודד עם זה? אז זאת הייתה אותה חוויה אבל עוצמתית בהרבה. התחלתי לדבר עם אנשים אחרים ולראות דברים שלא בדיוק מתאימים לרוח הישיבתית שסביבי, והרגשתי האיש הכי חוטא בעולם.
"תבין את הסיטואציה – האמנתי ואני מאמין בתורה במאה אחוז, אני לא חושב שחיבור לאינטרנט הוא דבר טוב, אבל לא ידעתי וגם היום אני לא ממש יודע איך להתמודד עם זה. הייתי מסתגר שעות וגולש, פחדתי מאד שיתפסו אותי, ושוב חזרתי לעמדה המוכרת של הגנב שלא מפסיק לחשוב על הרגע שבו יתפסו אותו".
התקשרת לקווי ייעוץ אנונימיים?
"ברור. המודעות האלו כאילו קראו לי. התקשרתי לקו אחד לא חרדי והם אמרו לי שאולי לא טוב לי ללמוד כל היום. הבנתי שהם 'מזרוחניקים' ולא מבינים את הרוח הישיבתית, והאמנתי שזה לא המסלול שנכון לי".
איזה מסלול חשבת שנכון לך?
"ללמוד כל היום, להתנתק מהבלי העולם, בדיוק כמו כל החברים שמסביבי".
התקשרת גם לקווים חרדיים?
"כן. הם דיברו איתי על לנסות להתנתק חלקית, יום כן יום לא, ודברים כאלו. האמת שהם גם הציעו לי לבוא לפגישה אבל פחדתי מאד. חששתי שיעלו עלי באיזושהי דרך, וגם הייתי בהלם טוטאלי מזה שבחור איכותי כמוני גולש באינטרנט".
אתה אומר שלא יכולת להכיל את עצמך כ'מוישי שיש לו סמארטפון'?
"כן. למוישי שגולש באינטרנט אין זכות קיום בעולם הזה".
חשבת לספר להורים או למשגיח?
"אני לא יודע איך זה היום בעולם הישיבות, אבל בתקופה שבה אני למדתי הפחד הכי גדול שלך זה שההורים והמשגיח 'יתפסו' אותך. זה כמו שתשאל גנב אם הוא חשב לספר על הגניבה לאיש שהוא גנב ממנו ולבקש ממנו עזרה".
וכשהתחלת שידוכים חששת מההסתרה הזו?
"רגע, אתה קופץ מדי הרבה שנים קדימה. מתישהו עברתי ישיבה והגעתי לישיבה הרבה פחות לחוצה, אני לא רוצה לומר לך מאיזו ישיבה עברתי לאיזו ישיבה - אבל הגעתי מישיבה שבזמני נחשבה לישיבה הכי טובה שיש, והגעתי לישיבה בדרגה 3 בערך.
"הרגשתי הרבה יותר בנוח עם העובדה שאני לא תמיד לומד, ושאני עושה עוד דברים חוץ מהלימוד – וזה דווקא גרם לי ללמוד הרבה יותר טוב. התחלתי ללמוד במשך רוב היום, וחלקים קטנים מהיום לשוטט במחוזות אחרים. הרגשתי שאני דומה לחלק מהחברים שלי, ושאני חלק מחברה מסוימת וכבר לא לבד".
ואז הרגשת שמצאת את המקום שלך?
"אני חושב ש'למצוא את המקום שלך' זאת מילה גדולה, ועד היום אני לא חושב שמצאתי את המקום שלי, אבל הרגשתי שיש לי אפשרות לחיות עם הסיטואציה הזאת. הרגשתי שייך לחברה, הרגשתי חלק מהאנשים שהיו סביבי, והקיטוב בין מי שחשבו שאני למי שהייתי באמת כבר לא היה כזה גדול".
וההורים שלך ידעו מי אתה?
"הם לא ידעו מי אני, והם גם לא ממש רצו לדעת. חלק מהחברים ידעו מי אני והיו 'שותפים לפשע', וחלק מהם לא ידעו, אבל הרגשתי הרבה יותר טוב וממש לא הייתי צריך שההורים ידעו מי אני באמת".
רצית שהם ידעו?
"פחדתי מזה מאד. הם התגאו בי מאד, והייתי 'הילד המוצלח' שלהם, וכשמישהו מעריך אותך מאד אתה לא רוצה לאכזב אותו".
וכשאתה קולט את המבט המאוכזב שלו, אתה פוגש גם את האכזבה שלך מעצמך...
"לגמרי".
אז אם תרשה לי כן לחזור למקום של השידוכים, כשהתחלת שידוכים ההורים שלך בעצם חיפשו לך בחורה מבלי לדעת בכלל מי אתה?
"נכון. כשהגעתי לגיל 21 היה מבול מטורף של הצעות, וההורים שלי היו מאושרים מזה, והדבר האחרון שהייתי מסוגל לומר להם זה שיעצרו הכל ויחפשו את הבחורה שתתאים לי.
"האמת שהם אפילו לא שיתפו אותי כל כך בהצעות, הצעות עלו וירדו בבית וידעתי שהם ישתפו אותי רק כשזה יהיה רלוונטי. ניסיתי לומר להם משהו על זה שאני רוצה להיות יותר מעורב, אבל איכשהו הבקשה שלי נבלעה. פחדתי שהם יבינו למה אני רוצה את זה, הם גם הזכירו לי ששידוך זה משמים, וגם יצחק אבינו לא חיפש את השידוך שלו לעצמו, אז כנראה שזה הדבר הנכון"...
למרות שיעקב אבינו כן חיפש בעצמו...
"אתה מבין שכשאתה נמצא בסיטואציה כזאת אתה מפוחד מעצמך, חושש שהצד השני יחזיר תשובה שלילית ויאמר שהוא לא רוצה 'בחור עם אינטרנט' וכל מגדל הקלפים שבנית יקרוס. כשמישהו מחזיר תשובה חיובית אתה כל כך מרוגש ומופתע שאתה לא בדיוק חושב אם אתה נמצא במסלול נכון או לא. זה נראה לך טבעי והגיוני, ואתה רואה את התסריט כמו שכל החיים חשבת שתראה אותו. אתה גם כל כך מרוגש מזה שמישהו החזיר תשובה חיובית שאתה בכלל לא חושב מעבר לזה...".
קוראים לזה דימוי עצמי נמוך...
"יש מצב. כשאתה כל הזמן מסתיר אתה לא יכול להיות עם דימוי עצמי גבוה. אתה מרגיש חלול וריק".
אז התחתנת עם בחורה ולא סיפרת לה על המורכבות והקונפליקט שהם חלק מהחיים שלך...
"בוא נדייק – התחתנתי עם בחורה והדבר שהכי חשוב היה לי זה לוודא שהיא לא יודעת מי אני. אני רק רוצה לומר לך שלא רציתי להיות שקרן, וכשהתחלתי לשמוע שידוכים החלטתי להשתנות. ריסקתי את הסמארטפון, והתחלתי ללמוד כמו שצריך. הריגוש שבפגישות והבירורים עזרו לי ללמוד כל היום ומשום מה לא הרגשתי שום צורך למצוא מקומות מפלט. לא הרגשתי צבוע כשהתארסתי, הרגשתי רק שאני מסתיר את העבר אבל לא את ההווה".
ואיך עברה תקופת האירוסים והחתונה?
"הייתי מאושר. הרגשתי שסוף סוף מצאתי את המקום שלי, ושהאהבה גורמת לי להיות אדם הרבה יותר טוב. האמנתי שהשתניתי לנצח, ושאני באמת הולך להיות אברך רציני שלומד כל היום ולא עושה שום דבר מחוץ ללימוד".
וזה עבד?
"חצי שנה החזקתי מעמד. אני זוכר את היום הזה שהיה מבצע של 'בלאק פרידיי' והיה פרסומת על מכשיר מאד זול שממש דיבר אלי מתוך המודעה. אני זוכר איך יום שלם אני שואל את עצמי אם לחזור למקום הזה של להחזיק סמארטפון או לא, אבל בסוף היום הרגליים שלי הוליכו אותי לחנות, ועם ידיים רועדות קניתי את המכשיר ושקעתי לכמה שעות של גלישה".
ואיפה אתה היום?
"אחרי כמה שנות נישואים התחילו בעיות בשלום בית, היא הרגישה שמשהו לא בסדר איתי, והיא אמרה לי שהיא לא מוכנה להמשיך ככה. התחלנו תהליך של טיפול זוגי מאד משמעותי שאנחנו כבר שנה בתוכו".
אני חייב לומר לך שלפי השיח והמודעות שלך רואים שעברת טיפול משמעותי, במיוחד שהיום אתה קולט מה עבר עליך בשנים ההם ואתה לא רואה את כל הסיפור הזה כסתם 'מלחמה עם היצר הרע'...
"לקח לי הרבה זמן להגיע לשם. אני חייב לומר לך שאם אשתי לא הייתה סבלנית כל כך לתהליך, ואם לא שזכיתי באישה שראתה את המקום שלי ואת הרגשות שלי – הייתי היום מרוסק. המטפלת הזוגית שלנו שהיא גם פסיכולוגית קליני – הצליחה לגרום קודם כל לי ואחר כך גם לה – להבין את הסיטואציה שבה הגעתי לנקודה הזאת. היום אני כבר לא רואה בעצמי את 'מוישי החוטא'".
כי אתה שלם עם מי שאתה היום?
"שלם זאת מילה גדולה, אבל אני לפחות לא מרוסק ושבור כמו שהייתי. אני מבין שהייתי בסיטואציה רגשית וחברתית מאד קשה, ושלא הכל קשור רק לקריסה שלי מול הפיתוי של היצר הרע. אני מבין שיש פה את החלק הרגשי בסיפור – ולא הכל רוחני.
אני מאמין שגם לאנשים כמוני יש מקום בעולם, ושהקב"ה בחר עבורי את החיים האלו ורצה שאתמודד עם האתגרים האלו. אני חושב שבסך הכל הקב"ה רואה את הרצון שלי לעשות טוב, ואני מבין שמדובר במסע ארוך. זה הרי לא שאם אנפץ את הסמארטפון לא אקנה מכשיר אחר למחרת. אני משתדל לעשות טוב, לראות דברים טובים, להתחבר לאנשים איכותיים, ואני חושב ששם נמצא המאבק שלי.
"אבל עם זאת אני מסתיר את הסמארטפון מהשכנים, החברים, אף אחד חוץ מאשתי לא יודע על זה. ההורים שלי הבינו בסופו של דבר כשטפטפנו להם את זה לאט לאט, הם לקחו את זה מאד קשה אבל היה לי קשר מאד בטוח עם אשתי שבזכותו הרגשתי שאני מסוגל לספר להם על זה".
מה היית רוצה לומר לבחור ישיבה או בחורת סמינר שמסתירים משהו?
"אני לא בטוח שיש מה לומר להם. המחיר שהם ישלמו אם הם ידברו על זה עם המשגיח או ההורים יהיה ממש יקר. אני חושב שצריך לומר דווקא להורים והמשגיחים שלהם שאם הם יהיו מספיק תומכים, ואם הבחור או הבחורה ידעו שהם יכולים לחשוף דברים והם יקבלו מהם תמיכה הם יעשו את זה בשמחה.
"אני רק לא בטוח שהורים באמת רוצים לדעת. אני חושב שהרבה הורים עוצמים את העיניים בכוונה כי הם לא מסוגלים להכיל את המציאות.
ואולי הדבר שאני כן יכול לומר לאותם בחורים ובחורות: אני לא יודע מה המחיר שתשלמו כשתיחשפו, אבל אני כן יכול לומר לכם שאת המחיר הזה אתם בכל מקרה תשלמו יום אחד. הסתרה היא בדרך כלל לא נצחית, ואחרי כמה שנים אתם תישברו. אתם מעדיפים להישבר לפני שאתם מתחתנים עם אישה שלא מתאימה לכם, או שאתם מעדיפים לחשוף בהמשך ולשלם מחיר יקר בהרבה?
"אני מציע לכם להיות אמיצים ולשלם עכשיו את המחיר היקר - כדי למנוע מעצמכם לשלם מחיר בלתי נסבל בהמשך... ואם מסתירים משהו בתוך הנישואין - אני מציע לכם לעשות את מה שעשיתי ולפנות לטיפול זוגי מקצועי. לפחות לא תתמודדו לבד עם הרגעים הנוראיים האלו".
תודה רבה לך! גם על האומץ והכנות וגם על התובנות העמוקות...
"בכל מקרה אתה לא יודע מי אני, ואנחנו מדברים כשאני אנונימי אז זה לא כזה אומץ... אבל תודה לך שאתה מדבר על הנושא הזה. אני פוגש ברשתות כל כך הרבה צעירים אבודים ואני לא פוגש אף אחד שעוזר להם".
•
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)