אל תהרגו את הזוגיות

אנשים רבים, רבים מדי, מוצאים עצמם מביטים בבחירי ליבם תוך שהם תוהים לעצמם הכיצד אבדה האהבה, להיכן נעלמו הריגושים, הלבבות הפועמים, הפרפרים בבטן ובכלל, איך בכלל הגיעו למצב בו כמעט בלתי אפשרי להחליף מספר מילים מבלי להיכנס לסחרור של עוד ויכוח חסר תועלת. כל אדם מצפה לחיים מלאי עניין, מלאי ריגושים וחידושים אך בכל זאת "נתקע" הוא בחיים אפרוריים ומונוטוניים שהשיח בהם טכני ולעיתים אף ריק מתוכן, מה שמוביל לרצון פנימי בשינוי. הבעיה מתחילה כאשר האדם מצפה ממי שעומד מולו להשתנות וזאת אך ורק משום שהוא עצמו מתקשה עד מאוד לחולל שינוי של ממש בחייו ועל כן מעדיף להטיל האחריות למלאכת השינוי על האחר. יתרה מכך אני סבורה שלו הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט: "הוא/היא חייב/ת להשתנות" בוודאי הייתי נמנית כעת עם העשירון העליון של החברה הישראלית.

פה המקום לומר שהאדם איתו התחתנו ממש לא מתכוון לעשות בעבורנו את מלאכת השינוי שכן אף הוא מייחל שנעשה אנו שינוי בעצמנו בכדי שהמצב יהיה "טוב יותר" ואכן, רוב בני האדם טועים לחשוב שהם יכולים לשנות את בן זוגם ושהוא ישמח לשבר את מידותיו אך ורק משום שמשהו מאופיו לא מסתדר לנו כרצוננו ממש.

בזמן היווצרות הקשר ישנו גורם מכריע הגורם לעיוורון כמעט מוחלט בכל הנוגע למגרעותיו של בן זוגנו – ההורמונים! שכן ההורמונים המופרשים במלוא עוצמתם יוצרים מצב של התאהבות בה אנו חשים ריחוף ("אני בעננים") ושמחה שאין דומה לה כאשר תחושות אלה דוחקות הצידה את כל מה שעשוי לגרוע מאותן הרגשות.

בשלב זה ההתרגשות וההתלהבות מטשטשים במוחנו את הנוקשות והבררנות ובעצם את כל מה שעשוי להפריע לקשר להירקם ובהינף יד אנו אומרים לעצמנו, עת ניצב לו חיסרון כזה או אחר לנגד עינינו, שבבוא היום "זה יסתדר" ובפעמים רבות נשמעת אמירה כמו "זה בסדר, אני יגרום לה/לו להשתנות". ואני שואלת, אם לימדונו חז"ל שלשבר מידה אחת לוקח תקופת חיים שלמה והם כמובן דיברו על העבודה שעושה האדם על עצמו, למה נדמה לנו שמסוגלים אנו לשבר את מידותיו או לשנות את האחר עוד טרם הצלחנו או התחלנו לעשות את עבודתנו על עצמנו?

לטפח, להשקיע

כאן עולה סתירה שכן מצד אחד ישנו רצון בשינוי אך מן הצד השני, לא כל כך ברור מי הוא שאמור לעשותו. כעת חשוב שנבין שזוגיות מתבססת על נתינה ולא על קבלה ולגבינו הדבר אומר שאם יש דבר מה שמפריע לי, עליי מוטלת המלאכה לשנותו מתוך ידיעה ברורה שהאדם איתו התחתנתי לא יכול ולא מסוגל להשתנות אך ורק מכיוון שכך אני רוצה או דורש.

הצלחת הזוגיות תלויה במלואה בעמל טיפוח והשקייה יומיומיים וכפי שמצאנו את הזמן להתחבר ולראות זה בזה כל כך הרבה דברים טובים ונפלאים לפני החתונה כך יש באפשרותנו לעשות וליזום פעולות אשר יחיו את הזוגיות גם לאחר שנים ארוכות ובמה דברים אמורים: האדם במהותו רוצה לחיות חיים טובים ומאושרים כאשר אם נתבונן בילד רך בשנים שטרדות המבוגרים אינן מנת חלקו נראה ספונטניות, סקרנות ובעיקר זרימה עד כדי כך שגם אם ניתן לילד איזשהו חפץ ישן או קרטון סתמי, יוכל הוא להופכם בין רגע לכלי משחק נהדרים.

אותו הילד חושב בצורה פרקטית על מה הוא יכול להפיק ממה שיש לו בידו במקום לחשוב על מה שאין לו, וכך מנצל על הצד הטוב ביותר את ה"אוצרות" שבידיו, לעומתנו המבוגרים שאיבדנו עם השנים את הספונטניות והפכנו יותר ויותר נוקשים אך אנו בהחלט לא מוכרחים לאבד את הנעורים! יש לזכור שאף על פי שאנו מדברים על החיים ושואפים לחיים, בהתנהלות המתכתית והנוקשה שלנו אנו מקבלים את ההיפך הגמור – את המוות שמתאפיין באי-זרימה, בתקיעות, בהתבוססות בצדדים השליליים והחסרים של החיים וכך הורגים אנו את עצמנו ואת חיי נישואינו שנים ספורות לאחר שהחלו.

אז לסיכום אומר שלו רק נרצה בכך, נוכל לשדרג את הזוגיות ולהחיותה ולפניכם מספר רעיונות לדרכים לעשות זאת: עלינו להביט בשני ולהיזכר בכל אותם דברים יפים שראינו בו בתחילת הקשר, להשאיר פתקי בוקר טוב על השולחן או המקרר, להביט באלבום החתונה ולחשוב על אותם רגעים שחיברו בינינו, לעשות שינוי עצמי בכל מה שמפריע לנו מבלי לצפות מהשני להשתנות (כי זה פשוט לא יקרה), לקבל את האחר כמו שהוא, בדיוק כפי שאנו מקבלים את ילדינו מבלי מחשבות להחליפם.

מומלץ ביותר להיעזר בקלפי טיפול "בשניים" אשר פותחו בדיוק למטרה זו של רענון ושדרוג היחסים ואשר מאפשרים לנו לשוחח על היופי שבזוגיותינו, על שאיפותינו לעתיד, על הקשיים שלנו (ללא כל צורך בביקורתיות ושיפוטיות), על היופי הקיים ושאבד ועל חיזוק הקשר והפרחתו. עבודה נעימה!

לשיטת הטיפול הזוגי הייחודית לתקשורת טובה יותר ולמניעת השחיקה הזוגית באמצעות קלפים "בשניים" המותאמת לציבור התורני ולשאלות בנושאי זוגיות, הורות, מצבי דיכאון, חרדות, קשיים נפשיים ועוד בפורום המקצועי שבאתר www.b-two.co.il "בשניים ויותר"