"אין למי למהר - ואין למה למהר" | הקטל המיותר בכבישי ישראל בשנה החולפת

שנת תשפ"ה תירשם בהיסטוריה של מדינת ישראל כאחת השנים הקשות ביותר בתחום הבטיחות בדרכים. בעוד מדינות אירופה מצמצמות בעקביות את מספר ההרוגים בתאונות, ישראל ממשיכה במגמת ההידרדרות. הנתונים מצביעים על למעלה מ־300 הרוגים עד לשעת כתיבת השורות, כשאחד החודשים לבדו גבה 47 חיים - הנתון הגבוה ביותר מזה שני עשורים.

תמונת מצב שנתית

ת'כלה ש'נת פ'טירת ה'צדיקים | רשימת מאורי האור שנעדרו מאיתנו בתוך שנה

חיים רוזנבוים|17:19

פיצוץ מרעיד - ואש: רגע פגיעת הכטב"ם במלון באילת | תיעוד דרמטי

חזקי שטרן|20:14

כבר בסוף הרבעון הראשון נרשמו 115 הרוגים - עלייה של 13% ביחס לשנה הקודמת. במהשך, זינק המספר ל־274, ומאז עבר את רף ה־300. דבר נוסף שיש לציין, הנתונים משתנים בין מקורות שונים - מה שיתכן ומעיד על ליקויים חמורים בניהול המידע בתחום.

השוואה לשנה הקודמת חושפת מגמה ברורה: שנה שעברה הסתיימה עם כ־436–439 הרוגים - זינוק של יותר מ־20% לעומת השנה שקדמה לה, מה שהפך אותה לשנת שיא שלילי מאז 2006. שנת זו ממשיכה בדיוק מאותה נקודה, ואף, לצערנו הרב, מחמירה את התמונה כאשר הקיץ בה היה קטלני במיוחד. בחודשיים בלבד נהרגו 125 בני אדם - יותר מכל חודשי הקיץ של תשפ"ד יחד.

פרופיל הקורבנות ואוכלוסיות בסיכון

הקטל אינו פוגע בכל השכבות באופן שווה, אלא מתרכז בקבוצות פגיעות:

• רוכבי דו־גלגלי: מתחילת השנה נהרגו 64 רוכבי כלי תחבורה דו-גלגלים - עלייה של כ־30% לעומת השנה שעברה. הנתונים מראים כי הסיכון למוות או פציעה באופנוע קשה גבוה פי 18 מנהגי רכב.
• הולכי רגל: יותר מרבע מההרוגים בכבישים הם הולכי רגל. אי־מתן זכות קדימה מהווה את העבירה השכיחה ומסכנת החיים ביותר.
• ילדים ונהגים צעירים: על פי נתונים שפורסמו בסוף שנת 2024 - נהרגו 41 ילדים, רובם מהחברה הערבית. נהגים צעירים רשמו עלייה דרמטית במספר ההרוגים - זינוק של כ־50% לעומת השנה הקודמת.
• החברה הערבית: הקטל בחברה הערבית הגיע לממדים חסרי תקדים - 159 הרוגים ב־2024, זינוק של 62% ביחס ל־2023. הנתון כמעט כפול מחלקה היחסי של החברה הערבית באוכלוסיית הנהגים.

גורמים אפשריים לשורש המשבר

הכשל המדיני

ישראל נותרה ללא תוכנית לאומית מוסדרת וממומנת למאבק בתאונות. בהשוואה ל־32 מדינות באירופה, היא דורגה במקום האחרון בצמצום הרוגים בשנים האחרונות.

הכשל התשתיתי

כבישים אדומים כמו כביש 90 ו־40 ממשיכים לקטול, לצד צמתים עירוניים בעייתיים. בעיות מבניות כמו שוליים צרים, חוסר אמצעי הפרדה ותכנון מיושן רק מחמירים את המצב.

הכשל האנושי

תרבות נהיגה מסוכנת, שימוש בכלים חשמליים כדוגמת קורקינט חשמלי, עייפות והסחות דעת ממשיכים להיות גורמים מרכזיים. אולם, מומחים מדגישים: האשמת הנהגים בלבד אינה פתרון.

"אין למי למהר - אין למה למהר": תובנות משיחה עם מומחה בתחום

לאחרונה יצא לי לשוחח עם קובי מלכה, מי שמנחה במשך שנים קורסי ריענון נהיגה ואף מלמד נהיגה מקצועית במסגרות שונות.

אחת הנקודות החשובות ביותר לדעתו היא שעלינו לדעת כי "אין למי למהר-אין למה למהר", פעמים רבות נדמה לנו כי אם ננהג בצורה מהירה מהמותר מתוך כוונה לחסוך בזמן נוכל להרוויח רווח של ממש. "פה" אומר קובי "טמונה טעות גדולה". ראשית, מחקרים שנעשו באירופה ובחנו את הפרשי הזמן בין נהיגה שאינה כפופה לחוקים ומתמקדת בניסיון להגיע כמה מהר שרק אפשר, לבין נהיגה הכפופה לחוקי התנועה על כל המשתמע, הראו שההבדל הוא כל כך מינורי (פער של שעות בודדות גם לאחר כמה ימי נסיעה ושל דקות ביום נסיעה) ונהיגה כזו אף מביאה איתה מחיר יקר של חוסר שלווה ותחושת לחץ וחרדה.

אך לא רק זה, פעמים רבות אנחנו חושבים כי דרישה מסויימת מאיתנו, כמו הגעה בזמן לפגישה, היא חשובה כל כך שהיא מצדיקה נהיגה פזיזה ומסוכנת, אבל האמת היא שאם חלילה תתרחש תאונה, אזי רבים יבינו עד כמה הדבר שעבורו כל כך נלחצו - לא היה שווה את זה כלל וכלל. "רוצים להגיע בזמן? צאו מוקדם, ואם לא הסתדר אז אין מה לעשות - שהכל יחכה".

"בנוסף" אומר קובי, "עלינו לדעת שהנזק האפשרי מתרחש ברגע אחד, תאונות דרכים לא מתרחשות בהדרגתיות, הן יכולות להתרחש גם פעם אחת בלבד - פעם אחת יותר מידי". קובי לוקח נשימה עמוקה ומוסיף מתוך כאב "אבל לא מדובר פה רק על חייו של הנהג ויתר יושבי הרכב או חייו של האדם שנפגע, לפעמים פגיעה באדם אחר יכולה לגרום לצער כל כך עמוק אצל הנהג הפוגע, שלא נדע, עד כדי כך שקשה לחיות איתו לאחר מכן".

"את כל זה", אומר קובי, "תוכלו לחסוך לעצמכם אם רק תקפידו על חוקי התנועה, מהירות מותרת בלבד, תשומת לב מירבית להולכי רגל או מצבים שבהם יכול להתרחש אירוע פתאומי כדוגמת התפרצות לכביש".

"בסופו של דבר" מסיים קובי, "אנחנו אולי נפסיד כמה דקות בכר שנשמור מרחק מהרכב שלפנינו בפקק התנועה, אבל נרוויח שלווה ורוגע ואף נגלה שאנו מגיעים בזמן והכל בסדר, והדבר החשוב מהכל, נוכל להציל בכך את חיינו ואת חייהם של אנשים רבים אחרים".

לא לחינם מספרים כי אחד מראשי ממשלת ישראל היה נוהג לומר לנהגו כשהחלו בנסיעה "סע לאט, אני ממהר".

יוזמות חדשות ותגובות מהשטח

לצד הנתונים הקשים, השנה הושקו כמה יוזמות נקודתיות:

• אכיפה טכנולוגית - בדיקות רוק מתקדמות לאיתור חומרים ממכרים, הודעות SMS על דוחות וקידום אכיפה דיגיטלית - עם כל הכאב שבקבלת דו"ח תנועה, הוא הוכח ככלי יעיל בהפחתת תאונות ושיפור הנהיגה בכביש.
• מדיניות חדשה - חובת לוחיות רישוי לכלי חשמליים, פיתוח מפת מהירויות דיגיטלית וחוק רשויות תחבורה מטרופוליניות להפחתת גודש - דברים שהכניסו מעט סדר לעולם טעון ותזזיתי זה..
• טכנולוגיה מצילת חיים - עם הרכבים החדשים והמתקדמים הגיעו גם כן מערכות התרעה מתקדמות המזהירות ומשפרות את הנהיגה - חלקן אף מזכות בהטבות כספיות כדוגמת הנחחות בעלות הביטוח לרכב.

עם זאת, היוזמות מוגבלות, אינן חלק מתוכנית אסטרטגית כוללת, ונתפסות כטלאי נקודתי.

השוואה בינלאומית והמחיר הכלכלי

בעוד אירופה מפחיתה בעקביות את מספר ההרוגים, ישראל רק מגבירה את הקטל. המחיר הכלכלי עצום - 19.6 מיליארד ש"ח בשנה - לעומת השקעות מזעריות ברלב"ד ובתשתיות בטיחות.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

לסיום, שנת תשפ"ה מוכיחה פעם נוספת: תאונות הדרכים בישראל אינן גזירת גורל, אלא תוצר של הזנחה מדינית ותשתיתית לצד קוצר רוח בכבישי ישראל. עם תוכנית אסטרטגית רחבה מצד הגורמים בממשלה, ועם מודעות רבה לסכנות והנזקים האפשריים מצד הנהגים, ישראל יכולה להפוך את המגמה - להציל חיים, להפחית סבל ולדאוג שנשוב כולנו הביתה בריאים ושלימים.