במעמקי האוקיינוס האטלנטי החל השבוע את מסעו לישראל הכלי הימי החשאי והיקר ביותר בתולדות צה"ל. אח"י "דרקון" – צוללת "יום הדין" החדשה של שייטת 7 – יצאה לדרך אחרי 14 שנות בנייה תחת מעטה סודיות כבד במספנות טיסנקרופ בגרמניה.
הפרויקט אילץ את מערכת הביטחון לשנות תוכניות, להשקיע מאות מיליוני אירו נוספים ולהנדס מחדש את עתיד ההרתעה האסטרטגית של ישראל. עלות הבנייה חרגה ב-140 מיליון אירו מהמחיר המקורי – לא בגלל עיכובים רגילים, אלא משום שהצוללת הפכה לאב-טיפוס של הדור הבא מסדרת "דקר".
במיוחד הודגש המפרש – הסנפיר העליון: ארוך ועבה בצורה יוצאת דופן, והפך לחידה שמסעירה את עולם המודיעין הימי. ישראל וגרמניה שומרות על סודיות מוחלטת לגבי המערכות הפנימיות, אך מומחי מודיעין וכלי תקשורת זרים מנתחים את המבנה החריג ומעלים השערות מרכזיות.
הניחוש המוביל בעולם: מערכת שיגור אנכית (VLS). בצוללות הדולפין הקודמות שוגרו טילים דרך צינורות הטורפדו בחרטום באופן אופקי. המפרש המוארך והמבנה המוגדל של ה"דרקון" נועדו, לפי אנליסטים, להכיל תאי שיגור אנכיים.
שיגור אנכי מאפשר נשיאת טילים ארוכים וכבדים בהרבה. ההערכות מדברות על טווחים של אלפי קילומטרים, חלק מ"יכולת המכה השנייה". הניחושים נעים בין טילי שיוט מתקדמים לטילים בליסטיים או אף מערכות היפר-סוניות.
פרסומים זרים רבים מייחסים לשייטת הצוללות הישראלית יכולת לשגר טילים נושאי ראשי קרב גרעיניים. השדרוג ב"דרקון", לפי אותם דיווחים, נועד לחזק בדיוק את היכולת הזו מול איומים מרוחקים כמו איראן.
מומחים ימיים מעריכים שהחלל הגדול במפרש עשוי לשמש כתא ייעודי לשיגור וקליטה של רחפנים, כלי טיס בלתי מאוישים או צוללות רובוטיות זעירות לאיסוף מודיעין קרוב לחופי אויב. לצוללת ארבעה צינורות טורפדו רחבים במיוחד (650 מ"מ), המאפשרים לא רק שיגור נשק כבד אלא גם יציאה חשאית של לוחמי שייטת 13 עם ציוד מלא למשימות בעומק שטח האויב.
ה"דרקון" מוגדרת בעולם כקפיצת מדרגה מהותית. בזכות מערכת ה-AIP (הנעה ללא תלות באוויר חיצוני) היא מסוגלת לשהות שבועות ארוכים בעומק הים מבלי להתגלות. המבנה החדש מאפשר לה להחזיק יותר נשק, להגיע רחוק יותר – לזירות כמו הים הערבי ותימן – ולשמש כעמדת מודיעין ותקיפה ניידת ובלתי חדירה.
המשמעות כל כך דרמטית, שבמהלך ניסויי הים באירופה שלחה רוסיה שתי ספינות ביון מיוחדות רק כדי לעקוב אחריה ולנסות לפענח את סודותיה.
אנליסטים מדגישים כי ה"דרקון" היא הצוללת המודרנית השנייה בלבד בעולם המונעת ב-AIP שתוכננה לשאת מערכת שיגור אנכית – אחרי סדרת KSS-III של דרום קוריאה. מה שמייחד אותה במיוחד הוא המיקום החריג: הטילים (לפי ההערכות) ממוקמים בתוך המפרש הענק ולא בגוף הצוללת עצמו – תצורה שמאפשרת נשיאת טילים ארוכים וכבדים מבלי לפגוע במרחב המחיה הפנימי.
מגזין Naval News חשף כי הצוללת שומרת על ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 650 מ"מ בחרטום (לשיגור אופקי של טילי שיוט ישראליים) לצד צינורות סטנדרטיים של 533 מ"מ. התוצאה: "ארכיטקטורת נשק כפולה" שמגדילה דרמטית את נפח האש ואת מגוון החימוש.
לפי ניתוח ב-Jerusalem Post, הארכת הגוף לכ-73–74 מטרים (כ-4.5 מטרים יותר מצוללות הדולפין 2) נועדה להגדיל את נפח מיכלי החמצן, הדלק והמערכות – במיוחד כדי לאפשר פעילות ממושכת במצרי באב אל-מנדב ובקרבת חופי איראן ותימן, בלי לעלות על פני המים או לעבור בתעלת סואץ.
בפנים הצוללת הוחלפו המערכות האנלוגיות הישנות במסכי מגע דיגיטליים ואוטומציה מלאה. כך ניתן להקטין את מספר אנשי הצוות ולפנות מקום ואנרגיה למשימות מודיעין אותות (SIGINT) ולוחמה אלקטרונית תת-ימית.
בעולם מסכמים: אח"י "דרקון" היא הלכה למעשה "צוללת מעבר" (Bridge Class). היא משלבת את שלדת הדיזל-AIP המוכחת עם פילוסופיית התקיפה האנכית החדשה, שתהווה את הבסיס לסדרת צוללות ה"דקר" של שנות ה-2030.
כשהמפלצת השקטה תגיע הביתה, היא לא רק תוסיף כלי לצי. היא תשנה את חוקי המשחק במזרח התיכון – בשקט, מתחת לפני המים, ומבלי שאיש יוכל לראות.