בשבת הבאה, שבת קודש, פרשת ראה, נברך אי"ה את חודש אלול.
רק לפני כ-3 שנים (הסיפור המלא בהמשך), נחשפתי לאחת מן היצירות המיוחדות, שנכתבו על תפילת "מי שעשה נסים", מתוך ברכת החודש - יצירה, שחיבר והקליט, החזן דוד רויטמן.
רויטמן נולד בשנת 1884, באוקראינה, ונפטר בגיל 59 בניו-יורק.
כבר בגיל 12 שימש כעוזרו של חזן העיירה, והוא העיד על עצמו, שהוא וילדי עיירתו ערכו בכל יום שישי לאחר סיום הלימודים, מעין ״תפילה״ בבית הכנסת, ורויטמן הילד - כשהוא לבוש בגלימה ישנה - היה משמש כחזן.
בילדותו שר במקהלתו של המנצח והמלחין, זיידל רובנר, והשפעתו עליו מורגשת ברבות מיצירותיו.
רויטמן - בעל קול טנור לירי, ומנעד רחב מאוד, כתב בעצמו את רוב יצירותיו. הוא שילב בהן בין שירה לבין אימפרוביזציה (אלתור), כך שכל משפט שיצא מפיו היה שיר, ולכל שיר ששר הייתה משמעות ברורה כשל דיבור. הייתה לו יכולת מדהימה לעבור באותה נשימה מקול ראש – "פאלסט" -לקול מלא.
רויטמן היה אחד מהחזנים-מלחינים החשובים ביותר. הוא שר כמעט אך ורק את יצירותיו שלו, אך שתיים מיצירותיו כבר זכו להצלחה בארה"ב עוד לפני הגיעו לשם בעצמו.
בקונצרט הנפלא: "תפילות דוד", שקיימנו בהיכל לפני כ-3 שנים, ביצענו את יצירותיהם של ארבעת ה"דוד-ים": קוסביצקי, ורדיגר, בגלי, ורויטמן. לכל חזן, ממשתתפי הערב, השתדלתי להתאים את היצירות המחמיאות לו ביותר בין יצירותיהם של הארבעה.
לאחר שחולק ה"שלל" התקשר אלי החזן הצעיר, נסים סאאל הודה לי, אך הוסיף:
"אופיר, זהו מופע ראשון שלי איתך ועם 'יובל' בהיכל, הייתי רוצה להביא לקהל משהו מיוחד; משהו שלא בוצע אף פעם, ושיהיה מאתגר מאוד עבורי". ניסיתי להסביר לו, שסרקתי בראשי כמעט את כל האופציות הרלוונטיות, ואני לא מכיר משהו נוסף. הוא ביקש ממני כמה ימים לבדוק ולהתייעץ לפני שנחליט סופית.
לאחר כמה ימים, הוא חזר אלי: "מה דעתך, שאבצע את 'מי שעשה נסים' של רויטמן?". "מאיפה הבאת את זה?!" שאלתי אותו. "אני מכיר לא מעט יצירות ל 'מי שעשה נסים' את זו אני חושב, שלא שמעתי מעולם!", עניתי. "בבקשה תאזין, אני אוהב אותה. היא יצירה נפלאה, יש בה סלסולים מיוחדים ומאתגרים מאוד", ואם זה לא מספיק, הוא הוסיף: "אני חושב, שעם העיבוד שלך, היא יכולה להיות יצירת מופת!".
אז עם מחמאה שכזו, לא נשארה לי ברירה של ממש... וניגשתי לשמוע את היצירה.
חיפשתי ברשת ובמאגר היצירות שלי ביצועים ליצירה, ומצאתי, בגדול, רק ביצוע אולפני אחד – של מי? של רויטמן עצמו. מעבר לכך כמעט כלום!
משמיעה ראשונה של ההקלטה, שאורכה 4 דקות בלבד, אמרתי לעצמי:
1. "יש כנראה סיבה, שבמשך עשרות שנים אף חזן לא מצא לנכון להקליט אותה..."
2. "כיצד יצירה של 4 דקות, ללא פזמון, תהיה משמעותית כל-כך במופע?!"
אך משמיעה שנייה ושלישית התחילו הדברים להתבהר לי:
1. היא לא בוצעה - כי היא באמת מורכבת מאוד, ודורשת טכניקה קולית מיוחדת במינה שהייתה לרויטמן, ולא לאחרים.
2. במילים: "חברים כל ישראל", רויטמן פוצח במנגינה קצרה שמפוספסת – צריך לפתח אותה ולחזור עליה. ובכלל, רויטמן "מריץ" את היצירה בגלל מגבלות אורך התקליט.
בקיצור, צריך לשנות, להוסיף ולהרחיב, אך יש עם מה לעבוד. החזרתי תשובה חיובית לנסים, והתחלתי במלאכת העיבוד.
האמת, נהניתי מכל רגע. נכנסתי לעומקה של היצירה, ומרגע לרגע המהלכים המיוחדים של רויטמן העלו גם אצלי רעיונות מפתיעים.😊
כשסיימתי, אפילו נסים היה מופתע. ממה? הוא לא האמין, שיצירה של 4 דקות תהפוך פתאום ל-6 דקות.😜
קהל יקר, "זריזין מקדימין", ושבוע לפני "שבת מברכים" - האחרונה לשנת תשפ"ה, אני שמח להגיש לכם את היצירה המיוחדת הזו, לאחר ה"מייקאובר" שקיבלה, עם הביצוע המהוקצע והאמיץ של החזן נסים סאאל - הכישרוני כל-כך.
שבת שלום, צפייה מהנה
0 תגובות