האווירה ברחובות כבר משתנה. חרדת הדין באוויר, הלבבות מתכווצים, וקולות השופר של אלול וחרטת ימי הרחמים והסליחות מהדהדים בקרבנו. בפתחו של יום הכיפורים, יום שמחת המחילה והכפרה, עומד היהודי ומביט לאחור על שנתו. אצל רבים מאיתנו, המבט הזה מלווה באנחה כבדה.
"שוב נפלת", לוחש הקול המוכר בפנים. "שוב הבטחת בשנה שעברה וקרסת, שוב מעדת באותם מקומות נושנים. כמה פעמים אפשר להתחיל מחדש? מה הטעם לעמוד ביום הכיפורים ולבקש מחילה, כשאנחנו יודעים בדיוק מה יקרה ביום שאחרי?". היואש הזה, ההרגשה ש"אני כבר אבוד" או ש"הנפילות שלי גדולות מדי", הוא אולי הנשק הקטלני ביותר של היצר הרע.
אבל אם נתבונן היטב בדרך שבה היצר הרע מנצח אותנו, נגלה שדווקא שם טמון המפתח הגדול לניצחון שלנו עליו.
השיטה של היצר: "מה זה כבר"
הטריז הסיני: איתות לישראל משמי סעודיה ותוכנית ההגנה
כיצד עובדת הטקטיקה של יצר הרע? חז"ל (שבת קה, ב נדה יג, ב) כבר חשפו את סודו: "כך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". היצר הרע לעולם לא יבוא לאדם ירא שמים ויציע לו לעבור עבירה חמורה באופן גלוי וישיר. הוא יודע שייתקל בחומה בצורה של יראה ורתת.
תחת זאת, היצר הרע משתמש בטקטיקה של זלזול והקטנה. הוא ניגש לאדם ואומר לו: "מה זה כבר? כולה ראייה קטנה, רק דיבור אחד של לשון הרע, רק ביטול תורה של כמה דקות. זה שום דבר, זה בקטנה". הוא מציג את החטא כעניין פעוט, כמעט חסר משמעות. האדם משתכנע, מוותר לעצמו "רק לפעם אחת", וכך נפרץ הסכר.
מכשלה קטנה גוררת מכשלה נוספת. הצעד הקטן של היום הופך להרגל של מחר, ובסופו של דבר האדם מוצא את עצמו רחוק ממה שחלם להיות, שקוע ברשת שנטוותה סביבו סיב אחר סיב, בצעדים זעירים וכמעט בלתי מורגשים.
להפוך את הקערה: הלוחמה הפסיכולוגית של היצר הטוב
אך כעת, כמחשבים חשבונות במלחמת היצר, הגיע הזמן לקחת את הנשק של היצר הרע - ולהשתמש בו כנגדו.
כשאנחנו רוצים לעשות תשובה ולהתקדם בעבודת השם, היצר הרע משנה את עורו. פתאום הוא הופך ל"צדיק" ודורש ממנו מקסימלית: "אם אתה חוזר בתשובה, אתה חייב להשתנות מקצה לקצה! לקום מחר בנץ, ללמוד 12 שעות רצוף, לא לכעוס לעולם ולא להביט בשום דבר אסור". כשאיננו עומדים ברף המטורף הזה, הוא מציף אותנו בייאוש.
כאן נכנסת לתמונה הטקטיקה הנגדית. מול הניסיון הבא, מול הנפילה הבאה, אל תנסה לכבוש את כל ההר ביום אחד. תגיד ליצר הרע בדיוק את מה שהוא אומר לך: "זה רק לעכשיו. מה זה כבר?".
כשמתעורר בך דחף לחטוא, לכעוס, או להיגרר אחרי הלב, אל תבטיח לעצמך שתתגבר מכאן ועד עולם. זה כבד מדי. תגיד לעצמך: "רק בחמש הדקות הקרובות אני לא כועס". "רק את היצר הזה, רק ברגע הזה, אני עוצר". "רק דף גמרא אחד, רק להתאפק מדיבור אחד של אבק לשון הרע".
חטוף ואכול: הניצחון שמורכב מנקודות
כשאדם אומר לעצמו "זה רק לעכשיו", הניסיון הופך לפתע לאפשרי. המשא הכבד של "לכל החיים" יורד מהכתפיים, ונותר רק הרגע הזה. ואז, אחרי שהתגברת ברגע הזה - חטפת עוד נקודה. עוד התגברות, עוד ניתוץ של רצון היצר.
וכמו שהחטאים הקטנים של היצר הרע הצטברו לחשבון גדול, כך בדיוק עובד הקדושה: "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול". כל הקפדה קטנה, כל "הבלגה" של שנייה, כל עצירת עיניים רגעית, בונה חומה בצורה של קדושה.
בפתחה של השנה החדשה, ניכנס ליום הכיפורים מתוך הבנה חדשה: אנחנו לא נלחמים במלחמות ענק דמיוניות. אנחנו נלחמים על הניסיון של הרגע הזה. נקודה ועוד נקודה, התגברות קטנה ועוד אחת. בשיטה זו, כשאנחנו מצוידים בזעיר פה וזעיר שם, נגדיל את חלק היצר הטוב, ונזכה להיחתם בספרם של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום.
מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחְשֹׂךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ, לְרֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ", וְאִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְלִמְרוֹד וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ, לֹא סָגַר בַּעֲדָם דַּלְתֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ו): "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה". וְנֶאֱמַר (ירמיה ג, כב): "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם".
0 תגובות