גדולי ישראל בבית-חולים: סגולה לרפואתם

רבינו רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצוק"ל היה רגיל לעורר בני אדם להתפלל על צרתם.

וכך אמר: כל תפילה שמתפללים כל יום אינה אלא מדרבנן, לרוב הפוסקים, אבל תפילה בעת צרה היא היא התפילה המחויבת מדאורייתא...

ובמכתב הדרכה כיצד לנהוג "יום תפילה" בישיבה, כותב רבנו: "ראוי לומר אבינו מלכנו אחר שחרית, ולא להרבות יותר, כדי שלא לבטלן מתלמוד תורה, ואחר המנחה שלא יהיה ביטול תורה יכולים להוסיף קצת תפילות או איזו מזמורי תהילים" (קריינא דאגרתא ח"ב סי' ס"ז)

כשמרן הרב מבריסק זצ"ל שכב על ערש דווי, נסע רבנו הסטייפלער זצוק"ל למירון להעתיר עליו. ובערב יום-כיפור תש"כ, באו אליו ואמרו לו שהמצב של הרב מבריסק חמור מאוד, ואמר שאין לו כל כך מה לעשות, אבל מ"מ אמר: ניסע לקברו של החזו"א! הם נסעו ומצאו את ביה"ק נעול. רבנו בזריזותו קפץ מעל הגדר וניגש להתפלל אצל קבר גיסו מרן החזו"א זצ"ל.

וכשהיה מרן גאב"ד טשעיבין זצ"ל שוכב על ערש דווי, כתב מכתב מיוחד להתפלל עליו. והניחו בבית המדרש לדרמן בב"ב.

גם כשנחלה הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, יצא בקריאה להתפלל ולהעתיר עבורו.

וכך היה גם בעת חוליו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל. וכולם באו בס' "קריינא דאגרתא" (ח"א סי' ס"ח ס"ט).

ת"ח גדול, שחלה במחלה קשה רח"ל, נכנס אל רבנו הסטייפלער זצוק"ל, וביקש על נפשו. אמר לו רבנו: חז"ל מונים ב"אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב: ביקור חולים, הכנסת כלה, ולוויית המת"( שבת דף קכ"ז). ולכאו' מדוע הכניס התנא הכנסת כלה בין ביקור חולים ללוויית המת אלא אם רצונך להיחלץ מביקור חולים ומהלוויית המת... עשה את מה שנאמר ביניהם: הכנסת כלה! ובכך תבוא עליך הישועה, וכך הווה.

כשבאו אל רבנו הסטייפלער זצוק"ל תלמידים של צדיק מפורסם, לבקש עליו שהוא חולה ורבים צריכים לו, אמר רבנו: אין לבקש עבור ש"רבים צריכים לו" כי אז מעיינים בשמים אם אכן כך הוא שא"א להסתדר בלעדיו, ועלולים להפסיד ח"ו...

רבנו הסטייפלער זצוק"ל התרעם מאוד על "המאדע" שנתפסה גם אצל ציבור הבני תורה, אשר על כל דבר קטן, תיכף רצים לבקש ברכה, ומבזבזים ע לזה זמן יקר של ביטול תורה וקיום מצוות, אמנם, הוסיף רבנו, יש עניין לבקש ברכות, אבל את העיקר שוכחים, והוא, התפילה של החולה עצמו וכל הקרובים אליו, שתפילתם היא יותר אמתית וכנה ומתקבלת יותר.

כאשר אירעו כמה מקרים רעים רצופים, שנוספו כמה אנשים ונשים בגיל צעיר ובסיבות נוראות רח"ל, הוציא רבנו מכתב קריאה ובה נאמר:

"וודאי מן הראוי לבדוק את המזוזות, ואשר ימצאו פסולים לקבוע במקומם מזוזות כשרות, שהתורה אמרה עליהם "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", ובכלל לשפר דרכיו ולהרבות בתורה ובמעשים טובים- שהם כתרים בפני הפורענות, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה"(קריינא דאגרתא ח"א סי' קס"ד).

מופת נורא

סיפר מו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א:

שמעתי מעשה מאדם אחד שהיה תלמיד בישיבת ברנוביץ, שסיפר לו בחור אחד, שהוא פגש פעם אדם באיזה מקום, ואותו האיש ראה מהברת האידיש של אותו בחור, שמסתמא בא מהעיר מינסק, שההברה בה דיבר היתה כמו של האנשים ממינסק...ושאלו על כך, ואמר לו שאמנם הוריו הם ילידי העיר מינסק... ואמר לו אותו האיש, שא"כ יכול הוא לספר לו מעשה שהיה עם "הפוסק ממינסק", שידוע בפי כל, שהמורה הוראה במינסק היה אדם גדול מאוד, וכן בעל מופת נורא...

פעם היה מעשה שאימא לעשרה ילדים, הייתה חולה מאוד, ונטתה למות...ואף עיניה היו סגורות כבר...וכשהגיע האבא ממלאכתו, וראה המצב, אסף את בני הבית, ואמר להם שעוד מספר רגעים תמות האימא ... וכששמעו זאת הילדים הרימו קולם בבכי וזעקות...ושמעה זאת השכנה, ורצה לתוך הבית לדעת מה קורה...וכשראתה את העניין, מיהרה וקראה לרופא, לבוא ולרפאות את אותה אישה...

וכשהגיע הרופא, ראה שהאישה עדיין נושמת, וליבה דופק אך גם הרופא אמר, שאינו יודע מה לעשות כדי לעזור לה, ולהצילה ממוות, והלך משם...לקחה השכנה את הילד הקטן מבני הבית, ורצה עימו דרך חצרות ורחובות קטנים, עד שהגיעה לבית אחד, ושם פתחה את הדלת, ודחפה את הילד לתוך הבית...

הילד ראה חדר חשוך מאוד, ולא ידע היכן הוא נמצא... רק ראה בסוף החדר איש זקן, וכן זקנה יושבים באור חלוש, והזקן היה לומד ביגיעה עצומה...וכשראו את הילד, שאלו אותו לסיבת בואו... והנה החל לבכות, ולספר את המעשה עם אימו שהיא חולה ונוטה למות תוך זמן קצר...

הזקן הנ"ל היה המורה הוראה דמינסק, ואמר לילד שלא ידאג, כי אמו לא תמות...רק זאת יעשו, שמיד כשיחזור לביתו, ישתדל למצוא מהמלבושים של אמו, דבר שיש לה זוג מזה כגון ב' זוגות נעלים, או ב' שמלות וכדו' ותיתן אחד מהם לעניים...

וכך עשה הילד, שהלך למצוא מבגדי אמו, דבר שיש לה מזה שנים [וזה שסיפר המעשה, אינו זוכר אם הוא מצא או לא, אך הילד השתדל למצוא, כך זוכר מספר המעשה] ולאחר חמש עשרה דקות ארע פלא, שהאם הסתובבה, ופקחה את עיניה, והתאוששה במקצת, ותוך זמן קצר הבריאה לגמרי...

שינוי השם

סיפר לי מו"ר הגרמ"ד הלוי סאלאווייציק שליט"א, כפי שהוא שמע מבעל המעשה עצמו:

סיפור המעשה אירע בשנת תשי"ט, בנו הקטן של המספר, כבן השנה, חלה בכמה מחלות, והכניסוהו לבית החולים, ושם היומטפלים בו, אולם כל מאמצי הרופאים לא הועילו, ומצבו המשיך להתדרדר, והיה מועבר מבית חולים אחד למשנהו במשך כשישה חודשים, כאשר מצבו כל הזמן ממשיך להתדרדר מדחי אל דחי...

עד כדי כך שביום שישי אחד, אמר הרופא המטפל לאבי הילד בבית החולים "ביקור חולים", "אנו עשינו ככל יכולתנו, מעתה אין לנו אלא לצפות לניסים גלויים שיצילו את הילד"...

האיש הנ"ל יצא מבית החולים בהרגשה קשה ביותר, ועלתה אפילו המחשבה במוחו שיותר אין לו למה לבוא לבית החולים... הוא היה עצוב ומדוכדך, והחליט לשים פעמיו לעבר ביתו הסמוך של מרן הגרי"ז זצ"ל...

היה זה בשעה שתיים וחצי אחרי הצהרים בערב שבת, וכשדפק על הדלת, פתח לו אחד הבנים ושאלו לרצונו... כשאמר לו את סיבת בואו, הורה לו להמתין, כי הרב זצ"ל נמצא באמצע האוכל...[הערת הכותב - סיפר לי בעל המעשה, כי זכור לו שהיה מופתע לראות את מרן הגרי"ז זצ"ל יושב ואוכל ארוחה ביום שישי אחרי הצהרים...אולם כאשר שאל לאחר שנים את בן מרן הגרי"ז- הגרמ"ד הלוי שליט"א לפשר הדבר, אמר לו שכך היה נוהג מרן הגרי"ז כל השנים...אולם יש לידע כי היה זה ה"פת שחרית" של מרן הגרי"ז...]

כאשר נכנז אל מרן הגרי"ז זצ"ל, וסיפר לו כל הענין, אמר שברצונו לעשות לילד "שינוי השם", ולהוסיף לבנו את השם "רפאל"...תיכף ששמע מרן הגרי"ז את זאת אמר"לא!!!...

ושאל אותו מהו שמו של הילד?...ואמר לו ששם הילד הוא "חיים שלמה", אמר לו מרן הגרי"ז אם כן תוסיף לילד את השם "יוסף", ומעתה יקרא שמו בישראל "יוסף חיים שלמה"...ובירך מרן הגרי"Z אותו שיהיה לילד ""יוסף חיים שלמה" רפואה שלמה במהרה...

והנה הלא יאומן קרה, ובעזרת השם, ורוב חסדיו הגדולים, לאחר יומיים בלבד, היינו ביום ראשון, אמר לו אותו רופא "הנך יכול לקחת את הילד הביתה, הוא הבריא לחלוטין... ומעתה אם הוא ישאר בבית החולים, יהיה בסכנה להידבק ממחלותיהם של ילדים אחרים, ועל כן הוציאוהו מיד מבית החולים"...

ויהי רצון שנתחזק ביראת שמיים ולא נסבול את צער השכינה ונזכה במהרה למשיח צדקינו אמן.