"מרוקו פוגשת את ירושלים, המסורת פוגשת את הדור הצעיר - והמופלטות כבר על האש", כך פתח יוסי עבדו את משדר המימונה החגיגי והמרכזי של 'כיכר השבת', ומה שהגיע אחר כך היה ים של תורה, זיכרונות, סגולות, מנהגים ורגעים שנחרטים בזיכרון.
מהות המימונה לפי שלושה פירושים, מסורת הלימוד במרקש עם סיפורים שלא שמעתם, 6 מנהגי השולחן ומה כל אחד מסמל, סוד שם המופלטה, הסיפור המלא של הבאבא סאלי על הפרימוס, סגולות מהגמרא לפרנסה, מלח ספירת העומר, המימונה שהשתבשה ואזהרת הרבנים, והרגע המרגש שבו הרבנים בירכו את הקהל.
במשדר המימונה המרכזי משתתפים:
הגאון רבי אליהו אברג'ל - ראש אבות בתי הדין, חבר בית הדין הגדול, מחבר שו"ת "דיברת אליהו" ארבעה עשר חלקים ופוסק ההלכה הבכיר למנהגי מרוקו בארץ ובעולם
הגאון רבי משה בן אבו - רב שכונת גילה בירושלים במשך ארבעים ושמונה שנים, ראש מוסדות "יד אשר", מחבר כחמישה עשר ספרים
הגאון רבי אליהו אילוז - רבה של העיר אור עקיבא, מחבר "מרכבות אליהו", שסיפר לנתניהו את סוד המופלטה
המקובל הרב אורי חנניה אלנקוה - מבאר "ספר המלכות", שחשף את הסגולה מהגמרא שאומרים 17 פעמים ומחלק מלח עומר לקהל כל שנה
הרב מרדכי ביטון - יו"ר ארגון "ודיברתם בם", קירוב בדרכי נועם
על המופלטות: הרבנית יהודית שושן - נכדת הבאבא סאלי, והרבנית ג'סיקה כהן ממסעדת "פירס" ירושלים, למנהגי מרוקו
על המוזיקה: רפאל אוחנה ומאיר שטרית, והקלידן רם חדד
הקהל באולפן שהפך להיות חלק חי מהמשדר - קיבל ברכות אישיות מהרבנים (כולל ברכת חסה על הראש!), שאל שאלות שהעשירו את השיחה, והבטיח בסוף לפתוח את הבתים ולהמשיך את מסורת המימונה.
המיוחדים מהמשדר >>>
• מהפרימוס של הבאבא סאלי ועד הלב של ג'סיקה | הסודות של המופלטה והמתכון המנצח
• המוזיקה של המימונה: חגיגה מרוקאית שלא תמצאו באף מקום | צפו
לימוד התורה במרקש
"הרב שלום כהן בחן אותי בתוספות של פרק 'אף על פי' בכתובות – וישר התקבלתי לישיבה גדולה. מי מתחיל תוספות? אלה שגמרו בית ספר עדיין לא יודעים מה זה. אבל שם במרקש, היה לימוד מיוחד, כבר בגיל צעיר היו יודעים גמרא"
יוסי עבדו פתח בשאלה שהניחה את היסוד לכל הערב: "כבוד הרב אברג'ל, אתה זכית ללמוד במרקש?". הרב אברג'ל: "נכון. אצל הרב משה בן אבו שהיה מראשי ישיבת 'נווה שלום' במרקש. הרב הגיע מצרפת, תוסס כולו, הביא את כל החמימות של ברינואה למרקש. היה מלמד במסירות נפש ועומד על כל נקודה ברש"י ובתוספות. היינו לומדים מתשע בבוקר עד תשע בלילה. אין. אחר כך הולכים לישון".
"באיזה גיל?", שאל יוסי. "מגיל תשע". הרב בן אבו חייך: "הוא היה המצטיין! עד כדי כך שפעם בא חכם דהן עליו השלום, ראה שאני מלמד אותם קצות החושן. אמר: 'מה הם מבינים?', אמרתי: 'בבקשה, תבחן'. הוא בחן והיה המום".
הרב אברג'ל הוסיף מזיכרונותיו האישיים: "גם אני למדתי במרקש בגיל תשע. הלימוד היה אינטנסיבי, משעה תשע בבוקר ועד תשע בלילה. לא עצרנו. גמרא, תוספות, ראשונים. זה לא היה לימוד - זה היה חיים".
מה הסוד של תורת מרוקו?
"כל מרקש כולה לימוד. אין דבר כזה בטלנים. הסוחרים ידעו תורה, ידעו גמרא - ומדקלמים אותה".
הרב אברג'ל: "כשהיינו חוזרים מהישיבה ועוברים ברחוב במלאח - כולם יהודים, המלאח עם חומה ודלתות, עולם בפני עצמו - אחד שם יש לו חנות וזה יש לו חנות פה. בין גברא לגברא אחד שואל את השני: 'רבי דוד, תסתכל על הדיבור הזה של האבן עזרא, מה דעתך עליו?', הסוחרים ידעו תורה, ידעו גמרא. כל מרקש כולה לימוד – אין דבר כזה בטלנים".
הרב בן אבו הוסיף: "רבי יעקב בן חמו עליו השלום - תלמיד חכם גדול במרקש, רבו של הבאבא מאיר. הבאבא סאלי לקח אותו שילמד את הבאבא מאיר – והוא היה סוחר בדים. לא ראש ישיבה. סוחר בדים. עכשיו יצא ספר שלו על התלמוד בכמה כרכים".
הרב אברג'ל: "הבעל שם טוב אמר לתלמידיו: 'לא רק אור החיים – יש כזה מכל כפר במרוקו', מכון בן צבי לבד מחזיק למעלה מ-12,000 כתבי יד של קבלה והלכה ממרוקו. כל ענייני קבלה היה בסתר".
מהי המימונה? שלושה פירושים שלא שמעתם
"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל – ועבר חודש ניסן ולא נגאלנו. לא להתייאש. חוגגים, שרים, פותחים בתים. זה המימונה".
הפירוש הראשון - אמונה:
הרב משה בן אבו הסביר שהדברים הכי חשובים באים תמיד בסוף. האדם נברא בסוף הבריאה. השבת - בסוף ימי המעשה. קריעת ים סוף - בסוף, ושם הגיעו לאמונה: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו,. כך גם המימונה באה בסוף פסח - מלשון אמונה. "כתוב 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל' - עבר רוב חודש ניסן ולא נגאלנו, אנחנו לא מתייאשים. חוגגים, שרים, פותחים בתים. בלי אמונה אין כלום. זה השורש של המילה מימונה - מלשון אמונה".
הפירוש השני - מזל ושידוכים:
הרב אברג'ל הביא את דברי הרב יוסף בן נאים מפאס בספרו "נוהג בחכמה" על הסכנה של ייאוש, "כתוב 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל'. עבר חודש ניסן ולא נגאלנו - אולי נכנסים לייאוש? לא. חוגגים, שרים, פותחים בתים ואומרים שאנחנו מאמינים. זה המימונה".
הרב הוסיף: "ה'מימון' מסמל גם מזל. ולכן כמעט כל השידוכים במלאח היו במימונה - משפחות היו מבקרות, ואם זה מתאים לזה - מיד עושים 'ואתם הדבקים'. זמן מסוגל לפגישת נשמות".
הרב בן אבו: "בליל המימונה המשפחות פתחו בתים לרווחה. לא רק ביקור - הייתה מטרה. ההורים מסתכלים, שואלים. אם מתאים - מתקדם מהר. משפחות שהכירו בליל המימונה, עד חנוכה כבר חתונה".
הרב אורי חנניה חידד: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, וכך גם פרנסתו. קריעת ים סוף הייתה בשביעי של פסח - והמימונה שנופלת ממש אחריו היא הזמן המסוגל ביותר בשנה לשניהם".
הפירוש השלישי - אחדות:
הרב אילוז הסביר שבפסח היו שהחמירו ולא אכלו זה אצל זה. במימונה כולם אוכלים יחד - עשיר ועני, מחמיר ומקל - מתוך קירוב לבבות. יש מפרשים שזהו גם יום פטירתו של אביו של הרמב"ם - רבי מימון, שחי בפאס.
המימונה, אם כן, היא תגובה רוחנית אדירה. במקום ייאוש - שירה. במקום הסתגרות - פתיחת דלתות. במקום ציפייה פסיבית - אמונה פעילה.
איך היתה המימונה האמיתית במרקש?
"ממש כמו מתן תורה מחדש. אין שינה כל הלילה. אחדות, אהבה - אי אפשר לתאר".
הרב אברג'ל: "כל המלאח שמנה קרוב לחמישים אלף יהודים - לא ישן כל הלילה. ביקורים בלי סוף עד שעות הבוקר. אחדות, אהבה, אי אפשר לתאר. היה קול רעש גדול - ממש כמו מתן תורה מחדש"
הרב בן אבו: "כל הבתים פתוחים לרווחה. אין בית סגור. נכנסים, מכבדים במופלטה ובחלב ומברכים. ישבנו כמה דקות, ברכה - ויצאנו לעוד בית".
הרב אברג'ל הוסיף פרט נדיר: "למחרת המימונה כולם צועדים למאגר המים של המלך - 'אל-מנארה'. מאות ואלפים בשירה. מגיעים, פושטים נעליים, נכנסים למים עד הברכיים. לוקחים חופנים מים, מניפים ומשליכים מאחורה: 'שכל הכובד ילך!' קראו לזה 'בו-לעגז' – הסרת העצלות.. אחר כך ישר לקברי צדיקים. המטרה: אמונה".
גדולי מרקש
"מרקש בק' - מר וקשה. ומרקש בכ' - ראשי תיבות: מורא רבך כמורא שמיים. שניהם אמיתיים".
הרב אלנקוה שיתף פתגם שסיפר לו מורו הרב סעדיה לביא נחמני, מחכמי מרקש: "מרקש בק' - מר וקשה. הכוונה שהיו כל כך חריפים שאי אפשר היה להתמודד מולם בדברי תורה – קושיות ושאלות עמוקות שקשה לענות עליהן. ומרקש בכף - ראשי תיבות 'מורא רבך כמורא שמיים'. שניהם אמיתיים".
הרב אברג'ל חיזק: "כל ישיבת 'נווה שלום' במרקש - כל העיר היתה חלק ממנה. כשהיית יוצא מהישיבה, הלימוד המשיך ברחוב. לא היה גבול בין ישיבה לחיים".
הרב בן אבו על שיטת הלימוד: "עמדנו על כל נקודה ברש"י ובתוספות - לא זזים עד שמבינים. ככה נוצרו גדולי תורה".
מה יש בשולחן המימונה?
"אבי המשפחה מניח חסה טבולה בחלב על ראשך ואומר: 'אורך ימים ושנות חיים ושלום' - בניגון מיוחד. ומוסיף: 'תרבחו ותסעדו'".
הרב אילוז עבר על כל פריט ופריט ששמים בשולחן המימונה:
- תמרים עם אגוזים ושקדים: מערבים יחד, מברכים "בורא פרי העץ". אבי המשפחה נותן לכל אחד מילדי המשפחה - ביטוי לשפע ולאחדות המשפחתית.
- דבש וחמאה - סמל למתיקות ולשפע.
- נענע וחסה: הנענע - הצמיחה שלה קלה ומהירה. כמו שרש"י כותב לגבי לוביה ורוביה בראש השנה - שהכל יהיה קל ונעים ללא עיכובים.
- חסה, חלב, קמח ושמן לברכה: ברכת החסה - לוקחים עלה חסה, טובלים בחלב ובקמח, ואבי המשפחה מניח על ראש המתברך ואומר בניגון מסורתי מיוחד: "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך" - ומוסיפים בערבית 'תרבחו ותסעדו'. במשדר עצמו הדגים הרב את הברכה על הקהל שבאולפן – אנשים ניגשו בהתלהבות וקיבלו ברכה.
- דג קרפיון: סימן ל'פרו ורבו', עין הרע אינה שולטת בדגים. גם סימן לשידוכים - כמעט כל השידוכים במלאח היו בליל המימונה, בביקורים שבין המשפחות.
- פול ירוק עם מטבעות כסף ושמן בקמח: שמים פול ירוק בתוך קמח עם מטבעות כסף ושמן - סגולה לשפע ופרנסה טובה לכל השנה.
- שיבולים: נוהגים לשטוח שיבולים בבתים ולהניח שיבולת על הראש - לסימן שנת שובע - על פי הגאון רבי חיים פלאג'י.
סוד המופלטה - "מול פלטה"
"סיפרתי לנתניהו. הוא אמר: 'פעם ראשונה שאני שומע זאת'".
הרב אליהו אילוז גילה את הסיפור ההיסטורי: "הייתה גזרה על יהודי מרוקו שלא להכין מצות. יהודי מרוקו לא ויתרו - המצווה היחידה שנשארה לנו מדאורייתא היא מצוות אכילת מצה. איך נוותר? הכינו מצות רכות בסתר - 'תנורת'. כשהסולטן רצה לבדוק, היה מהלך שלושה ימים עד שהגיע - ואז כבר היה מוצאי פסח, ליל המימונה.
"לקחו קמח ומים, נתנו לזה שיחמיץ לגמרי, וטיגנו. הראו לסולטן שמדובר בחמץ גמור - כלומר שלא אפו מצות כלל בפסח, בזכות זה התבטלה הגזרה. לכן קראו לה 'מופלטה' - שתי מילים: 'מול פלטה' - בעלת הפליטה, שבזכותה הייתה פליטה ליהדות מרוקו".
הרב הוסיף בחיוך: "סיפרתי זאת לראש הממשלה בנימין נתניהו, שמגיע כל שנה למימונה. הוא אמר: 'פעם ראשונה שאני שומע זאת'. ברוך השם".
הרב ביטון הוסיף ממד הלכתי חשוב: "הרמ"א כתב שהיו עושים הבדלה על שכר במוצאי פסח - כדי להראות שלא נמנענו מחמץ כי לא היה, אלא כי התורה אסרה. ועכשיו אוכלים חמץ בשמחה, שלא יעברו על 'בל תוסיף'".
הרב אורי חנניה הוסיף: "יהודי מרוקו ברוב הקהילות היו מחמירים מאוד בפסח - לא אכלו קטניות יבשות, רק ירוקות. המופלטה היתה גם 'אנחת רווחה' - אחרי כל החומרות של פסח, הנה עכשיו אוכלים בשמחה".
סוד הכנת המופלטה עצמה נחשף באולפן בידי הרבנית ג'סיקה כהן ממסעדת "פירס" ירושלים - שניהלה מסעדת מאכלים מרוקאיים במרקש ועלתה לארץ בעקבות השביעי באוקטובר, ובידי הרבנית יהודית שושן, נכדת הבאבא סאלי. "לא כל אחת יודעת להכין מופלטה כמו שצריך", אמרו. "יש כאן אמנות שעוברת מאם לבת".
הריח של הקמח המעורבב עם המים מילא את האולפן. הרבנית ג'סיקה: "הקמח בטמפרטורה נכונה, המים פושרים, והיד עובדת מהר אבל עדין". הרבנית יהודית: "סבתי אמרה - מופלטה זו תפילה. כל תנועה היא ברכה".
כך מכינים מופלטה - המתכון של אמונה
הרבנית ג'סיקה כהן חושפת את המתכון הביתי והמדויק שלה. זהו מתכון ללא שמרים, המבוסס על לישה נכונה, סבלנות והרבה שמן.
המצרכים:
- 1 ק"ג קמח מנופה
- 700 מ"ל מים
- 2 כפיות סוכר
- 1 כפית מלח
- שמן לשימון, פתיחה וטיגון
אופן ההכנה:
- הלישה: מערבבים בקערה או במיקסר את הקמח, הסוכר והמלח. מוסיפים את המים בהדרגה. לשים לפחות 10 דקות עד שהבצק אחיד, אלסטי ורך מאוד - "כמו מסטיק".
- המנוחה: יוצרים כדורים קטנים מהבצק. מצפים כל כדור בשמן ומניחים במגש משומן. מכסים בניילון נצמד (במגע ישיר עם הכדורים) ומשאירים למנוחה של שעה לפחות.
- הפתיחה: לוקחים כדור בצק ופותחים אותו על משטח משומן היטב, עד שהוא הופך לדק ושקוף ככל האפשר. השמן שנספג מבטיח מופלטה רכה.
- הטיגון - שיטת "הערימה": מחממים מחבת היטב. מטגנים את המופלטה הראשונה עד הזהבה. בזמן שהיא מיטגנת, פותחים כדור נוסף, מניחים אותו מעל המופלטה הראשונה שבמחבת והופכים את שתיהן יחד, כך שהחדשה נוגעת במחבת. ממשיכים כך עד לסוף הבצק, ומתקבלת ערימה חמה ורכה.
- הגשה: מגישים חם עם חמאה ודבש - "זכר לאמונה של יציאת מצרים", כפי שמזכירה ג'סיקה.
בית הבאבא סאלי במימונה
"אצל הבאבא סאלי לא היה חמץ במימונה כלל. שבוע שלם אחרי פסח לא מכניסים חמץ לבית".
הרבנית יהודית שושן, נכדת הבאבא סאלי, חשפה: "שבוע לפני המימונה מוציאות שטיחים מיוחדים מהמחסן - עבים, מהודרים. מכסים את כל הקירות והרצפה. ספסלים בבדים אדומים וירוקים, כריות רקומות, הרבה ירוק. ריח הנענע מילא כל פינה. אבל אצל סבי אפילו לא פירור חמץ. סבי ישב, מקבל אנשים, שם יד על ראש כל אחד, מברך בקול. כל אחד הרגיש החשוב ביותר - אבל אצל סבי לא היה חמץ במימונה כלל. ועד היום אמי מקפידה לא להכניס חמץ לבית שבוע שלם אחרי פסח.
"הוא כבר היה בן שבעים, עשה הכל בעצמו. הפשטות והגדלות יחד - למדתי הרבה הרבה".
הרב אברג'ל שיתף סיפור אישי שנחרט בזיכרונו: "כשהבאבא סאלי גר באשקלון, בעיר העתיקה הנקראת מגדל, היינו כמה בחורי ישיבה. היה לנו תורנות לישון אצלו בכל מוצאי שבת. במוצאי פסח, לאחר חצות, הוא מכין בעצמו את המופלטות. ביקש ממני לבוא לעזור.
"חשבתי שיש לו תנור - ראיתי: פרימוס ומחבת. 'תשפוך לי מים', שפכתי מים בצלחת וככה הוא עושה - אני זוכר את האצבעות שלו - מערבב במהירות. אמר: 'תמשיך לערבב כדי שלא יחמיץ - כל זמן שמערבבים זה לא מחמיץ'. הוא לקח את העיסה, שם במחבת. רק הוא ואני לבד. עשה אחת, שנייה, שלישית לשם מצת מצווה.
"הוא כבר היה אז בן שבעים. הגדלות והפשטות שהוא עושה הכל בעצמו – פלאי פלאות. למדתי הרבה הרבה איך גדולי תורה נוהגים".
המימונה שהשתבשה? - מאז ועד היום
"הרב אלמליח תפס אותי בצד ואמר: 'למה אתה מקטרג עליהם?' זה לימד אותי - שומרים על המסורת בלי לקטרג".
הרב אילוז: "כשאנחנו רואים שלוקחים את המימונה לכיוונים לא חיוביים, להוללות וחלילה לערבוביה של גברים ונשים - על זה כבר צעקו גדולי הדורות".
הרב בן אבו סיפר: "פעם עשיתי מימונה והבאתי את הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרב אמר לי: 'עשית את זה כדי למנוע אנשים שלא ילכו למקומות מעורבים. תמשיך. שתשמרו על מסורת אבות'".
הרב אורי חנניה שיתף סיפור שלימד אותו ענווה: "ערכתי מימונה בירושלים לפני כ-40 שנה. הבאתי את הרב אברהם אלמליח מדימונה, מחכמי מרקש. אמרתי: 'ברוך השם שאנחנו כאן ולא בפארקים'. הרב תפס אותי בצד ואמר בשקט: 'למה אתה מקטרג עליהם?', זה לימד אותי לכל החיים - שומרים על המסורת, אבל בלי לקטרג על אחרים".
הרב אברג'ל תיאר את הדגם הנכון - עיר סלא: "יצאו מבתי הכנסת כולם בשירה ומלווים את ראש אבות בתי הדין עד לביתו. נכנסים אליו, הוא מטביל תמר עם אגוז ושקד בדבש ונותן לכל אחד ואומר 'תרבחו ותסעדו'. זו היתה המימונה האמיתית".
שמירת המסורות
"למילה 'אדם' אין רבים בעברית, כי עם ישראל הוא עם אחד".
הרב בן אבו: "כתוב 'אתם קרויים אדם' - בלשון העברית יש יחיד ורבים לכל דבר: איש-אנשים, גבר-גברים. למילה 'אדם' אין רבים. כי עם ישראל הוא עם אחד. ובמימונה במרוקו - גילו את זה. עשיר ועני, לא משנה. כל אחד נפגש, כיבד בברכה, בשמחה, באהבה".
הרב אברג'ל הוסיף: "המימונה הפכה לחג של כל עם ישראל - מרוקאים, תימנים, אלג'יראים, ספרדים, עיראקים. כולם. משהו מושך את המימונה בכולם כי האמונה שייכת לכולם".
"ראיתי אלפי צעירים בהילולה - בקיאים בכל הפיוטים ממש כמו זקנים".
הפיוטים של מרוקו
המשדר נפתח ונסגר בפיוטים - רפאל אוחנה ומאיר שטרית עם רם חדד. רפאל פתח ב"יפה ותמה" של רבי שלמה אביטבול - פיוט שכמעט נעלם לפני 20 שנה. הקהל הצטרף מילה במילה. מאיר המשיך ב"אשרך מרוקו", "בליל המימונה".
הרב אילוז: "לפני שלושים-ארבעים שנה אמרו שהכל נשכח. הייתי לפני כמה חודשים בהילולת רבי יצחק במרוקו - ראיתי אלפי צעירים מכל העולם, בקיאים בפיוטים ממש כמו זקנים. זה עבר דרך הבית, דרך השמחות. המורשת מתחזקת.
"הפיוט 'יפה ותמה' של רבי שלמה אביטבול - לפני עשרים שנה כמעט לא הכירו אותו. היום כולם יודעים אותו. המורשת ממשיכה ביתר שאת".
הרב אורי חנניה הוסיף: "ראוי לציין את הרב אליהו רפאל מרציאנו - הראשון שכתב ספר על מנהגי מרוקו ומנהגי המימונה". (יוסי עבדו צין כי הרב מעל גיל תשעים, רצה להגיע למשדר אך לא חש בטוב. "אנחנו מאחלים לו מכאן רפואה שלמה ובריאות").
סגולות המימונה
סגולה לפרנסה מהגמרא - 17 פעמים
"המקור הוא מהגמרא בפסחים. סגולה בדוקה ומנוסה – הרבה יותר טוב מלוטו".
הרב אורי חנניה חשף סגולה שמקורה בתוספות הרא"ש (פסחים קיא): לומר שבע עשרה פעמים "שָׂרָה דְּעַשִׁירותָא נָקִיד שְׁמָהּ" - השר של העשירות, נקיד שמו.
"האמת שלא ידעתי את המקור, עד שמישהו שלח לי פסקה מתוספות הרא"ש שמביא את הגמרא בפסחים קיא: 'אסתרא דמזוני נקיד שמיה, ואסתרא דעניותא נבל שמיה'. סגולה בדוקה ומנוסה שמקורה בגמרא. אם רוצים לדייק - אומרים אותה בלילה הראשון של ספירת העומר, שנופל בליל המימונה".
סגולת המלח - קמיע מומחה לכל השנה
"השדים אינם יכולים להתקרב לבן אדם שיש לו מלח או ברזל. לכן מחלקים שקיות מלח במימונה".
הרב בן אבו: "המלח הוא ברית מלח עולם - לא מסריח ולא נרקב. מאחלים שהברכה תהיה קיימת כמו המלח".
הרב אברג'ל: "לפני שסופרים את העומר יוצאים בלילה לשדות לקצור. בשדות מצויים שדים, והשדים אינם יכולים להתקרב לבן אדם שיש לו מלח או ברזל. בילדותי ההורים היו אומרים: 'קח איתך מלח, קח איתך סכין'. הבן איש חי מביא זאת להלכה. לכן מחלקים שקיות מלח במימונה - ויש להחזיק אותן לאורך כל ספירת העומר"
יוסי עבדו הוסיף מהניסיון האישי: "אני מחלק מלח עומר לקהל כל שנה. הנה קופסה שלי מתשפ"ד. ב-א' לעומר לוקחים מלח, קוראים עליו שלושה מזמורים, ספירת העומר ותפילה - ומחלקים לבני הבית. מועיל כמו קמיע מומחה לעין הרע, לפרנסה, לזרע של קיימא ולכל דבר רע".
"קשה זיווגו כקריעת ים סוף"
הרב אורי חנניה: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף וקשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף. קריעת ים סוף הייתה בשביעי של פסח - החיתום. הכל הולך אחרי החיתום. ולכן המימונה, שנופלת ממש אחרי שביעי של פסח, היא הזמן המסוגל ביותר בשנה לשניהם: לפרנסה ולשידוכים".
הכנה למתן תורה: מפסח עד שבועות
"בכל שבת ספר אחר: קהלת, משלי, פרקי אבות. הכנה רוחנית לקבלת התורה".
הרב ביטון: "תלמידי רבי עקיבא מתו על שלא נהגו כבוד זה בזה. הלשון 'זה בזה' - 'זה' בגימטריא 12, 'בזה' 14, ביחד 26 - שם ה'. אם נכניס בינינו את הקדוש ברוך הוא - זו התקופה לאחדות ואהבה. כל יום שאדם סופר את העומר הוא סופר את הנשמה שלו. חשוב לעשות תזכורות ולא לאבד יום אחד".
הרב הוסיף על פי הרב חיים פלאג'י: "יש עוד טעם - תלמידי רבי עקיבא לא רצו ללמד תורה לאחרים. רבי עקיבא בעצמו אמר: 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה'. תלמידיו ידעו אבל לא יישמו, לכן פסקה המגפה רק כשהתחילו ללמד".
הרב אורי חנניה: "מהמימונה ועד שבועות היו לומדים בכל שבת ספר אחר: קהלת, משלי ופרקי אבות - כהכנה רוחנית לקבלת התורה. המימונה היא יריית הפתיחה של תקופה שלמה".
הרב ביטון: "אמרנו בליל הסדר בדיינו: 'אילו הוציאנו ממצרים ולא נתן לנו את התורה - דיינו'. אם לא באנו להר סיני בלי תורה מה דיינו? הפסוק 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - שם זכינו לאחדות. גם אם היינו זוכים לאחדות בלי תורה - דיינו, על אחת כמה וכמה שיש תורה".
לסיום, מסר לדור הצעיר
הרב בן אבו: "בקברי הצדיקים שהיו הולכים אליהם למחרת המימונה, המטרה היתה להחדיר בנו אמונה. לא לבקר בפארקים. לא להצטלם. אמונה. קברי צדיקים. תפילות".
הרב אברג'ל: "המימונה היא לא אוכל ומוזיקה - היא ברכה, קשר, הרב שמניח יד ומברך. זה מה שאנחנו צריכים לשמור".
הסגולות שתוכלו לקיים:
- לומר שבע עשרה פעמים "שרא דעשירותא נקיד שמיה" - סגולה בדוקה לפרנסה מהגמרא.
- חסה עם חלב וקמח על ראש המתברך - ברכת "אורך ימים ושנות חיים ושלום".
- לקחת מלח לספירת העומר ולשמור לכל 49 הימים - לשמירה מעין הרע ולפרנסה.
- קברי צדקים ותפילות ביום הקדוש הזה שבו השפע פתוח.
המימונה היא חג של אמונה וקירוב לבבות – לא אירוע, אלא ברכה מלב אל לב. תרבחו ותסעדו – שנה טובה לכל בית ישראל.
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: למי עזוז
- בימוי: נריה סעדיה
- הפקה: איציק אוחנה
- מפיק: אשר רוט
- עריכה: שלמה רוטנברג
- עיצוב אולפן וניהול מחלקת מדיה: ידידיה כהן
תודות >>>
- רפאל זביחי יו"ר ארגון תפארת רפאל
- מסעדת "פירסט" ירושלים רחוב בן מימון 1 ירושלים
- הרב אברהם אסולין, מחבר הספר "תורת אימך", שערך ועזר לנו במשדר
0 תגובות