"אנחנו בסך הכל אורחים בים"
ימי בין הזמנים של הקיץ מוציאים מאות אלפי בני ישיבות, נערים ומשפחות מהמגזר החרדי אל חופי הים התיכון והכנרת. עבור רוב המתרחצים, המים נראים כחולים, מזמינים ורגועים - אך הסטטיסטיקה היבשה והכואבת מציגה מציאות קרה בהרבה.
מערכת 'כיכר השבת', שהשיקה בערב תשעה באב את "פרויקט 0" מתוך שאיפה להגיע ליעד של אפס טביעות ואפס אסונות בקיץ הקרוב, עוברת מהאבל והדמעות אל הלמידה והפרקטיקה בשטח.
• "הבן הקטן רץ אלינו וצעק: עושים לדובי החייאה" • ראש הישיבה שאיבד את שני בניו בריאיון מצמרר
בפרק הראשון של סדרת ההדרכות המעשיות, יצא מגיש השטח משה מנס (בעצמו חובש בכיר במד"א וצוללן בזק"א) אל בסיס יחידת השיטור הימי של משטרת ישראל בתל אביב. משה הצטרף אל מפקד היחידה, מאיר רוטמן, ואל סגנו קובי, על גבי ספינת הפיקוח והחילוץ העוצמתית של המשטרה בלב הגלים הסוערים.
"אנחנו צריכים לזכור שהים הוא משאב טבע מדהים וכיפי, אבל אנחנו בסך הכל אורחים בים", מבהיר קובי, סגן מפקד היחידה, בעוד הספינה חותכת את המים. "אנחנו חייבים לדעת מהן הסכנות ולהתנהג בהתאם".
המלכודת השקטה: אשליית "זרם הפריצה"
בקרב בני נוער וצעירים, חופי הים הופכים מדי קיץ לזירת האסון המרכזית. הגורם הקטלני מכולם הוא תופעה פיזיקלית סמויה מן העין המכונה "זרם הפריצה" (או "הזרם החוזר").
כדי להבין את גודל הסכנה, יש להבין את המנגנון המורכב הפועל בים: זרם הפריצה אינו גל גלוי או סערה, ואינה מערבולת שנראית בבירור מעל פני השטח. הוא מבוסס על אשליה אופטית מוחלטת – המים באזור הזרם נראים דווקא רגועים, שקטים ונקיים מגלים נשברים.
זוהי בדיוק הנקודה המטעה שמביאה את המתרחץ להניח באופן שגוי כי מדובר במקום הבטוח ביותר לכניסה למים.
מה קורה שם בפועל? הגלים שנשברים אל החוף מותירים כמויות אדירות של מים עודפים בקרבת קו החול. המים הללו שואפים לחזור אל הים הפתוח כדי לייצר איזון הידרוסטטי, ומוצאים נתיב מלט צר וסמוי – ערוץ תת-ימי עמוק שפורץ בעוצמה ישירות החוצה.
הזרם הזה נע במהירות קיצונית של בין 2.5-3 מטרים בשנייה בתנאי ים סוער. זוהי מהירות הגבוהה פיזיקלית מיכולת השחייה של השחיין האולימפי המיומן ביותר! המלכודת נסגרת כשהמתרחץ צועד לתוך אותה תעלה עמוקה, מאבד במפתיע את אחיזת רגליו בקרקעית החול, ונסחף בתוך שניות אל עומק הים.
מדריך ההישרדות בסחף: אל תילחמו בים!
ברגע ההיסחפות, התגובה המיידית והאוטומטית של האדם היא להילחם, להתנגד ולנסות לשחות בקו ישר בחזרה אל החוף. המוח האנושי פועל על בסיס אינסטינקט הישרדותי מוטעה - אך השחייה החזיתית נגד הזרם אינה מועילה בדבר. היא רק גורמת להתעייפות טוטאלית, לפניקה, לאובדן עשתונות, לבליעת מים ולטביעה.
חוקי הברזל של השיטור הימי להישרדות בסחף:
- איסור גמור להתנגד לזרם או לשחות מולו! הזרם החוזר אינו מושך את האדם אל מתחת לפני המים, אלא רק מסיע אותו אופקית לעומק.
- שמירה על קור רוח וציפה: השכיבו את הגוף לאחור, צופו פסיבית על הגב וחסכו בכל פיסת אנרגיה. תנו לים להוביל אתכם פנימה, מתוך ידיעה ברורה שמעבר לקו שבירת הגלים – עוצמת הזרם נחלשת ונעלמת לחלוטין.
- שחייה הצידה: רק כשהזרם נרגע, שחו הצידה במקביל לקו החוף. מאחר שרוחבו של ערוץ הזרם החוזר הוא צר מאוד, שחייה קצרה ימינה או שמאלה מוציאה אתכם לחלוטין מטווח הסכנה, ומאפשרת לשוב אל החוף בבטחה בעזרת הגלים הרגילים הדוחפים פנימה.
"הרוח המזרחית מטעה": מלכודת האבובים ומזרני הים
מפקד היחידה, מאיר רוטמן, מציג סכנה נפוצה נוספת הפוקדת את המטיילים בקיץ: "אנשים מגיעים לים ומתייחסים רק למראה של הגלים. חשוב מאוד לזכור שהים נתון למצבים של רוח – במיוחד רוחות מזרחיות חזקות. הרוח המזרחית מטעה בנו: הים בקרבת החוף נראה שטוח, חלק ורגוע, אבל בפועל הרוח סוחפת בעוצמה לעומק הים.
"אנשים נכנסים עם מזרני ים, אבובים וכל מיני אמצעים מאולתרים, נרגעים בקרבת החוף, ופתאום מוצאים את עצמם במרחק מאות מטרים בעומק. מהלחץ הם מנסים לקפוץ מהמזרן ולשחות חזרה, נתקלים בזרמים – ולצערנו הרבה מקרים כאלה מסתיימים במוות".
"קרוב ל-100 מקרי הצלת חיים בשנה": הציטוטים שמרעידים את הלב
כשמשה מנס שואל על היקף האירועים, נחשפת הסטטיסטיקה המבהילה של גזרת המרכז בלבד: "לצערנו, מדי שנה יש לנו קרוב ל-100 אירועים חריגים של הצלת חיי אדם ממש", מספר קובי. "מדובר בטביעות של אנשים, חילוץ כלי שיט, וחילוץ שחיינים וצעירים שנסחפו על מזרנים ואבובים".
בפנייה נרגשת וקורעת לב אל אלפי בחורי הישיבות וההורים הצופים בשידור, משחזר קובי שני אירועים שאינם מרפים ממנו:
"יש לי שני סיפורים שאני לוקח איתי כל יום. הראשון: אירוע של שתי אחיות שנכנסו באישון לילה לחוף הים באזור המרכז, ללא מצילים, רק כדי 'להרטיב את הרגליים'. הן עלו על זרם פריצה שסחף אותן לעומק. כשהגענו אליהן, אחת כבר איבדה את ההכרה. הצלחתי למשות את שתיהן – אחת חולצה בחיים, ואצל השנייה ביצעתי החייאה תוך כדי צלילה במים... ולצערנו היא נפטרה. זה מקרה עגום וכואב שצרוב בי כל יום.
"האירוע השני התרחש לא מכבר: שני אחים, תלמידי ישיבה, שנכנסו אמנם לחוף מוכרז – אך בשעה שבה תחנת ההצלה כבר הייתה סגורה ולא היו מצילים. שניהם נסחפו, ולצערנו שניהם קיפחו את חייהם. עסקנו בסריקות ובחילוץ שלהם מתוך המים מעל שבוע ימים.
"אני מבקש ואפילו מתחנן: בבקשה להקפיד על ההנחיות! להגיע אך ורק לחופים מוכרזים עם שירותי הצלה פעילים, ולהישמע למצילים. הם לא סתם צועקים ברמקול לזוז מצד לצד – הם מזהים את הזרמים מראש".
חוקי הברזל של "פרויקט 0" לחוף הים:
- אין מציל פעיל? לא נכנסים למים! רחצה בחוף לא מוכרז או לאחר שעות הפעילות היא הימור מסוכן על החיים.
- נשמעים להוראות המצילים ולדגלים: המצילים מציבים את הדגלים בדיוק באזורים שבהם הזרמים החוזרים אינם פועלים באותו יום.
- נמנעים מאמצעי ציפה מתנפחים ברוח מזרחית: מזרני ים ואבובים נסחפים במהירות אדירה לעומק הים בלי שתרגישו.
- נסחפתם? אל תילחמו בזרם! צופו על הגב, שחרו הצידה במקביל לחוף, וצאו מערוץ הסחף בבטחה.
בפרק הבא של 'פרויקט 0: אחרי שראינו את הים מלמעלה, אנחנו לוקחים אתכם שלב אחד עמוק יותר – אל המקום שבו האור כבה, המים עכורים והדממה שולטת. משה מנס חוזר אל מגרש הבית שלו ביחידת הצוללים המיוחדת של זק"א תל אביב, לשיחה גלויה על "שעת הזהב", מה קורה לגוף מתחת למים, והמאבק המקודש על כבוד המת.
0 תגובות