העיר העתיקה בירושלים לבשה בשבוע האחרון אווירה צוהלת וחגיגית כמו שזה זמן רב לא חוותה וראתה. זה היה במסגרת "פסטיבל הטעמים" שנערך שם מטעם העירייה. לקול צלילים רעשניים של השיר שאי אפשר בלעדיו "אוכל, קדימה אוכל".. ולאור זרקורי ענק צבעוניים שהציפו אותה מכל פינה אפשרית בלסו ההמונים ממיטב המעדנים הריחניים שהוגשו. שלל המעדנים כלל את מגוון סוגי בשרי הבהמות והחיות. האחד לא נעדר.
אבו-חזיז, מוכר ממולח וותיק ברובע המוסלמי מפטיר לפני בעליזות בלתי נסתרת: "כבר מזמן לא היה לי כזה נחיל זורם של קונים. מסתבר שהמבצע הבלעדי והדרסטי שהכרזתי עליו בקול רעש גדול: ´שני חיפושיות + שני חגבים + ארנבת קטנה, 70 ₪ בלבד´ עשה את שלו והקהל קנה בהמוניו וזלל פה בתיאבון רב" הוא מתאר.
קשה לעמוד מול עיניים בורקות של מוכר ששש במרכולתו, אבל קשה גם מאידך לעמוד מול עירייה שמתוך אטימות רגשית עזה ונוקשה הפכה עיר ואם בישראל שרבבות וריבואות נשאו ונושאים עליה עיניים זכות זה אלפי שנים, שרבבות קלטו והבינו שירושלים, עיר קודש ומקדש, זה משהו שונה ויחודי, למזללת "מעדנים" בלתי רצויים בחצרותיה, כאשר כל יהודי באשר הוא בוחל מאכילת "מעדנים" מעין אלו, מבחינתו של כל אחד זהו "קו אדום" שלא יחצה לעולם, ודאי במקום שהוא הקדוש לעם היהודי. ודווקא כאן, בטיבורה של בירת הקודש, סמוך ונראה לכותל המערבי, מלעיטים אנשים ממעדנים באושים. חבל.
כך חבר מועצת העירייה מטעם מר"צ [!]: "הגעתי כאיש ציבור לאירוע תקשורתי כדי לראות איך התושבים מקבלים את האירוע", אמר. "לא הייתי ´חסיד´ של האירוע; אני אוהב את ´פסטיבל האוכל´ ואוהב לאכול וכולי, אבל לא אידיאלי לעשות אותו במקום קדוש, מתוך כבוד למקום. יש מקומות אחרים, פי כמה יותר אטרקטיביים. יש להפריד. מה שאני עושה ב´ממילא´ או בשוק ´מחנה יהודה´ לא אעשה בעיר העתיקה. כשאני רואה את המחאה החרדית, האוכל נתקע לי בגרון", הטעים.
כמה סימבולי שממש בעיתוי הזה, כשהגחלים הלוהטות של המנגלים מהפסטיבל עדיין לוחשות קמעא וריח האש באויר, אנו קוראים בסיומה של הפרשה את הצו הבא: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.. [ויקרא טו, לא]