הם נפגשו באחד ממסלולי הטיול שברמת הגולן, הוא תלמיד בישיבה מפורסמת (להלן מוישה) וחברו לוחם ביחידה מובחרת (להלן יוגב).
בין השניים התפתחה שיחה שאיך לא, עסקה בדברים שברומו של עולם, מה כל אחד עושה במקומו ומדוע הוא חושב שזה הדבר שנכון לעשותו ובתוך מספר רגעים הפכה השיחה לוויכוח לוהט, למה אתם לא מתגייסים.
הצעידה בת מספר השעות קירבה בין הלבבות עד שבסוף המסלול העז מוישה להציע ליוגב, בוא ותרגיש מה זו ישיבה, בוא ליומיים לישיבה שלי.
ההצעה קסמה ליוגב, אך הוא לא מצא זמן, אני ב"רגילה" הסביר, בשבוע חופשה ומיד לאחריו אני חייב להתייצב בבסיס.
וכמה זמן עורכת החופשה שלך שאל יוגב את מוישה, שלי שלושה שבועות של "בין הזמנים", שלושה שבועות רק בסוף הקיץ? יש לך עוד חופשות? בטח, בסופו של דבר יש לנו כמעט שלושה חודשי חופשה בשנה.
תסביר לי משהו אמר יוגב, במשך כמה שעות אתה מסביר לי שלימוד התורה מציל את העולם ואת המדינה והנה אני מגלה שבעוד שאני מקבל שלושה שבועות חופשה בשנה, אתה שמחזיק את העולם, מקבל שלושה חודשים, האם אתה לא מזלזל בעצמך?
בואו נודה על האמת, "זמן" בישיבה הוא דבר מתיש ומעייף, רוב בחורי הישיבה ממיתים עצמם באהלה של תורה, אבל בכל שנה כמעט שלושה חודשים?! זו לא מעילה בתפקיד?
בן תורה יקר, בעוד שהפוליטיקאים דנים איך צריך לשמור על המדינה ומה תפקידך בכוח, קח אחריות, קצץ את החופשה מהכוילל והישיבה ועשה את תפקידך בצורה המושלמת ביותר וכך גם נוכל להראות לאותם הדורשים כי ניקח חלק בנטל כי אנו נושאים בו יחד איתם ולא פחות זמן מהם