דמיינו כספת שנוצרה לפני למעלה מ-800 שנה, הרבה לפני המצאת המחשבים או ההנדסה המודרנית, ועדיין מציעה רמת אבטחה שגורמת למנעולים של ימינו להחוויר. במרכז התעלומה עומד מנעול צירופים יוצא דופן העשוי פליז, כסף ונחושת, מעשה ידיו של האומן האיראני מוחמד אבן חאמיד אל-אסטרלאבי.
המנעול, המתוארך לשנים 1200–1201 לספירה (שנת 597 להג'רה), הוא מלאכת מחשבת של עיצוב סלג'וקי. הוא כולל ארבעה גלגלי שיניים כפולים, כאשר כל אחד מהם ניתן לכיוון ב-16 עמדות שונות. החישוב המתמטי מאחורי המנגנון הזה פשוט מדהים: הוא מאפשר לא פחות מ-4,294,967,296 שילובים אפשריים.
לשם ההמחשה, אם רובוט היה מנסה לפצח את הקוד בקצב של ניסיון אחד לשנייה, זה היה לוקח לו למעלה מ-133 שנים של עבודה רציפה.
בעוד שהמנעול עצמו נמצא כיום באוסף דויד בקופנהגן, דנמרק, השאלה הגדולה ביותר שנותרה פתוחה היא: מה היה כל כך יקר ערך שהצריך הגנה כזו?
ברשתות החברתיות כבר החלו לעלות השערות פרועות: ממפת אוצר עתיקה, דרך "ארנק ביטקוין" מימי הביניים, ועד לקללות עתיקות או שדים שנכלאו בתוך התיבה.
עם זאת, חוקרים מעריכים כי ייתכן והתיבה עצמה, על עיטורי הכסף והנחושת המרהיבים שלה, הייתה יקרה יותר מכל מה שהיה בתוכה. ייתכן שהמנעול לא נועד רק להגן על תוכן פיזי, אלא שימש כ"חותם מלכותי" שנועד להבטיח שאיש לא יתעסק עם מסמכים או הודעות רגישות.
למרות התחכום המתמטי, הגולשים המודרניים לא נותרו חייבים. בפורומים של חובבי מנעולים ציינו בציניות כי למרות 4.2 מיליארד האפשרויות, למנעול יש "נקודת תורפה" אנושית מאוד: צירים חיצוניים חשופים שניתן פשוט להוציא ממקומם בעזרת פטיש. אחרים התלוצצו שאולי הקוד פשוט מדי, כמו "0000" או "1234", שילובים שעדיין פופולריים להפליא גם בימינו.
היוצר, אל-אסטרלאבי, היה ידוע בעיקר כיצרן אסטרולבים (מכשירים לניווט אסטרונומי), מה שמסביר את הדיוק המדעי שהכניס למנגנון הנעילה.
0 תגובות