כיכר FM
היום השלישי למבצע "שאגת הארי" מציג מציאות חסרת תקדים במזרח התיכון. מול איומי הטילים, המערכה היבשתית והאווירית המתרחבת, והזעזוע בצמרת האיראנית לאחר חיסולו הדרמטי של המנהיג העליון עלי חמינאי – נדמה שהכאוס במזרח התיכון מגיע לשיא חדש.
אך מאחורי מסך העשן והאזעקות, מסתתרת אסטרטגיה איראנית קרה ומחושבת. בראיון עומק שהעניק לאלי גוטהלף באולפן כיכר FM, מומחה המודיעין והמזרח התיכון אליהו יוסיאן מנתח את המצב בשטח, מנפץ כמה אשליות ישראליות לגבי "תמונת ניצחון", ומסביר צעד אחר צעד מה באמת נדרש כדי להבטיח ביטחון לטווח ארוך. למאזיני התוכנית, הראיון מספק הצצה נדירה לדרך שבה האויב חושב – ואיך אפשר להכריע אותו.
"מתאבלים וממשיכים": המשמעות האמיתית של חיסול חמינאי
מכת הפתיחה של המבצע, שהביאה לחיסולו של חמינאי, נתפסה בישראל כהישג חסר תקדים. יוסיאן לא מקל ראש במכה המורלית, אך מצנן את ההתלהבות באשר להשפעתה על שדה הקרב: "מבחינת יוקרה זו אבדה כבדה מאוד, זה משפיע. יום, יומיים, שלושה ימים, חודש מתאבלים – אבל זה לא משפיע על המלחמה שלנו מולם. מבחינת המדיניות לא השתנה כלום."
הוא מזכיר למאזינים את פערי התפיסה בין ישראל לאיראן בכל הנוגע לחיי אדם, תוך אזכור מלחמת איראן-עיראק שגבתה כחצי מיליון הרוגים איראנים: "אצלנו כל אבדה היא עולם מלא. אצלהם, מספר ההרוגים הוא לא מדד. עם תנאים כאלה אנחנו מתמודדים."
רולטה רוסית אסטרטגית: למה איראן גוררת את אירופה?
אחת השאלות הבוערות שעלו בראיון היא הרחבת מעגל האש מצידה של איראן, כולל שיגור כטב"מים לעבר בסיסים בריטיים בקפריסין ופגיעה באינטרסים של איחוד האמירויות. לדברי יוסיאן, לא מדובר בייאוש או אובדן עשתונות, אלא בטקטיקה מדויקת:
- היעד: פגיעה ביציבות האזורית הכוללת.
- המטרה: לגרום למדינות המפרץ ולאירופה (הנפגעות מההסלמה) להפעיל לחץ כבד על ארצות הברית לעצור את המלחמה.
- התוצאה הרצויה מבחינת איראן: חזרה לשולחן המשא ומתן והקפאת הלחימה, רגע לפני קריסת המשטר.
נוסחת הניצחון: מקסימום מכות, מינימום זמן
בעוד שבדרגים המדיניים בארה"ב ובישראל מדברים על "הפלת משטר", הפעולות בשטח – לפי יוסיאן – לא תואמות את ההצהרות. הוא מדגיש כי תקיפות נקודתיות על מפקדות ויעדים צבאיים לא יספיקו.
"אם אנחנו רוצים להפיל את המשטר, אנחנו חייבים להוריד להם את החשמל, את הנפט, את הבנק המרכזי ואת הפרלמנט (המג'לס)," הוא מבהיר נחרצות. הפתרון, לדבריו, הוא מתקפה כלכלית ותשתיתית נרחבת שתשתק את איראן: "אנחנו חייבים לתת תוך מינימום זמן, מקסימום מכות." באשר לציפייה שהעם האיראני יתקומם ויעשה את העבודה בעצמו, מבהיר יוסיאן כי ללא חימוש חיצוני מאסיבי מצד ארה"ב וישראל, לאזרחים אין יכולת פיזית להפיל את משמרות המהפכה.
ומה לגבי התערבות של מעצמות כמו רוסיה וסין כדי להציל את טהרן? יוסיאן מעריך שהסבירות לכך קלושה, שכן התערבות כזו משמעותה מלחמת עולם שלישית, תרחיש שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין בו.
היום שאחרי: מי ימלא את הוואקום בטהרן ומה קורה בלבנון?
אם אכן המהלך יצליח ומשטר האייתוללות יקרוס, מי ייקח את המושכות? יוסיאן מסמן את רזא פהלווי, בנו של השאה הגולה, כמועמד המוביל והמוכר ביותר כיום, הנהנה לטענתו מגיבוי של כ-30% מהעם האיראני – יתרון משמעותי על פני פעילי אופוזיציה אנונימיים אחרים.
בגזרת הצפון המקומית, יוסיאן מציג קו ניצי ברור: עד ש"ראש התמנון" באיראן לא יפול, לא ניתן יהיה לסיים את הסיפור עם חיזבאללה. יתרה מכך, הוא מצהיר כי כדי להבטיח ביטחון אמיתי לתושבי הצפון, על מדינת ישראל להחזיק פיזית בשטחים בדרום לבנון, ולא לסמוך על הסכמים בינלאומיים שכשלו פעם אחר פעם.
פינת המאזינים של כיכר FM: מבטא אותנטי וסקי בטהרן
בסיום הראיון, התפנה יוסיאן לענות על שאלות שהופנו אליו ישירות ממאזיני כיכר FM, והציג צד קליל יותר. הוא אישר (שוב) בחיוך שהמבטא שלו לחלוטין אמיתי ולא דמות, הדף בהומור את השאלה מדוע לא קרא לבנו 'יוסי' ("ואם הייתי קורא לו יוסי, היו שואלים משהו אחר"), ואף אישר לחובבי ספורט החורף שבאיראן של ימינו פועלים אתרי סקי נחשבים ששווים ביקור – אולי ביום שאחרי המלחמה.
0 תגובות