במשך למעלה מאלף שנים, אחד המפות החשובות ביותר בהיסטוריה של המדע שכבה בודדה ושקטה, חבויה תחת שכבות של טקסטים דתיים מימי הביניים.
זהו "קטלוג הכוכבים האבוד" של האסטרונום היווני היפרכוס, שנחשב לאגדה אבודה עד לרגע שבו הטכנולוגיה של המאה ה-21 החליטה לעשות סדר בזמן. התגלית המרעישה התרחשה במעבדת המאיץ הלאומית SLAC בקליפורניה, שם הצליחו חוקרים "להציץ" דרך דפי קלף עתיקים ולחשוף קואורדינטות של כוכבים ששורטטו לפני למעלה מ-2,000 שנה.
הסוד הסתתר בתוך מה שמכונה "פלימפססט" – כתב יד שבו הטקסט המקורי גורד ונמחק כדי לפנות מקום לכתיבה חדשה, מעין "מיחזור" עתיק שנבע מהעלות הגבוהה של הקלף.
במקרה הזה, נזירים במצרים מחקו את המידע המדעי היקר כדי לכתוב עליו טקסטים דתיים. במשך מאות שנים ניסו מדענים לחשוף את הכתב המקורי בעזרת כימיקלים ותאורה מיוחדת, אך רק מאיץ חלקיקים מסוג סינכרוטרון הצליח לסדוק את המחסום.
המכשיר העצום מאיץ חלקיקים למהירות קרובה למהירות האור, ויוצר אלומות רנטגן עוצמתיות שמסוגלות להבדיל בין סוגי דיו שונים. בעוד שהטקסט הגלוי הכיל ברזל, הדיו של היפרכוס הותיר משקעי סידן זעירים. כשקרני הרנטגן פגעו בדף, הן "צבעו" מחדש את האותיות האבודות, ועל מסכי המחשב החלו להופיע מילים ביוונית עתיקה כמו "דלי" (Aquarius) ותיאורי כוכבים בהירים.
החשיבות של הגילוי הזה דרמטית: היפרכוס, שפעל בשנת 150 לפנה"ס, נחשב לאבי הטריגונומטריה ולאסטרונום שמיפה את השמיים ללא טלסקופ, רק בעזרת מתמטיקה ותצפית עין.
הגילוי לא רק מחזיר לחיים את עבודתו, אלא גם פותר ויכוח היסטורי על מידת השפעתו על אסטרונומים מאוחרים יותר, כמו תלמי. המשימה המוצלחת הזו היא הרבה מעבר לאסטרונומיה; היא הוכחה לכך שבעזרת פיזיקה מודרנית, אנחנו יכולים לחלץ ידע שנחשב לאבוד לנצח ולהפוך את מאיצי החלקיקים למכונות זמן של ממש.
0 תגובות