משרד החוץ הישראלי - יחד עם אזרחים רבים, נרתם מתחילת המלחמה למסע הסברתי חובק עולם, במסגרתו מוצגים תמונות החטופים ומובאים תיאורים שמזעזעים כל לב אנושי ממעשי הטבח של חמאס בעוטף ישראל.
דובר צה"ל ובכירי הממשלה מקפידים בכל הזדמנות לכנות את חמאס בשם: דאע"ש, כאשר ברור לנו כישראלים כי אין אמירה מדויקת ונכונה יותר, לאור הזוועות שעבר העם שלנו בשמחת תורה האחרון.
אלא שמרפרוף קל ברשתות החברתיות נראה שזה פשוט לא עובד. הפיד הבינלאומי מלא בקריאות נגד ישראל שמבצעת "רצח עם", ב"דיווחים" גדושי פייק ניוז מעזה להם מצורפות תמונות ממלחמת האזרחים בסוריה, ולמרבה הצער גם באמירות אנטישמיות כואבות כדוגמת "מהנהר ועד הים פלסטין תהיה חופשית". וכן, גם בקריאות מפורשות לרצח יהודים.
וכאן נשאלת השאלה: למה? מדוע ההסברה הישראלית אינה נותנת את פירותיה? האם יש לב אנושי שמסוגל להכיל את הזוועות? האם יש מישהו בעולם - שאינו מחבל בעצמו, שמסוגל לעמוד מנגד תמונה של תינוק יהודי חרוך? האם זכותה של ישראל להגן על עצמה אינה מובנת מאליה?
יצוין כי האנטגוניזם נגד ישראל אינו מאפיין רק גורמי שמאל קיצוניים או איסלמיסטים. רבים מאוד מידידותיה של ישראל - כדוגמת צרפת קוראות להפוגות הומניטריות ואף להפסקת אש. אם התופעה האנטי-ישראלית הייתה מצומצמת כלפי קבוצות אנטישמיות או ערביות, עוד ניתן היה להבין. האומה הערבית מעולם לא הייתה ידועה כאוהבת ישראל. אבל המציאות המרה היא שכמעט ואין אתר חדשות אמריקאי או אירופאי, שאינו ממקם בכותרת הראשית את ה"סבל של עזה".
אין ראש מדינה שבהצהרותיו אינו כולל גם את החובה של ישראל להגן על אזרחים, עד כדי גינויים של ממש בשעה שישראל קוברת את מתיה ומתקשה בזיהוי חלליה בגלל האופי הנורא של אירועי שמחת תורה.
ייתכן וישראל תצטרך לקבל החלטה באשר למעמד הבינלאומי שלה. האפשרות הראשונה היא להחליט שההסברה פשוט לא רלוונטית כרגע והמטרה היא אחת: להשמיד את האויב הנאצי שרצח את ילדינו. במילים אחרות להתנהג כמו פוטין ולומר לעולם בקול ברור: לא אכפת לנו מעזה, אנחנו נלחמים על החיים שלנו ועל זכות הקיום של העם היהודי בארצו.
האפשרות השנייה היא שישראל תתחיל לדבר בשפה הבינלאומית: לדבר יותר על הומניטריות גם אם לא בפעולות אבל לפחות להשמיע לעולם את מה שהוא רוצה לשמוע.
כאשר גם ככה ישראל מתנהגת בחמלה אנושית וצבאית שאין בדומה לה: 'הקש בגג', פינוי אזרחים, קריאות חוזרות ונשנות לפנות את אזורי הלחימה ועד לשיחות טלפון אחד על אחד עם בעלי משפחות בעזה - ישראל צריכה לומר בקול ברור שהיא מצירה על מות אזרחים כי זה הדבר היחיד שהעולם רוצה לשמוע - גם אם בפועל ישראל תמשיך בדיוק באותה מתכונת. כן, צביעות. העולם הוא צבוע, המערב הוא צבוע וישראל צריכה להתחיל לדבר באנגלית.
ישראל צריכה לקרוא למצרים להפגין הומניטריות כלפי הפלסטינים ולקלוט אותם לשטחה. דובר צה"ל צריך לצאת בהצהרות בוקר וערב שישראל אינה חפצה במות אזרחים. הדברים נאמרים - אך בשפה רפה.
חשוב להמשיך לשדר לעולם את הזוועות, חשוב להמשיך להפיץ את תמונות החטופים אבל למרבה הצער זה לא מספיק. שום תמונה ושום סרטון נוראים ככל שיהיו - והם אכן נוראיים ובלתי נתפסים, לא יספקו בפני עצמם את ההסברה הבינלאומית וזאת מכמה סיבות;
1. האנטישמיות המובנית - עשיו שונא ליעקב, וזה דבר ששום סרטון לא ישנה.
2. העולם האיסלמי הוא עצום בגודלו. מדובר בכמיליארד בני אדם בעולם כולו שמגויס להוציא את דיבת ישראל רעה.
3. שכשהעולם רואה תמונות מחרידות מעזה הדעה הרווחת בקרב השמאל העולמי היא שישראל אינה טובה חלילה מאויביה.
המלחמה היא צודקת, הפצצת אוכלוסייה רוויית מחבלים היא צודקת, השאלה היחידה היא איך משדרים את זה לציבור, וכאן צריך לשנות מדיניות - ומהר.