חוסה "פפה" מוחיקה, מי שהיה נשיא אורוגוואי בין השנים 2010 ל־2015, נפטר ביום שלישי בגיל 89. מוחיקה היה דמות יוצאת דופן בפוליטיקה הבינלאומית: לוחם גרילה לשעבר, אסיר פוליטי במשך 14 שנה, פילוסוף ציבורי, מנהיג מדינה – ובעיני רבים, מודל נדיר של הגינות, פשטות ומחויבות עמוקה לצדק חברתי. הוא נודע ברחבי העולם בזכות אורח חייו הצנוע, הרפורמות הנועזות שהוביל, ונכונותו הבלתי מתפשרת לומר אמת גם כאשר זו לא הייתה נוחה.
הוא נולד ב־20 במאי 1935 בפרוור של מונטווידאו, בירת אורוגוואי, למשפחה ענייה ממוצא בסקי ואיטלקי. אביו נפטר כשהיה בן חמש, ומגיל צעיר נאלץ לעבוד כדי לסייע לאמו לפרנס את הבית. בשנות ה־60 הצטרף לתנועת הגרילה המרקסיסטית "טופאמרוס", שנודעה בפעולות נועזות כנגד המשטר, ובהן שוד בנקים, חטיפות ומבצעי לוחמה עירונית. הוא נפצע באחת הפעולות ונעצר מספר פעמים – ובאחת מהן אף נמלט מהכלא – אך לבסוף נלכד והוחזק כבן ערובה על ידי הצבא, בניסיון לשבור את רוח ההתקוממות. מוחיקה ריצה 14 שנות מאסר, רובן המכריע בבידוד בתאים תת-קרקעיים ללא תנאים סניטריים, תקופה שהותירה בו חותם פיזי ונפשי עמוק.
עם נפילת הדיקטטורה הצבאית של אורוגוואי ב־1985, שוחרר במסגרת חנינה כללית. במקום לפרוש, בחר מוחיקה לשוב אל הציבור כשליח פוליטי. הוא הצטרף למפלגת השמאל "התנועה להשתתפות עממית" (MPP) במסגרת קואליציית "החזית הרחבה", וב־1994 נבחר לראשונה לפרלמנט. בהמשך שימש כסנאטור וכשר החקלאות, וב־2010 נבחר לנשיא המדינה. כבר כנשיא, שמר על אורח חיים פשוט במיוחד: הוא סירב להתגורר במעון הרשמי, גר בביתו הכפרי הדל עם גג הפח, נהג לעבודה בחיפושית פולקסווגן משנת 1987, ותרם כ־90% ממשכורתו החודשית לצדקה. הוא גידל פרחים למחייתו, החזיק כלבת רחוב פצועת רגל בשם מנואלה, והקפיד לשתות 'מאטה', משקה תה מריר ומרענן המופק מעלי צמח ה"ירבה מאטה", שותים אותו בכלי מסורתי עם קשית מתכת (בומביז'ה), והוא נחשב לסמל של תרבות ואחווה חברתית במדינות כמו אורוגוואי, ארגנטינה ופרגוואי.
בתקופת כהונתו הוביל רפורמות שהציבו את אורוגוואי בחזית המדינות המתקדמות באמריקה הלטינית כשבין היתר פעל לקידום אנרגיה ירוקה והפחתת זיהום סביבתי, תוך שמירה על יציבות כלכלית. כל זאת עשה תוך שמירה על נימה מפויסת ושפה פשוטה, גם כשעסק בסוגיות המורכבות ביותר. הוא הרבה לדבר על הסכנות שבהתאהבות בכוח השלטון, והזהיר מנהיגים מלהיאחז בתפקידיהם תוך רמיסה של זכויות האדם.
למרות זיקתו לשמאל העולמי ולמנהיגים כמו פידל קסטרו, הוגו צ'אבס ולולה דה סילבה, מוחיקה לא נרתע מלהביע ביקורת כלפי עמיתיו לשעבר. באופן פרטי הזהיר מפני נטיות אוטוריטריות של מנהיגים כמו דניאל אורטגה וניקולס מדורו, שהפכו לדבריו את "אהבת הכוח לטעם המדינה – מה שזה טירוף". לעיתים הושווה לנלסון מנדלה – עוד אסיר פוליטי לשעבר שהפך לסמל לפיוס ולאי-אלימות – בשל יכולתו לקדם סולידריות ולהביא לאיחוי קרעים פוליטיים מבלי לוותר על ערכיו העמוקים.
מוחיקה, איש קטן קומה, מוצק, עם שפם ושיער פרוע, נודע בנאומיו הפילוסופיים והנוגעים ללב. הוא דיבר לעיתים קרובות על הקיום האנושי מתוך מבט חומל – אך מפוכח – והדגיש כי "האושר הוא אמיתי רק כשהוא משותף". הוא הרבה לבקר את תרבות הצריכה החומרנית של זמננו, וטען שבני אדם "אוהבים את עצמם יותר מדי, ולפעמים זה שולט בהם".
במהלך שנותיו האחרונות, במיוחד לאחר שאובחן באביב 2024 עם סרטן הוושט, עסק במפגשי פרידה ממושכים עם בני משפחה, עיתונאים, מנהיגים וממשיכי דרכו. בין המבקרים היה גם לואיז אינסיו לולה דה סילבה, נשיא ברזיל, שאמר לאחר מותו של מוחיקה: "הוא ידע שלא נשאר לו זמן – אבל זה לא היה משנה. הוא כבר עשה היסטוריה." אחת מהופעותיו הציבוריות האחרונות הייתה בטקס השבעתו של נשיא אורוגוואי החדש, ימנדו אורסי, שזכה לתמיכתו. גם הנשיא הצ'יליאני גבריאל בוריק, שנחשב לחניכו האידיאולוגי, ספד לו ואמר: "פפה היה אור מנחה. הוא הראה שאפשר לשנות מציאות מתוך מתינות, מתוך סולידריות אמיתית, ומתוך דוגמה אישית".
כאמור, ביום שלישי, 13 במאי 2025, נפטר מוחיקה בביתו בשולי מונטווידאו. בהתאם לבקשתו, לא נערך לו טקס ממלכתי. הוא נקבר בפשטות, כפי שחי. מותו עורר גלי אבל והוקרה ברחבי העולם, ונראה כי דמותו – כאדם וכמנהיג – תוסיף להדהד שנים ארוכות. הוא לא רק שינה את פני אורוגוואי – הוא גם שינה את ההבנה מהי מנהיגות מוסרית, וכיצד ניתן לעמוד על עקרונות גם בעמדה של כוח.
0 תגובות