לאחר ציפייה של שני עשורים ואינספור דחיות, המוזיאון המצרי הגדול (GEM) פתח סוף סוף את שעריו ביום שבת. מדובר בפרויקט אדיר ממדים, שהחל לתפוס צורה כבר בשנות ה-90, והוא ממוקם בסמוך לפירמידות בגיזה, פחות משני קילומטרים מהן. המוזיאון, שעלותו הכוללת עברה את 3 מיליארד דולר (כ-2.57 מיליארד אירו), מוגדר כמוזיאון הגדול ביותר בעולם המוקדש לתרבות אחת בלבד.
החוויה נפתחת במפגש עם פסלו המונומנטלי של רעמסס השני, ניצב בגובה 11 מטרים ומשקלו 83 טון. הפסל, שזכה לחיי נדודים ממעמקי קהיר אל פאתי גיזה, מקבל את פני המבקרים תחת גג זכוכית המתנשא לגובה 38 מטרים. נקודה מפתיעה במיוחד היא הצורך במאבטח ייעודי, שתפקידו למנוע ממבקרים המביטים מעלה בהשתאות ליפול אל תוך בריכת המים הרדודה שלרגלי הענק הגרניטי.
העלייה במדרגות המונומנטליות מובילה למקום שבו ההיסטוריה מתנגשת בהווה: חלון ראווה רחב ידיים חושף את שלוש הפירמידות של גיזה - ח'ופו, ח'פרע ומנכאורע - הניצבות במדבר. הפנים של המוזיאון כוללים 12 גלריות מרכזיות שמציגות מעל שלושה אלפי שנות היסטוריה, מהאיחוד הפוליטי ב-3150 לפנה"ס ועד התקופה הרומית-יוונית.
גולת הכותרת, המופיעה על שלטי חוצות ברחבי קהיר, היא האוסף המלא של תות ענח'אמון. בפעם הראשונה מאז גילויו ב-1922, מוצגים יחד 4,500 מתוך 5,398 הפריטים שנמצאו בקברו. במוזיאון המצרי הישן בכיכר תחריר הוצגו רק כ-1,800 פריטים. עד יום הפתיחה, התצוגה הסופית של אוצר הפרעה הצעיר נשמרה בסוד מוחלט בהוראת נשיאותית, ואסור היה להכניס למקום מבקרים או להפיץ תמונות.
מעבר לחשיבותו התרבותית, המוזיאון המצרי הגדול מהווה חוד חנית באסטרטגיה האגרסיבית של הממשלה לפיתוח ענף התיירות. מצרים שואפת להכפיל את מספר המבקרים ל-30 מיליון עד שנת 2030, כאשר המוזיאון החדש אמור להיות המוקד המשיכה המרכזי.
למרות שהכלכלה אינה במיטבה, פרופסור זאהי חוואס, אחד מאדריכלי המוזיאון, הדגיש כי "מסר זה שנשלח לעולם הוא שמצרים מגנה על המורשת שלה. מורשת שאינה שייכת רק למצרים, אלא לאנושות כולה". לטענתו, "מוזיאון אינו עניין של כסף. מדובר בכבוד להיסטוריה של עצמך", וזאת על אף שהמנהלים כבר יודעים שמכירת כרטיסים לא תכסה את העלות האסטרונומית של המבנה.
המוזיאון משמש גם ככלי ליוקרה נשיאותית, כאשר המסר הברור הוא: "יש לנו מומחיות מוזיאלית; אנחנו יכולים לבנות מבנים מונומנטליים; העולם חייב להתפעל ממצרים המודרנית כמו ממצרים הקדומה".
המוזיאון משמש ככלי מרכזי באסטרטגיה הכלכלית של מצרים: 100,000 חפצים עתיקים, מיקום אסטרטגי מחוץ לקהיר העמוסה וחיבור לשדה תעופה חדש - כולם נועדו למשוך מטבע זר נחוץ למדינה. המוזיאון מציג יוקרה ופאר, אך ברקע מצרים רחוקה מלהיות שקטה האם העלות האסטרונומית שווה את המאמץ.
0 תגובות