השקט המדומה שמנסה המשטר בטהראן לכפות על העולם באמצעות השבתת רשת האינטרנט וניתוק קווי התקשורת נסדק תחת כובדן של עדויות אנושיות מזעזעות.
מה שמצטייר מדיווחים אמינים באתרי החדשות המובילים בעולם הוא לא רק סדר הגודל של הטבח, אלא בעיקר השיטתיות - להרוג על מנת להרוג.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מדיווח שפורסם השבוע ב'איראן אינטרנשיונל' וצוטט כאן בהרחבה, עלה כי המשטר מקיים מסע הרג כלפי העם האיראני כעם, באופן מתוכנן, קר ושיטתי, ולא רק מוות כתוצאה מירי ספורדי לתוך ההמון המתקהל.
'האייתוללה האיראני שמפחיד את חמינאי' - הכירו את חוסיין וחיד ח'וראסאני
מה שמתרחש בימים האחרונים אינו עוד גל של הפרות סדר או תגובה משטרתית להפגנות, אלא מסע טבח שיטתי, קר ומתוכנן היטב, שבו הגבולות בין שדה קרב לאזורי מגורים אזרחיים נמחקו לחלוטין.
בעוד המספרים היבשים, המבוססים על הדלפות מתוך משרד הנשיא והמועצה לביטחון לאומי באיראן, מדברים על קרוב ל-12,000 בני אדם שנרצחו בתוך ימים ספורים, הסיפורים האישיים שזולגים החוצה במאמץ עילאי מציירים מציאות של אימה שחודרת לכל סמטה, לכל בית חולים ולכל חדר מדרגות.
הכל התחיל ביום חמישי שעבר. למרות שהמחאות החלו כבר ביום ראשון, הטבח האמיתי החל שעות לאחר שיורש העצר האיראני קרא לציבור להפיל את המשטר. לפי הדיווחים העדכניים, הלילות של ה-8 וה-9 בינואר ייזכרו כנקודת המפנה המדממת ביותר בהיסטוריה המודרנית של איראן.
בלב הבירה טהראן, בתי החולים הפכו לזירות של כאוס ומוות. אנשי צוות רפואי, שחלקם סיכנו את חייהם כדי להעביר מידע לעיתונאים בחו"ל, מתארים מציאות שלא נראתה גם בימי מלחמות העבר. אחות בבית חולים מרכזי בטהראן סיפרה בבכי על רגעים של חוסר אונים מוחלט: "זה לא היה חדר מיון, זה היה משחטה". לדבריה, בפרק זמן של שעה אחת בלבד בשיא העימותים, הובהלו למחלקה שלה 19 פצועים, כולם עם פגיעות ירי ישירות בפלג הגוף העליון – עדות חותכת למדיניות של "ירי על מנת להרוג".
בין הפצועים היה צעיר אחד שסיפורו הפך לסמל של הפחד המשתק האופף את המדינה.
הוא הגיע למרפאה כשכדור נעוץ בלסתו, דמו ניגר על בגדיו הקרועים, אך במקום לבקש משככי כאבים, הוא התחנן בפני הרופאים למשהו אחר לגמרי. "אל תרשמו את השם שלי ביומן המטופלים", לחש מבעד לפצעיו, "אם הם יידעו שהייתי כאן, הם ייקחו אותי מהמיטה. יש לי תינוק קטן שמחכה לי בבית, אני לא יכול להיעלם".
הפחד הזה אינו חסר בסיס; עדויות רבות מאשרות כי סוכני ביטחון בלבוש אזרחי פושטים על מחלקות האשפוז, שולפים פצועים המחוברים למכשירים ומעבירים אותם למקומות מעצר בלתי ידועים.
בשל כך, רופאים רבים נאלצים לבצע ניתוחים מורכבים במחתרת – במרתפים של בנייני מגורים או במרפאות שיניים קטנות – ללא ציוד סטרילי ובחוסר מוחלט של חומרי הרדמה, הכל כדי להשאיר את המפגינים מחוץ לטווח הראייה של המשטר.
האכזריות של מנגנוני הדיכוי אינה מסתיימת ברצח המפגינים, אלא ממשיכה גם בטיפול בגופותיהם.
דיווחים מפורטים המבוססים על צילומים מהעיר קהריזאק ומרכזים לוגיסטיים בטהראן חושפים שימוש ציני ומזעזע בתשתיות אזרחיות.
המשטר עושה שימוש במשאיות קירור שנועדו להובלת מוצרי מזון כמו בשר ומוצרי חלב כדי לפנות מאות גופות מבתי החולים למתקנים צבאיים סודיים. המטרה ברורה: להעלים את הראיות להיקף הטבח ולמנוע מהמשפחות האבלות לערוך הלוויות ציבוריות, שבאופן מסורתי הופכות למוקדים של התפרצות זעם מחודשת.
בעיר אזנה, הטרגדיה לבשה פנים ושמות. והאב מוסאווי, מוסטפא פלאחי, שאיאן אסדולהי, אחמד-רזא אמאני ורזא מוראדי עבדולוואנד נורו למוות בזה אחר זה בתוך שעות ספורות.
מוסטפא פלאחי, לפי עדי ראייה, נורה מטווח אפס בזמן שעמד על המדרכה ולא היווה כל איום. אך הסיפור שזעזע את הקהילה יותר מכל הוא סיפורו של טהא ספארי, נער בן 16 שכל חטאו היה שיצא לרחוב יחד עם חבריו.
טהא נעלם בשיא המהומות, ומשפחתו הנואשת חיפשה אותו במשך שלושה ימים בכל תחנת משטרה ובכל חדר מתים בעיר. ביום הרביעי הם זומנו למטה הביטחון, אך במקום לקבל את גופתו, הושבו ההורים מול מסך מחשב. "זה הבן שלכם?" שאל השוטר בקרירות בזמן שהציג להם גלריית תמונות של גופות מושחתות. רק לאחר שזיהו את פניו של הנער על הצג, נאמר להם כי הוא נהרג, אך גופתו לא תוחזר להם עד להודעה חדשה.
המציאות בערים כמו כאראג' ואיספהאן אינה שונה. בכאראג', עדויות קוליות שהצליחו לעבור את חסימות האינטרנט מתארות לילות של טרור פסיכולוגי שיטתי.
כוחות ה"באסיג'", המיליציה האלימה של המשטר, פועלים בשיטות של יחידות גרילה בתוך העיר. הם עוברים בשכונות שקטות, מנפצים שמשות של רכבים חונים ויורים לעבר פנסי הרחוב כדי להחשיך את האזור לחלוטין.
תחת מעטה העלטה, הם מתחילים בגל מעצרים ברוטאלי. אישה מקומית תיארה בשיחה מבוהלת כיצד שמעה את דלתות השכנים נפרצות בגרזנים ואת צרחותיהן של נשים שנגררו לרחוב בפיג'מות ונדחפו לתוך טנדרים לבנים ללא לוחיות זיהוי. "זה נראה כמו סוף העולם," היא אמרה, "אין לאן לברוח כשהחושך משמש להם ככלי נשק".
באיספהאן, המפגינים מתארים אלימות סדיסטית של ממש. אישה אחת סיפרה כיצד במהלך מנוסה מירי חי, סוכן ביטחון הפיל אותה לקרקע בברוטאליות.
בעוד היא שוכבת פצועה, הוא דרך על גבה בכל משקלו, תוך שהוא מטיח בה קללות והשפלות. פרשנים לענייני איראן מסבירים כי המראות הללו אינם מקרים בודדים; הם חלק ממדיניות שנועדה לשבור את רוחם של האזרחים.
רופא אמריקאי-איראני ששהה בטהראן באותם ימים תיאר לכתבי רשתות תקשורת מערביות את המחזה בכיכר אזאדי כ"ציד אדם". לדבריו, הוא ראה צלפים מוצבים על גגות של מבני ממשל, יורים במפגינים שבורחים מהמקום. "אנשים נורו בגבם בזמן שהם ניסו להציל את חייהם. לא היה כאן ניסיון לפזר הפגנה, היה כאן ניסיון לחסל כמה שיותר אנשים בזמן קצר".
גם במחוזות רחוקים יותר, כמו כרמאן וראשט, הזוועות לא פסקו. בכרמאן דיווחו תושבים על ליל שישי האחרון שבו נשמעו מאות צרורות של ירי אוטומטי לתוך שכונות מגורים צפופות.
בראשט, היקף הנפגעים היה כה גדול עד שבית חולים אחד קלט 70 גופות של צעירים בתוך לילה אחד בלבד. בין ההרוגים ששמותיהם נודעו ברבים נמצאים המאמן אמיר מוחמד קוהקאן והסטודנטית רובינה אמינאן, שהפכו לפנים של דור שלם שנגדע בשיא פריחתו.
בתוך בתי המעצר, המצב מחמיר מרגע לרגע. ערפאן סולטאני, צעיר בן 26 שנעצר בעימותים בכאראג', הפך לסמל של מאות העצורים הממתינים לגזר דין מוות. דיווחים של ארגוני זכויות אדם מעידים כי המשטר מאיץ את הליכי ההוצאה להורג ללא כל הליך משפטי תקין, תוך שימוש בהודאות שהוצאו בעינויים קשים.
סולטאני עומד בפני סכנה מיידית לחייו, ומשפחתו מתחננת לעזרה בינלאומית שבוששת לבוא. מועד הוצאתו להורג נקבע ליום רביעי השבוע, אחרי יומיים של דיונים בבית המשפט וללא גישה לעורך דין. החטא: "מלחמה נגד אלוקים".
העולם, מצידו, מתחיל להגיב, אך עבור רבים באיראן זה מעט מדי ומאוחר מדי. צרפת זימנה את השגריר האיראני לשיחת נזיפה חריפה, ושר החוץ שלה הגדיר את האירועים כ"דיכוי בלתי אנושי ואלימות מדינתית בלתי נסבלת".
אך עבור האם שזיהתה את בנה על מסך מחשב בתחנת משטרה, או עבור הרופא שמנתח במרתף חשוך ללא הרדמה, המילים הללו אינן עוצרות את זרם הדם.
העולם כולו ממתין לנשיא טראמפ. בישראל מעריכים ברמה של סבירות גבוהה כי ארה"ב הולכת לפעול באיראן. "זו כבר לא שאלה של אם, אלא שאלה של איך ומתי", אומרים יודעי דבר.
טראמפ הכניס את עצמו באמירותיו לפלונטר ממנו לא יוכל לצאת ללא תקיפה כלשהיא על איראן. האיומים המפורשים שלו על משטר האייתולות אם ייהרגו מפגינים לא מותירים לו ברירה כי אם לפעול בזמן ש-12,000 בני אדם נטבחו ברחובות איראן.
הנסתר הגדול ביותר כרגע הוא מה יהיה חלקה של ישראל במתקפה, אם וכאשר. ההערכה היא שישראל תיאלץ להצטרף למהלך במוקדם או במאוחר, אם כי בשעת כתיבת שורות אלו, עדיין לא ברור באיזה אופן.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ייתכן שבזמן שתקראו שורות אלו, טייסי חיל האוויר של צה"ל יהיו כבר בדרכם לאיראן, או אפילו יחוגו מעל טהרן. ה' ישמור צאתם ובואם מעתה ועד עולם.
מקורות: BBC, AP, NYT, IRAN INTERNATIONAL, REUTERS
0 תגובות