מבצעי חילוץ מורכבים נמשכים בנפאל בעקבות אסון השיטפון הפתאומי שהציף כפרים שלמים, ופגע בדרכו במנהרות של מפעלים הידרואלקטריים לגדות נהר שטרישולי.
עובדים שהצליחו להינצל מהאסון תיארו את הליכתם בתוך המנהרות החשוכות כשהמים והבוץ איימו לסחוב אותם אל המעמקים.
רם צ'אנדרה, אחד העובדים שנלכדו במנהרה, סיפר על רגעי האימה: "המים עלו והיה קשה להזיז את הרגליים. אם הייתי עוזב את השלב בסולם בו החזקתי - הייתי נופל אל מותי". הוא וקבוצתו נאלצו לאחוז בשלבי סולם בתקרה במשך 6 שעות עד שהצליחו להגיע לפתח המנהרה. צ'אנדרה הוסיף כי "היינו שישה ומאוחר יותר מצאנו עוד מישהו בשער המנהרה."
כשהגיחו מתוך המנהרות המוצפות, התגלה גודל ההרס שהותיר השיטפון שזרם לאורך 100 קילומטרים. האסון ההיסטורי נגרם כתוצאה מקריסת קרחונים וסחף אבנים מההרים, דבר שהוביל למותם של מאות בני אדם ולקבורת קהילות שלמות תחת הבוץ.
למעלה מ-900 עובדים במפעלי האנרגיה ההידרואלקטרית באזור מוגדרים כנעדרים. עד כה נחלצו או הצליחו לצאת בכוחות עצמם כ-279 עובדים, אך חשש כבד מרחף על גורלם של השאר.
שר האנרגיה, משאבי המים וההשקיה של נפאל, ביראג' בהקטה שרסטה, הבהיר בחשבונו ברשת החברתית כי חילוץ העובדים הלכודים בתוך המתקנים עומד כעת בראש סדר העדיפויות של כוחות החירום.
מדאן סינג בודאה, עובד שנכח במקום בזמן שיצא ממשמרת לילה, תיאר את רגעי הבריחה ואמר כי "כשהסתכלתי החוצה, יכולתי לראות מים ולכן התחלתי לרוץ במעלה הגבעה." הוא ציין כי "הגבעה הייתה סלעית, עם עשב שגדל ביניהם. נאחזנו בדשא הזה כשטפסנו,". הוא תיאר כי "אלו שלא הצליחו לטפס למעלה - נסחפו."
מרבית הניצולים שהגיעו מהאזורים המרוחקים במערב נפאל איבדו קרובי משפחה וחברים באסון. רבים מהם נותרו ללא ציוד בסיסי או ביגוד שנקרע במהלך המאבק בזרם המים העז.
בהקטי רם בוהארה, ניצול נוסף מהאירוע, העריך כי מתוך כ-1,000 עובדים שהיו באזור, רק כ-100 הצליחו לצאת בחיים. הוא סיפר בדמעות על גיסו שנעדר במנהרות ואמר כי "אשתו היא אחותי, והיא בהריון."
במקביל, צוותי החילוץ במפעל הניקוז שטרישולי 3A ניסו לקדוח חור מיוחד כדי להזרים אוויר ולהוריד מזון ללכודים. למרות הקריאות והחיפושים באמצעות חבלים, לא נרשמו סימני חיים מהמנהרה.
הגיאולוג ארנולד דיקס, המייעץ לצוותי החירום, ציין כי המבנה עצמו עשוי היה לעמוד בלחץ השיטפון אך לא ברור מה מצב המנהרות. דיקס הסביר כי "אנחנו לא יודעים כמה מהמנהרה הזו מלאה בבוץ או מים... אז אולי נצטרך לחפור 10 מטרים, או שאולי נצטרך לחפור 100 מטרים."
אמאר ביסטה, מדריך טיולים שמהר לאזור כדי לסייע בחיפוש אחר קרוביו, סיפר על הקושי העצום ואמר כי "כולם מהאזור שלי, אתה יודע." הוא הוסיף כי "אנשים עדיין מקווים... אבל המציאות היא קשה."
ביסטה שיתף את תחושותיו הקשות ואמר כי "הרבה לילות אני לא יכול לישון כי אני בוכה. אתה יודע, כמו כמה מבני דודיי, אחיותיי, הן איבדו את ילדיהן. אתה יכול רק לדמיין, ילדים בני 18."
לדבריו, למרות הפחד הגדול לחזור לאזור האסון, הרצון למצוא את החברים גובר. ביסטה ציין כי "אף אחד לא רוצה לחזור לשם... אבל הם רוצים את החברים שלהם בחזרה," והוסיף כי "אנחנו רוצים שאנשים יידעו שניסינו כמיטב יכולתנו להחזיר את החברים שלנו... אפילו אם נמצא את הגופות זה ייתן קצת נחמה לנפשנו."
0 תגובות