המאמץ לגיבוש חזית תקיפה אחידה: עם תחילתה של המערכה הצבאית בין ארצות הברית לאיראן בסוף חודש פברואר, התרחשה מאחורי הקלעים דרמה מדינית-צבאית של ממש. על פי דיווח נרחב ברשת "בלומברג", איחוד האמירויות ניסתה באופן אקטיבי לשכנע את שכנותיה למפרץ, ובראשן סעודיה וקטאר, להוציא לפועל תגובה צבאית מתואמת ומשותפת נגד התקיפות האוויריות של טהרן.
נשיא האמירויות, מוחמד בן זאיד, ניהל סדרת שיחות קדחתנית עם מנהיגים באזור, ובכללם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.
במהלך השיחות, הפציר בן זאיד בעמיתיו לזכור כי 'מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ' (GCC), שהוקמה ב-1981, נועדה בדיוק למטרה זו – לבלום את האיומים שהתהוו בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן. הוא היה משוכנע כי על מדינות המפרץ לפעול כגוש צבאי אחד ולייצר הרתעה מוחשית, תוך שיתוף פעולה הדוק עם ארצות הברית וישראל.
למרות מאמצי השכנוע האינטנסיביים, עמיתיו במפרץ דחו את היוזמה על הסף והבהירו לו נחרצות כי "זו לא המלחמה שלהם". הסירוב הותיר את ההנהגה באבו דאבי מתוסכלת וכועסת. בעקבות כישלון גיבוש קואליציית התקיפה, החליטה איחוד האמירויות לפעול באופן עצמאי.
למרות היעדר הגיבוי האזורי, כוחות האמירויות הוציאו לפועל מספר מתקפות צבאיות מוגבלות נגד יעדים איראניים החל מתחילת חודש מרץ, ושוב במהלך חודש אפריל. במקביל, הנתק סביב סוגיית התקיפה הוביל להידרדרות חריפה ביחסים בין האמירויות לסעודיה, ואף תרם להחלטתה הדרמטית של אבו דאבי לפרוש מקרטל הנפט "אופ"ק".
הניסיון לייצר תגובה צבאית נתקל בדילמות גם במדינות מפרציות נוספות. בקטאר, למשל, שקלו ברצינות את האפשרות להגיב צבאית לאחר שאיראן תקפה באמצע חודש מרץ את עיר התעשייה ראס לאפן, שם ממוקם מתקן הגז הטבעי הנוזלי הגדול בעולם.
אולם, לבסוף החליטו בדוחא לגנוז את תוכניות התקיפה ולהעדיף מעורבות במאמצים דיפלומטיים להרגעת ההסלמה.
סעודיה, מצידה, ביצעה אמנם תקיפה נקודתית נגד איראן בחודש מרץ, אך מיד לאחריה שינתה את כיוון הפעולה ובחרה לקדם מאמצי תיווך מול טהרן בחסות פקיסטן – צעד שעורר זעם באמירויות שהרגישה כי הודרה מהתהליך.
לפי הדיווח בבלומברג, גורמים המעורים בפרטים ציינו כי ממשל טראמפ בוושינגטון היה מודע היטב לדיונים שהובילה איחוד האמירויות לגיבוש מתקפה, ואף תמך בהצטרפותן של סעודיה וקטאר לתגובה הצבאית האזורית.
עם זאת, אותן שלוש מדינות ניסו מלכתחילה להניא את ארה"ב מעימות חזיתי, מתוך הבנה וחשש שאיראן עלולה להפנות את נשקה נגדן ונגד הבסיסים האמריקניים הממוקמים בשטחן.
בעוד האמירויות בחרה בקו התקפי וביצעה מתקפות נקודתיות, מדינות כגון בחריין וכווית בחרו להישאר לחלוטין מחוץ למעגל האש, ועומאן המשיכה לשמור על ריחוק מכל אפשרות של עימות צבאי בשל יחסיה הקרובים עם טהרן.
0 תגובות