כיצד הפכה הג’ירפה לחיה הגבוהה ביותר בעולם? שנים ארוכות סברו מדענים שהמרוץ לאכילת העלים מהעצים הגבוהים במישורי אפריקה הוא הסיבה לכך שלג'ירפות רגלים ארוכות, אך מחקר חדש מסיט את המוקד: הגבהת הלב באמצעות רגליים ארוכות היא זו שחוללה מהפכה ביכולת ההישרדות של הג’ירפה.
צוות בינלאומי מאוניברסיטאות אוסטרליה ודרום אפריקה בדק את עלות האנרגיה של לב הג’ירפה, שעושה שימוש בכ-16% מהאנרגיה הכוללת של החיה במנוחה בשאיבת הדם מעלה לעבר המוח - פי שניים ממיני יונקים דומים בגודל. כדי להמחיש את היתרון, יצרו החוקרים מודל של בעל חיים בדיוני: "אלאפה" - גוף של אנטילופה גדולה, רגליים קצרות אבל צוואר ארוך כמו ג’ירפה. התוצאה: ללב האלאפה היה נדרש להקדיש 21% מצריכת האנרגיה לקיום, שיעור שמציב את החיה על סף קריסה פיזיולוגית.
ההבדל המרכזי: הרגליים הארוכות של הג’ירפה הרימו את הלב לגובה הצוואר וכך קיצרו את המסלול, הורידו את הלחץ שהלב צריך להפעיל והקטינו את צריכת האנרגיה - פער של יותר מטון וחצי מזון בשנה, קריטי לשורדות במישורים הצחיחים.
אולם צורה זו חייבה גם פשרות: הרגליים הארוכות מקשות על הג’ירפה להתכופף לשתות. נתוני שטח מוכיחים שג’ירפות רבות עוזבות מקורות מים בלי לשתות כלל מחשש שבמהלך השתייה יותקפו ויקשה עליהן לברוח. מדענים מציינים כי נדמה שהג’ירפה קרובה עד קצה גבול היכולת של מערכת הלב-ריאה בקרב יונקים יבשתיים - מגבלות פיזיקליות שלא נחצו עד היום בטבע.
הג’ירפה, מסתבר, איננה רק סמל לאלגנטיות; היא דוגמה נוספת לנפלאות הבורא שהעניק לה את המבנה המתאים שיאפשר לה לשרוד במקום בו היא נמצאת.
0 תגובות