דלועים, קישואים ומלונים עשויים להיראות תמימים על הצלחת שלנו, אך מחקר של אוניברסיטת קובה ביפן מגלה שמאחורי הטעם המוכר מסתתרת תופעה ייחודית - צמחים ממשפחת הדלועיים מסוגלים לקלוט ולהעביר מזהמים מסוכנים מהקרקע אל הפירות האכילים עצמם, כולל תרכובות כימיות שמסוכנות לבריאות האדם ושאינן מתפרקות בקלות בגוף.
צוות בראשות פרופ' הידיוקי אינוּאי מצא שהסיבה לכך נעוצה בחלבון מסוים שמצוי בדלועים ובבני משפחה קרובים. חלבון זה מסוגל להיקשר למזהמים ולנוע יחד איתם דרך נוזל הצמח -- מהשורשים ועד לפרי. התגלית: המחליט אם החלבון יישאר בתוך התאים או יורחק לנוזל הצמח נעוצה בשינוי קטן במיוחד ברצף חומצות האמינו שבמבנה שלו, מעין "תג מזהה" מולקולרי. בזנים שמצטיינים בהצטברות מזהמים, החלבון לא רק מצוי ברמות גבוהות אלא מופרש בפועל לנוזל הצמח - וכך מהווה מסלול מרכזי להובלת כימיקלים מהקרקע אל החלקים האכילים.
החוקרים הצליחו להוכיח את ההשערה הנוכחית באמצעות ניסוי שבו הוסיפו את גרסת ה"חלבון המפריש" גם לצמחי טבק - וראו שגם אצלם התחילה פעילות דומה של הפרשת מזהמים לנוזל הפנימי.
יש לתגליות אלו השלכות מעשיות הן לבטיחות מזון - יצירת זני דלעות וקישואים שאינם קולטים מזהמים, והן לטכנולוגיות סביבתיות: פיתוח צמחים "מנקי קרקע" שמתוכנתים במיוחד לספיגה ולהסרת מזהמים ואז מושמדים או מטופלים כראוי. "התחלתי את המחקר מתוך חיפוש אחר צמחים שיזהו ויסלקו מזהמים ביעילות," מסביר אינוּאי, "וכעת יש לנו בסיס גנטי לפתח זנים שיפעלו כמטהרי אדמה חקלאיים-סביבתיים".
המידע בכתבה מבוסס על תוצאות שפורסמו השבוע בכתב העת Plant Physiology and Biochemistry ועדכונים רשמיים מאוניברסיטת קובה.
0 תגובות