במשך עשרות שנים עמדו ציורי הסלע העצומים בקניוני ה-Lower Pecos שבמערב טקסס כחידה סתומה: מתי צוירו, מי יצר אותם, וכמה זמן נמשכה המסורת האמנותית המרשימה הזו. מחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Science Advances, מציע כעת תשובות חדשות ומדויקות - ומציג לראשונה כרונולוגיה מלאה של אחד מאזורי אמנות הסלע החשובים באמר.
לפי הממצאים, אמנים ילידיים פעלו באזור זה ברצף מרשים של יותר מ־4,000 שנה, מבלי לוותר על שפה חזותית משותפת ועל תפיסת עולם פילוסופית עמוקה שהשפיעה גם על תרבויות מאוחרות יותר באזורי מסואמריקה.
איך הצליחו סוף סוף לתארך את הציורים
אחד האתגרים הגדולים של חוקרי אמנות סלע הוא העובדה שרבים מהפיגמנטים מבוססי-מינרלים אינם מכילים פחמן אורגני, ולכן אינם מתאימים בקלות לתיארוך פחמן־14 - השיטה המקובלת לתיארוך במקרים כאלו. במקרה של ציורי ה-Lower Pecos, החוקרים מצאו דרך יצירתית לעקוף את המגבלה: במקום לדגום את הפיגמנט עצמו, הם ניתחו חומר אורגני ששימש כחומר מקשר - בין היתר שאריות מח עצם צבי שהוכנס לתערובת הצבע. כך ניתן היה להפיק פחמן אורגני מן החומר המשני, מבלי לפגוע בצורה הרסנית בציור עצמו.
הטכניקה, המבוססת על חמצון פלזמה עדין, איפשרה הפרדה בין הפחמן שבחומר האורגני לבין הקרקעית הסלעית שמתחת לציור. צוות המחקר אסף עשרות דגימות מ-12 אתרים שונים, וקיבל 57 תאריכים ישירים ועוד 25 תאריכים עקיפים, שנקבעו באמצעות שכבות אוקסלט טבעיות על פני הסלע. הצלבת הנתונים אפשרה לבנות ציר זמן רציף, שממקם את הציורים הקדומים ביותר לפני כיותר מ-4,000 שנה, ואת המאוחרים יותר לפני כ-1,400–1,000 שנה.
ציור אחד, אירוע אחד - ולא יצירה מצטברת
אחד הממצאים המפתיעים של המחקר נוגע לאופן שבו נוצרו ציורי הענק עצמם. עד היום רווחה ההנחה כי ציורי ענק המתפרשים על פני עשרות ואף מאות מטרים - חלקם מגיעים לאורך של כ-150 מטרים ולגובה של כ-15 מטרים - נוצרו בהדרגה, בתהליך רב-דורי שבו נוספו דמויות ושכבות צבע לאורך מאות שנים. בדיקה מחודשת של התאריכים, לעומת מיקום הדגימות על גבי הציור, הצביעה דווקא על תבנית אחרת: רוב התאריכים בכל מוראל התכנסו לחלון זמן צר מאוד, עד כדי כך שהם נחשבים בלתי ניתנים להבחנה סטטיסטית.
ממצא זה מחזק את הטענה שהציורים נוצרו באירועים בהם עסקו בציור באופן מרוכז, כמעט טקסיי, ולא כעבודה אקראית ומתמשכת. עבור החוקרים, המשמעות היא שה'מוראלים' - ציורי הענק - תפקדו כ"נרטיב חזותי" אחד - מעין טקסט טקסי מצויר - שנוצר בזמן אחד עבור קהילה אחת, ולא כקיר מודעות קהילתי שנצבע מחדש שוב ושוב. שימוש במיקרוסקופיה דיגיטלית לבדיקת שכבות הצבע העלה עוד שמדובר ברצף עבודה קפדני ומסודר, ולא בשכבות מקריות שנוספו בדיעבד.
ספרייה עתיקה על קירות הקניונים
לפי המיפוי החדש, החוקרים זיהו 134 אתרים המכילים מוטיבים טיפוסיים של סגנון Pecos River, ביניהם דמויות אנושיות עם "אוזני ארנב", קשתות משוננות ("crenelated arches") ו"power bundles" – צרורות טקסיים שנשאים או דמויות מרכזיות מחזיקים בידיהם. החזרת האתרים לציר זמן ברור מאפשרת לראשונה לראות כיצד אותם מוטיבים חוזרים שוב ושוב על פני אלפי שנים, גם כששינויים סביבתיים, טכנולוגיים וחברתיים מטלטלים את הקהילות שחיו באזור.
עבור החוקרים, העקביות הזו מעידה על כך שהקניונים עצמם שימשו כ"נוף מפתח תרבותי" - מרחב מקודש שחוזרים אליו שוב ושוב כדי לקיים טקסים, לעדכן את הנרטיב החזותי ולהעביר הלאה את הידע המסורתי. במילים אחרות, קירות הסלע של ה-Lower Pecos אינם אוסף מקרים בודדים של אמנות עתיקה, אלא מצבור עצום של "טקסטים חזותיים" המחוברים זה לזה - מעין ספרייה עתיקה שמספרת סיפור מתמשך של זהות, אמונה ויחסי אדם–עולם לאורך הדורות.
פירושם של הסיפורים המצוירים לא פוענך באופן מלא, אך הוא חושף מעט על עולמם ודרך העברת המידע של בני אדם בדורות קודמים.
0 תגובות