כדי להבין איך עשויים להיראות חיים בכוכבים רחוקים, בנאס״א בוחרים לעיתים להתחיל את המסע דווקא בכדור הארץ - אזורים של מעיינות רותחים, בגייזרים צבעוניים.
אחת התגליות המסעירות ביותר צמחה מתוך מעיין בעומק פארק ילוסטון, והיא משפיעה עד היום על המדע, הרפואה ואף על החיפוש אחר חיים בחלל.
במעיין החם גרנד פריזמטיק שוכן חיידק קיצוני שטמפרטורות רתיחה אינן מפחידות אותו כלל. אותו יצור זעיר, שנחקר לראשונה לפני יותר מחמישים שנה, הפך בדיעבד ללב של אחת הבדיקות החשובות בהיסטוריה המודרנית בדיקת ה־PCR.
עד פרוץ מגפת הקורונה, בדיקת ה־PCR הייתה כלי מדעי נפוץ בעיקר במעבדות ובמחקר גנטי. אך עם התפשטות הנגיף היא הפכה לליבה של מאבק עולמי: מדינות בנו מערכי בדיקות ענק, שדות תעופה נבדקו סביב השעון, בתי חולים נשענו עליה לאבחון מהיר ומדויק, ומיליוני אנשים ניגשו להיבדק מדי שבוע.
הדיוק שלה שנחשב הגבוה ביותר הוא תוצאה ישירה של האנזים שנמצא בחיידק התרמופילי של ילוסטון. בלי אותו חיידק קיצוני שחי במים רותחים, ייתכן שבדיקות הקורונה היו איטיות, מסורבלות או פחות אמינות.
ילוסטון שבארה"ב הוא המקום בעל ריכוז הגייזרים הגבוה בעולם. מתחת לפני השטח פועל תא מאגמה עצום שמחמם את המים לטמפרטורות קיצוניות. ובכל זאת, בתוך תנאים שאיש לא היה מנחש שיאפשרו חיים הם לא רק קיימים, אלא משגשגים.
המדענים בנאס״א רואים בכך מודל חשוב: אם על כדור הארץ יכולים להתקיים יצורים שמצליחים לשרוד חום, חומציות וריכוזי מינרלים קיצוניים, ייתכן שגם בעולמות רחוקים ירחים קפואים, כוכבי לכת עם אוקיינוסים תת־קרקעיים או אזורים געשיים שורדים יצורים דומים.
הבנת הסביבה שבה נולדו החיים הראשונים כאן מסייעת לכווץ את רשימת המקומות שבהם כדאי לחפש חיים מחוץ לכדור הארץ. אם התנאים הכימיים והמינרליים חוזרים על עצמם במקום אחר הסיכוי לחיים גבוה הרבה יותר.
כך מעיין צבעוני אחד, שנראה כמו ציור מופשט של הטבע, הופך למוקד מחקר רב־שנתי המשפיע על הרפואה, הביולוגיה, הגנטיקה, ועל השאלה הגדולה מכולן: האם אנחנו לבד ביקום?
0 תגובות