דקות ספורות לפני התקדש יום הכיפורים, הביאו אנשי ביתו של המקובל הגאון רבי דב קוק, שני אתרוגים יפים ומהודרים, כדי שיבחר מתוכם עבורו אתרוג לחג הסוכות.
באותם רגעים שהביט הרב באתרוגים, הוא חזר ואמר את הפסוק "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", והסתפק במשך דקות ארוכות איזה אתרוג הוא ייקח לעצמו לחג הסוכות - מחמת כך ששני האתרוגים מצאו חן בעיניו הקדושות.
לאחר דקות ארוכות של התלבטות, החליט הרב לערוך גורל בין שני האתרוגים, והחל להגיד את שני הפסוקים; "לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה" - והפסוק "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקירבי".
הרב אמר את הפסוקים, כאשר בכל תיבה מניח את ידו על אחד מהאתרוגים, והאתרוג שיצא בתיבת "בקירבי" שבסוף הפסוק, אותו בחר ולקח הרב לחג הסוכות.
אחד מהתלמידים של הרב מספר ל'כיכר השבת': "הרב אמר את הפסוקים האלו בדווקא, מחמת ש"אתרוג דומה ללב", אף לאחר בחירת האתרוג, חזר מו"ר הרב וביקש לזכות ל"לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה" ו"לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון בקרבי". והרב הוסיף ואמר, עם הלולב יתחבר ויתקיים "וטהר ליבנו לעובדך באמת" (שכידוע זה ר"ת לולב). ומדברים אלו נלמד שעלינו לבקש ולהתחנן אף בזמן בחירת וקניית האתרוג שנזכה ל"לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה" ו"לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון בקירבי".