השנה שנת תש״ס, בית המדרש של הישיבה הקטנה הליטאית המובחרת בה למדתי היה מלא מפה לפה. היום הוא היום בשנה בו מגיע מרן הגראי״ל שטיינמן לבחון תלמידים על המסכת הנלמדת, בחינה שגם מתן שכרה בצידה.
ראש הישיבה קם לקראת גדול הדור, ואיתו כל הישיבה רבנן ותלמידהון. אך לפתע, מקדמת ההיכל, אני מבחין בקבוצה של כעשרה נערים משיעור ב׳ קמים ממקומם ועוזבים בהפגנתיות את בית המדרש.
עצרתי אחד מהם לשאול למה אתם עוזבים ככה? והוא ענה לי בפנים חמורות סבר ״אנחנו מוחים נגד הרב שטיינמן שמגייס בחורי ישיבות״, הרב שטיינמן מגייס בחורי ישיבות?! שאלתי ״כן, הוא תומך בחוק טל ובנחל החרדי אז הוא מגייס בחורי ישיבות״.
כמה חודשים לאחר מכן הגיע ר׳ ניסים קרליץ, הפוסק הגדול, אף הוא לישיבתנו ושוב חזר על עצמו אותו המחזה. עשרה בחורים קמים ועוזבים במחאה. ״מה הפעם?״ שאלתי ״ר׳ ניסים הוא חבדניק משיחיסט״ היתה התשובה שקיבלתי, בתוספת הסבר מפולפל על כך שתמך בהכתרת רב מסוים המשתייך לחסידות חבד.
בוקר אחד גיליתי שכמה בחורים קרעו את דף ההסכמה של הרב עובדיה יוסף מתוך קומץ הסידורים הספרדיים שהיו בישיבה. עבדללה יוסוף הם כינו את מרן, שלימים למדתי להכיר ולעמוד על גדלותו מקרוב.
ואין מדובר בשדה קוצים או בנערי שוליים. בישיבה בה למדתי למדו לצדי נכדיהם ובניהם של רבנים גדולים וחשובים כמו ר׳ חיים קנייבסקי, ר׳ גרשון אדלשטיין, ר׳ אי״ל שטיינמן, ר׳ יצחק זילברשטיין, הרב אלישיב, הר׳ מ״מ שולזינגר, הר׳ גבריאל זלושינסקי, ר׳ ישראל א׳ ויינטרוב ועוד רבים וטובים. ומדשתקי, שמע מינה ניחא להו. ומאותן ערוגות בדיוק קמו ועלו לא מעט רבנים שהיום מובילים את הפלג הירושלמי ופיצוליו, ואותן אמירות שהיו אז, מחוברות בקו ישיר לאלימות הפושה ברחובותינו כיום.
מי שמנסה להבחין ולבדל בין התנהגויות של קבוצות קיצון לבין כלל הקהילה החרדית, עושה עוול ופוגע בעיקר בקהילה החרדית כולה, הטובה התמה והישרה. כי משתיקת הרוב הטוב, ניזון הקומץ הרע, השורש הפורה ראש ולענה.
כשמשתיקים ביקורת ומחאה, למעשה מסיטים את המבט מהדרוש תיקון. כשכל מעוות או עקום זוכה להיפטר בהינף יד ובאמירה ״זה רק קומץ״, הוא למעשה זוכה לתנאי מחיה מעולים להתפשטות והתרחבות לתוך המחנה.
הנוער הצעיר המתיר את הרסן בפני אלימות ונותן דרור ליצרים אפלים בשם הגנה על כבוד התורה, שולח את ידו לכווייה בת דורות בגחלתן של תלמידי חכמים ומכתים את היהדות החרדית ברבב הנורא של ביזוי התורה.
יום אחד זה מופנה לר׳ גדליה נדל, למחרת לר׳ חיים גריינמן, יום אחר זה נגד הרבי מלובביץ׳ ולמחרת נגד ר׳ ישראל הגר (לימים האדמו״ר מויזניץ) ויום אחרי נגד הרב שטיינמן ור׳ ניסים. יום אחד נגד הרב עובדיה יוסף ונגד ר׳ גרשון אדלשטיין, ונגד ר׳ שאול אלתר ונגד ר׳ חיים פרץ ברמן ונגד ר׳ אוריה ענבל ונגד הרב פייבלזון ונגד הרב דוד לייבל ודי! מספיק! לא כך היא דרכה של תורה!
היה פעם יהודי חכם שאמר: דברים רעים קורים, כשאנשים טובים שותקים.
ראוי וחשוב לכל איש שעתיד היהדות חרדית יקר לו, לקום ולהוקיע בריש גלי כל בדל של אלימות. מותר למחות, ראוי להתווכח, אך את הידיים ידי עשיו יש להותיר מחוץ לתחום.